 |
/images/archive/gallery/356/294.jpg אורן אנטין.
צילום: דודי אנטין  |
|
|
|
|
| ידעתם שאלפי שחקני המטקות המציפים את חופי ישראל הם למעשה מתרגלי זן נלהבים? אורן אנטין, מתרגל ותיק, על משחק הזן הישראלי האולטימטיבי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורן אנטין
2/9/2005 16:06 |
|
|
|
|
|
|
|
מעטים הם משחקי הזן האמיתיים שזוכים לעדנה גם מחוץ למנזרים מבודדים ביפן ובטיבט, אבל משחקי זן, טבעם שהם מפתיעים ומופיעים לעתים במקומות שאיש לא ציפה להם. משחק המטקות למשל, אותו משחק פרימיטיבי למראה שבני ישראל משחקים בהמוניהם על החוף בימות הקיץ, הוא בעיני אחד ממשחקי הזן המושלמים, ומהווה תרגול רוחני מהסוג הגבוה ביותר. ראשית כל, הוא עונה על הדרישה הבסיסית ממשחק זן: פשטות מוחלטת. מדובר במשחק שאין לו ממש חוקים. לא תמצאו בשום מקום ספר חוקים של מטקות, ואם תשאלו מישהו שמשחק מהם החוקים, הוא בטח יצחק עליכם, אבל למרות זאת נראה שהמשחק מתנהל ללא בלבול וללא קשיים מיוחדים. הרבה יותר מחוסר חוקיות: למשחק אין אפילו מטרה מוצהרת. תאמרו שהמטרה היא להעביר את הכדור מאחד לשני כמה שיותר פעמים מבלי שייפול לרצפה, אבל לרוב אין הדבר כך, גם משום שברור שרוב השחקנים אינם סופרים את מספר ההעברות, וחלקם הגדול דווקא מתרכז בלהכות בכדור בעוצמה גדולה יותר, דבר שמקטין את הסיכוי שהשחקן השני יצליח להחזיר מכה מדויקת.
בכל אופן, זה שאין חוקים ואין מטרה למשחק, גוזר את העובדה שאין במשחק מנצח או מפסיד, וזה עוד דבר שמבדיל מטקות מרוב משחקי הכדור האחרים. וגם ההחלטה לגבי מתי מסתיים משחק מטקות איננה מוגדרת כלל
ועיקר. משחק מטקות נפסק בדרך כלל כשאחד משני השחקנים מתעייף או מאבד את רצונו להמשיך לשחק, וזה יכול לקרות בכל רגע נתון. העובדה שהשחקן השני רוצה להמשיך לשחק לא תעזור לו. למטקות, כמו לטנגו, צריך (לפחות) שניים. אחרי שראינו את כל הדברים שאין במשחק מטקות, נשאר משחק שבו לזרימה ולהקשבה לרגע יש עדיפות על כללים, הישגיות, מנצח ומפסיד, פשוט זרימה בלתי נפסקת בין שני אנשים, או אם תרצו דינמיקה רגישה של סך כל ההיבטים הסגנוניים, הפיזיים, הטכניים והאישיותיים המתקיימים באותו רגע.
לכל שחקן מטקות יש סגנון תנועה ואופי משלו, נקודות תורפה ונקודות חוזק. לעתים נוצר חיבור מוצלח בין פרטנרים, ולעתים משהו פשוט לא זורם במשחק. זוהי זרימה רגישה מאוד לכל מה שעובר בראש של השחקנים. בחורה יפה בביקיני שעוברת ליד שני שחקנים (או בחור בחוטיני בין שתי שחקניות) תשפיע כמעט בוודאות על רמת הדיוק והריכוז של רוב השחקנים, ותשנה את הזרימה, בדרך כלל לכיוון מכת ראווה מטופשת שתגרור נפילה מיידית של הכדור לרצפה.
האופי המיוחד והפתוח של משחק המטקות מאפשר את קיומם של טיפוסים וסגנונות שונים, ובשחקן טוב נמצא כמה מהטיפוסים האלה בו זמנית. הנה חלוקה בסיסית של טיפוסי המטקאיסטים שניתן לפגוש כמעט בכל חוף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אין מנצח ואין מפסיד. צילום: רועי בכרך
|
|
|
 |
|
 |
|
המטקאיסט המדען או המטקאיסט הפקיד
|
|
|
 |
|
|
|
שחקן שהפך את עצמו למעין אוטומט שמכה כדורים אופטימליים באותו האופן בדיוק, ומנסה להעביר כמה שיותר מסירות מבלי שהכדור ייפול לחול, או לפחות מבלי שהוא ייפול באשמתו. סוג זה של שחקנים עלול לספור את המכות, ובכך לנטרל את עוקץ חוסר התכליתיות שבמשחק. מטקאיסטים מן הסוג הזה בדרך כלל דורשים לקבל את הכדור למקום הנוח ביותר להם, ומנסים להעביר את הכדור למקום הנוח ביותר ליריב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המטקאיסט המפציץ
|
|
|
|
|
|
|
שחקן שכל משחק המטקות שלו מנווט לרצונו להנחית על שותפו את המכה החזקה ביותר שניתן להוציא. המפציצים החולניים יותר אפילו ישמחו אם שותפם יספוג את הכדור בבטן או בביצים, וייראו זאת כהישג אם השותף לא יצליח להחזיר את הכדור חזרה. מפציץ מבוקר יכה חזק רק בתנאים מסוימים, ויאפשר ליריבו להתקיף גם הוא בתורו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המטקאיסט הערס
|
|
|
|
|
|
|
זהו שחקן שלא הפנים את חוסר התחרותיות של משחק המטקות, ומנסה להשפיל ולהשמיץ את יריבו תוך האדרת עצמו. ניתן לזהות אותו ממרחק רב, בעיקר כששומעים צעקות כמו "יניב, יא אפס, הכדור הזה היה שלך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המטקאיסט המציל
|
|
|
|
|
|
|
שחקן שמרוכז בעיקר בלענות על כדורים קשים וחסרי סיכוי, ומנסה להציל אותם בזינוקים נועזים, ספרינטים מפתיעים, העברת ידיים, ושלל טריקים אחרים. ככל שהצליח להחזיר כדור אבוד יותר, הוא מבסוט יותר, כך שהוא מעדיף שלא לשחק עם שחקן מטיפוס המדען.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המטקאיסט המקצוען
|
|
|
|
|
|
|
שחקנים אלה כבר אינם משחקים על חול, אלא על אספלט, עם נעלי התעמלות. ניתן לראות אותם על הרחבה ליד חוף גורדון בת"א. הם שמים גריפ על הידית של המטקה, תחבושת אלסטית לשמור על הברך, וחלקם אף משחקים עם מטקה נוספת ביד הלא מכה, כדי לשמור על איזון וסימטריות של הגוף. הם מתאמנים באינטנסיביות בכל יום ומצפים לרגע שבו משחק המטקות יתווסף לרשימת ענפי הספורט האולימפיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המטקאיסט המתנצל
|
|
|
|
|
|
|
מכה על חטא באופן מוגזם בכל פעם שהכדור נופל על הרצפה באשמתו. המהדרין יקללו את עצמם בקול רם ויעבירו את רוב המשחק בהלקאה עצמית רק כדי להראות שבדרך כלל הם יותר טובים ודווקא היום תפסו יום שחור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ותודה לצוות הטלוויזיה של הבי.בי.סי
|
|
|
|
|
|
|
עובדה תמוהה היא שמשחק הזן מטקות תפס כל כך חזק דווקא בארץ, במיוחד אם נזכרים באופי הישראלי הכל כך תכליתי ותחרותי. למיטב ידיעתי בשום מקום בעולם לא משחקים מטקות באופן דומה, ובצורה כל כך אינטנסיבית. המשחק היחידי שדומה למטקות ברבים ממאפייניו הוא הפריסבי, אבל יש הבדל אחד מהותי ביניהם: כל זריקה של פריסבי מתבצעת כבר אחרי שהצלחת נתפסה או הורמה מהרצפה על ידי השחקן, כך שאין קשר של ממש בין כל זריקה לבאה אחריה, שלא כמו במשחק המטקות, בו כדור קשה ולא מדויק משליך באופן ישיר על המכה של השחקן השני, וכך נוצרת זרימה הדדית שיש בה תלות ושיתופיות גדולה הרבה יותר מאשר במשחק הפריסבי.
את ההבחנה שמטקות זה משחק זן מדהים אני חייב לצוות טלוויזיה של הבי.בי.סי שסיקר את מלחמת לבנון לפני יותר מעשרים שנה. הצוות הכין כתבת טלוויזיה על המהומה הכאוטית שמתרחשת בלבנון, ועל כל פלגיה ועמדותיהם השונות. הקריין הבריטי עמל להסביר את המצב המורכב, אבל כשהגיע לקראת סוף הכתבה וראה שלא צלח במשימתו, עבר לצילום של עשרות ישראלים משחקים מטקות בהתלהבות בחוף תל אביבי באמצע הקיץ. "אולי", אמר הקריין, "המלחמה הזאת היא כמו משחק הכדור המוזר הזה שהישראלים משחקים כל הזמן, מעין התמסרות עם מטקת עץ בכדור גומי ללא מטרה, ללא מנצח, ללא מפסיד, ללא התחלה וללא סוף, בכל הכוח תחת השמש הקופחת".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
