הארת שוליים

מסתבר שהבודהה בכלל לא היה מואר. הוא היה ער. ינץ לוי חופר בשורשי ההארה ובודק האם יש בכלל דבר כזה

ינץ לוי | 30/8/2005 11:13

בשבוע שעבר הלכתי למסיבה בהוד השרון. נכנסתי לדירה, שחזור צנוע של חוּשה בסיני. אור דמדומים עטף את החדר ועשן קטורת ועשבים היתמר מפה ומשם. נגינת סיטאר נשמעה ברקע ממערכת סטריאו משוכללת שעמדה באמצע הכאילו-זוּלה. במרכז המחצלת רבץ חתול שמנמן. התיישבתי על אחד המזרנים והסתבר לי שמתנהל במקום סיעור מוחות קדחתני סביב הסוגיה: מהי הארה?

"הארה זה כשאין לך יותר רצונות", אמר אחד הנוכחים, יושב בחצי ישיבת לוטוס.

החתול השמנמן, שמע זמזום וניסה לתפוס זבוב.

"זה לא שלמי שמואר אין רצונות, זה שהוא לא מזדהה עם הרצונות שלו", דייקה משתתפת אחרת.
"הארה זה להיות כאן ועכשיו כל הזמן. זה להאיר החוצה באור תמידי", אמרה בחורה טובת מראה מפינת החדר. בזכות המראה שלה היה קל מאוד להאמין לה. החתול החליף נקודת תצפית על הזבוב וטיפס על מדף בפינת החדר. "כשבן אדם מקבל הארה כל מערך הרגשות שלו משתנה", הוסיפה הבחורה טובת המראה. "הוא יכול לכעוס, להתעצבן, לפגוע ולהיפגע, אבל הוא נמצא כבר במקום אחר".
הארה, להיות מואר, הדרך אל ההארה, לקבל הארה - מילים אלה ודומות להן נישאו מפה לאוזן באוויר המעושן. אחר כך התחילו להתווכח מי מואר באמת, המורה הזה או המורה ההוא, האישה הזאת או הקדושה ההיא.

"איך אתה יכול להגיד שא' מואר?", תהה מישהו.

"ראיתי אותו. ברגע שהוא נכנס לחדר כולם שירתו אותו", ענה לו חברו בפסקנות.

לרגע הרגשתי חוזר אחורה בזמן לוויכוחים הסוערים מילדותי: מי חזק יותר - ברוס לי או קרי ון-אריק?

"מבחינתי", אמרה הבחורה היפה, "רק הבודהה היה מואר באמת. עד שיהיה עוד מואר זה ייקח זמן", ואז החלה שיחה על המואר הראשון: הבודהה.

הבודהה מואר?

הסיפור המקובל בעברית על הבודהה מספר כי לאחר שנים רבות של עבודה רוחנית מאומצת, שכללה סיגופים קשים, צומות, התבודדות, מדיטציה וכיוצא באלה, זכה סידהרתא ב"הארה" ביושבו תחת עץ. מאז, ידוע היה בכינויו "בּוּדְהָה". הוא לימד אנשים את הדְהַרְמָה, כלומר התורה הבודהיסטית, כדי לסייע להם למצוא את דרכם החוצה ממעגל הסבל.

מאז ה"מואר" הזה עברו מים רבים בנהר הרוחניות. כיום, בתחילת המאה ה-21, אנחנו מוקפים ב"מוארים" וב"מוארות", שכמו הבודהה חפצים לסייע לנו להשתחרר מסבלותינו או לפחות לבלות סופשבוע ארוך של סדנת מודעות בשתיקה מלאה במושב של צמחונים בגליל, בנוף מרהיב ובאווירה רגועה.

בעברית העכשווית אנחנו זוכים

להארה בכל סדנא שנייה שבה אנחנו משתתפים או אפילו סתם כשאנחנו מבינים משהו שלא קלטנו לפני כן: "אתמול בערב היתה לי הארה. פתאום קלטתי ש...".
אנחנו מקשיבים להרצאות של אנשים מוארים. אנחנו מנסים למצוא מהי הדרך הרוחנית להרים את השלטר ולהפוך למוארים. וכמובן, חלק מאיתנו עוקבים אחר מורים "מוארים". חזונו של בן יהודה התגשם: לא רק שאפשר לאהוב בעברית, לעבוד או לריב בעברית, אפשר גם לקבל הארה בעברית.
"הארה", מילה יפה ומאירה כל כך ו"המואר" - מלא אור, כנראה, תמידית. אך האם גם הבודהה היה מואר? מסתבר שלא. הדבר אינו נכון לפי השפה שבה מספרים על הבודהה (פּאלי וסַנְסְקְריט). מה בעצם משמעות הכינוי הזה - בודהה?

בודהה

אפשר גם לקבל הארה בעברית

איך אומרים שעון מעורר ברוסית

השורש בּוּדְהְ (budh) בסנסקריט משמעותו להתעורר. מכאן נבנית המילה buddha, כלומר העֵר, האיש הער. בּודְהִיוּת היא ערות. אין קשר בין כינוי זה לבין הארה או כל אור שהוא, אלוהי או חשמלי, במזומן או בהקפה, שמוטל על נפשו של המואר. הבודהה ער לדברים כפי שהם. סידהרתא התעורר מתנומה רוחנית, ולא זכה בהארה.

ואגב, גם הקול הרוסי מביע תמיכה: איך אומרים שעון מעורר ברוסית? בּוּדילניק. כן, בּוּד מאותו השורש, כי זה תפקידו של אותו מכשיר: להעיר.

איך בכל זאת השתרבבה המילה "הארה" לעברית? מקור המילה "הארה" בתרגומים לאנגלית של טקסטים דתיים מהודו. המתרגמים הראשונים ניסו למצוא מקבילה באנגלית, ומאחר שהיו נוצרים בחרו במילה enlightenment, כלומר "הארה" בעברית, והטעות נגררה עד השפה העכשווית שלנו. היום אפילו מורים הודיים, כשהם מדברים אנגלית, משתמשים בתרגום המשובש enlightenment.

בסך הכל מילים

מה זה משנה, בעצם? מה ההבדל בין הארה לערות? בטרם אבחן את ההבדלים, עלינו לזכור שמדובר במילים. בני אדם חווים כל מיני חוויות ומנסים למצוא את המילה שתתאר בצורה נכונה את החוויה. המילה אינה החוויה. ערות או הארה - שתיהן מטאפורות לתיאור חוויה, ותו לא.

כשאנחנו משתמשים במילה הארה משתמע מכך שמקור האור הוא חיצוני. משהו מאיר על מישהו. מי שזוכה בהארה, הוא מואר בידי אור חיצוני, אולי אלוהי. ערות, לעומת זאת, אינה מדברת על מקור חיצוני או פנימי. כשאדם ער, כשהוא ערני, הוא פקוח עיניים וקולט מה שקורה סביבו ובתוכו.

בנוסף, לפי הביטויים "זכה בהארה" או "קיבל הארה" המילה הארה היא משהו שניתן לאדם, משהו שזוכים בו. כמו כל חפץ שמקבלים אפשר להאמין שיש למואר בעלות על ההארה, שהיא עומדת לרשותו. המואר עצמו עשוי להאמין שיש לו בעלות עליה. תחושת הבעלות היא סוג של היצמדות שמתעלמת מהעובדה שאין לבני אדם בעלות מתמשכת על חוויות. אנחנו לא מקבלים חוויות, והחוויות אינן נשארות בידינו לתמיד.

לעומת הארה, ערות אינה מתוארת כמשהו שמקבלים. המטאפורה הזאת מצביעה על מצב תודעתי שעשוי להשתנות. לפעמים אנחנו ערניים ולפעמים אנחנו עייפים, רדומים, מנומנמים או ישנים. לכן ערות מצביעה על חוויה יותר נזילה ומשתנה. המילה ערות גם שמה דגש על היחס בין הער לסביבתו. אחד ההבדלים הגדולים בין ערות לתנומה הוא שהער, בניגוד לנם, שם לב למה קורה סביבו. יש לזה משמעויות חברתיות ומוסריות. כשערים אי אפשר שלא לשמוע את בכיו של הזולת, למשל.

במסיבה בהוד השרון נמשך הדיון על הארה ומוארים. היה נראה שהדיון מעמיק עוד ועוד ברקמה הדקה של המילים. לפתע נשמע קול נפץ והתרסקות: אגרטל זכוכית צנח מהמדף אל הרצפה והתנפץ לרסיסים. החתול הסתכל מטה באגרטל המנופץ במבט שליו ושכחני. לשמע קול הנפץ כולם קפצו במקומם והתעוררו מהדיון המתמשך.