 |
/images/archive/gallery/164/550.jpg פול אוסטר.
צילום: חלי פפו  |
|
|
|
|
| אנחנו חיים בהווה, אבל העתיד נמצא בתוכנו בכל רגע. יוסי רז על הרומן החדש של פול אוסטר "ליל האוב" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
3/8/2005 11:38 |
|
|
|
|
|
|
|
תרבות רוחנית הוא מדור חדש שיסקור ספרים, סרטים, הצגות ועוד דרך פריזמה רוחנית.
אם את אשת אופנה שמעצבת שמלה לזמרת מצליחה, ואם אתה דוגמן שסוגר ראיון עם עיתונאית על אספרסו קצר, קרוב לוודאי שאת ואתה נמנים על המֱאִיון הנוצץ, קו נטוי, סלבּס. כי בעידן המודרני של היום, יש שתי אופציות בלבד - להיות סלבּ, או לא להיות.
לא להיות פירושו, שאתם ספונים בתוך הבטון והטכנולוגיה, תקועים בתוך משרד קטנטן עם מחשב, בלי חלון, ויש לכם דרישות גדולות מעצמכם, כי לאנשים שמסביבכם היו ועדיין יש ציפיות עוד יותר גדולות בנוגע אליכם. וכך, יום אחר יום, הלחצים של העיר המודרנית גורמים לכם לחשוב שאולי אתם לא חיים בתקופה הנכונה, ואז - רק איזה אירוע מקרי (לפעמים אפילו טרגדיה אישית) יכול לבוא פתאום ולתת לכם בעיטה שתטלטל ותנער אתכם לכל מיני דרכים צדדיות, העיקר שבסוף
תוכלו להימלט ולהיעלם ממסלול החיים הריקני והשבלוני שנקלעתם אליו.
אתם שואלים, ובצדק, האם יש תרופה לכל זה? התרבות, כמובן. אבל התרבות הישראלית נמצאת כבר שנים במשבר. הדוגמניות הופכות לשחקניות, השחקניות הופכות לזמרות, וכולם נמצאים עמוק בתוך אותם מעגלי סלבס אינסופיים, סחרחורות מהירות שיכולות מאוד לעייף.
תרופה אפשרית אחרת היא: הרוחניות. אתם יכולים לחזור בתשובה, אבל מכיוון שלדת יש אופי תובעני מדי, ההשערה שלי היא שרובכם יבחר משהו גם רוחני וגם חילוני, גם מזרחי וגם מערבי, ושניתן ללמוד אותו מהר (מישהו אמר רייקי?). באופן מפתיע, הרומן החדש של פול אוסטר, "ליל האוב", עושה בדיוק את זה ומרחיב את סל התרופות הרוחניות שלנו, ואף נכנס להגדרה "תרבות רוחנית".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא עוד הליכה רוטינית
|
|
|
 |
|
|
|
במתחם תרבותי דומה, אם כי לא בשינקין, סידני אור, סופר צעיר, גיבור הרומן החדש של פול אוסטר, חי את חייו האפורים והמפסידניים בניו יורק. באחד משיטוטיו ברחובות העיר הדחוסה הוא נקלע לתאונה מסתורית. לכאורה, התאונה המסתורית והמקרית הזאת היא אירוע שולי בסיפור כולו, ואפילו ניתן להגיד שהיא אירוע זניח מאוד, יחסית למחלה הקשה שסידני אור עבר, ובכל זאת, דווקא התאונה השולית הזאת, ממנה יוצא סידני בשלום, מעניקה לו את בונוס המודעות ואת התרופה הרוחנית לאורח חייו: לא עוד הליכה רוטינית בשבילים סלולים מראש.
"ליל האוב" משופע באירועים כמו התאונה הנ"ל, מין צירופי מקרים כלל לא מקריים, שמטרתם לעזור לגיבורי הרומן להרחיב את המודעות לחייהם, ובעקיפין להניע את הקוראים, לחזור ולשאול את עצמם שוב ושוב "מי אני?". ואכן, מנקודת הפתיחה הזאת ועד סוף הרומן, הסיפור הולך ומסתבך, אך הגיבור הראשי וכל גיבורי המשנה - רוצים להיעלם בדרכים צדדיות, ואולי אף למחוק את עברם, כדי שהם באמת יוכלו להתחיל במסע של ריפוי, יצירה וצמיחה על אדמה חדשה, אדמה שעקרו ממנה את כל המפלצות והפחדים הישנים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בובה בתוך בובה
|
|
|
|
|
|
|
פול אוסטר משחק איתנו בבובה רוסית. הוא בונה סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, ומכריח אותנו לעבור, ביחד עם הגיבור של כל סיפור, תהליך של הימלטות קשה. על ידי פירוק והרכבה מחדש של הבאבושקות הנחמדות, אנחנו מגלים שלא ניתן להתחמק מעימות חזיתי עם הפחדים הגדולים שלנו. לפעמים, תוך כדי קריאה, ניתן ממש להרגיש את הקלסטרופוביה של הנפש האנושית הכלואה בתוך באבושקה בדיונית, והאשליה הזאת אינה נפסקת גם כשאנחנו מגיעים אל הבאבושקה הקטנה ביותר, שאינה מכילה בובה אחרת, אבל לא נראית ממש שונה מהבאבוקשה הגדולה.
סיפור המסגרת, הבאבושקה הראשונה, מתאר את סידני אור נקלע (שוב, "במקרה") לחנות חדשה של מכשירי כתיבה. הוא קונה בה מחברת כחולה מֵייד אִין פורטוגל. במחברת הזאת הוא רואה הזדמנות לכתוב את הרומן החדש שלו, שאולי יציל אותו ממצבו הנואש בו חייו נמצאים.
הכתיבה במחברת הכחולה חושפת את הבאבושקה השניה של הרומן: הגיבור של המחברת הכחולה הוא ניק, גם כן גבר צעיר, העובד כעורך בהוצאת ספרים. יום אחד מקבל ניק כתב יד הנקרא "ליל האוב", והוא נמלט מהמציאות השבלונית של חייו על ידי התאהבות ובריחה מהבית עם הנכדה של הסופרת שכתבה את כתב היד "ליל האוב".
הבאבושקה השלישית חושפת את הגיבור של כתב היד "ליל האוב", ששמו פלאג, איש צבא לשעבר שאיבד את ראייתו במלחמת העולם הראשונה. "העיוורון מעניק לפלאג את מתת הנבואה", נכתב ב"ליל האוב". וזוהי גם המסקנה הרוחנית שסידני אור מגיע אליה כתוצאה מהשיטוט בתוך הסיפורים הפנימיים של סיפור המסגרת. סידני אור, הסופר, שתפקידו לבדות מציאויות חדשות באמצעות כתיבה, מבין שהמציאות החיצונית שלו, הבאבושקה הגדולה שאותה רואים (חייו המפסידניים בעיר הדחוסה והמודרנית), היא בסך הכל השתקפות של הבאבושקה הכי פנימית, מעין נבואה שמגשימה את עצמה. אם הבאבושקה של הדמיון והמילים תכיל זרעים חיוביים ויפים, תיברא באבושקה חיצונית ויפה, ואם הפטפטת הפנימית שלנו מכילה יאוש וצער, חיינו הגשמיים יקרינו ייאוש וצער.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מילים בוראות
|
|
|
|
|
|
|
חבר אחד של סידני אור אומר שבכל אחד מאיתנו קיים עתיד פנימי, מציאות שהולכת ונרקמת כתוצאה מליקוט חוויות העבר שלנו: "מחשבות הן ממשיות, מילים הן ממשיות. כל דבר אנושי הוא ממשי, ולפעמים אנחנו יודעים על דברים לפני שהם קורים גם אם איננו מודעים לכך. אנחנו חיים בהווה, אבל העתיד נמצא בתוכנו בכל רגע. אולי זהו עניינה של הכתיבה. לא לתעד אירועים מן העבר, אלא לגרום להתרחשותם בעתיד". לפי תפיסה זו, יש אחריות גדולה לסופר, או ליוצר, כי יש בכוחו לשכתב מחדש את חוויות העבר הפנימיות וליצור מהן עתיד חדש.
סופרים כותבים סיפורים לא כדי לבדר אותנו ולא כדי למלא את הזמן הפנוי שלנו, אלא כדי לברוא את המציאות שלנו מחדש באמצעות כוח המילה. לפעמים ההווה הוא חשוך, חלול, ריקני, מתסכל, ואם אנחנו מוכנים לספוג באמת את המילים שהסופר מציע לנו, הן יכולות לחדור ישירות למימד הרוחני שלנו, ולהיות כור היתוך להווה חדש יותר. רומן טוב יכול להיות עירוי רוחני המרענן את כוח החיים של הבאבושקה הפנימית שלנו. פול אוסטר מלמד שהמילים הנמצאות בתוך המרחב הרוחני של כל אחד מאיתנו, יכולות לברוא מציאות קצת יותר בהירה וקצת יותר חדשה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שור המילה
|
|
|
|
|
|
|
אחד השירים הרוחניים היפים שאני יכול להיזכר בהקשר הזה הוא השיר של פּוֹל צֵלאן, המדבר על "שוֹר המילה", הכוח הפנימי של המילה לחולל מהפכה של ממש, במיוחד כשעומס החיים גורם לנו לאבד את הכיוון הראוי. גם פול צלאן המשורר וגם פול אוסטר הסופר, מאמינים שגם אם חיינו עכשיו מכותרים בלב החשיכה, יש למילים מסוימות כוח להנחות אותנו למצוא את הנקודות הבהירות והנחבאות בעלטה הגדולה של ההווה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ליל האוב יצא בהוצאת עם עובד
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
