 |
/images/archive/gallery/321/464.jpg גריפין.
 |
|
|
|
|
| סופרת וחוקרת אמריקנית מאמינה שדינוזארים הם מקור ההשראה להרבה מאוד מיתוסים ואגדות עם |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שילוח
22/6/2005 14:24 |
|
|
|
|
|
|
|
לפי אגדת "מפלצות המים של האדמות הרעות" של שבטי הלָקוטה והסוּ, אדמות דרום מערב דקוטה היו שדה קרב של רוחות המים נגד רוחות הברק והרעם. רוחות המים התגלמו כמפלצות מים ענקיות בשם אוּנקֵטהי, רוחות הברק והרעם התגלמו כציפורי הרעם ששמן וואקיניָן.
לפי האגדה הוואקיניָן הציתו את ה"אדמות הרעות" והיערות שבהם חיו האוּנקֵטהי. מפלצות המים מתו וכל מה שנותר הוא והעצמות היבשות של האוּנקֵטהי והוואקיניָן.
היום יודעים חוקרי היצורים הפרה-היסטוריים (פלאונתֵולוגים, כמו רוס מ"חברים"), ש"האדמות הרעות", כלומר אזורים בדרום מערב מדינת דקוטה, עשירים בשרידים של זוחל ימי קדמון בשם מוזאזרוס ושל פּטרוזארוס, זוחל מעופף קדום. שני היצורים שייכים לעידן הקרטסאוס, מלפני 65 עד 144 מיליון שנים.
הסופרת האמריקנית אדריאן מֵיור אומרת ש"אגדת מפלצות המים מהאדמות הרעות" הושפעה מהמאובנים שבהם ללא ספק נתקלו אנשי הלָקוטה.
"זה היה הגיוני ומציאותי לדמיין את יצורי השמים והמים האדירים האלה כאויבים אפשריים, שמתו בשל הקרבות ביניהם", אומרת מֵיור. מֵיור כתבה ספר (Fossil Legends of the First Americans, אגדות המאובנים של האמריקנים הראשונים) המבוסס על התיאוריה שלה, לפיה שרידי היצורים הקדומים השפיעו על המיתוסים הגדולים ביותר שסופרו אי פעם, וכי בעזרת האגדות הוסברו תופעות בהן נתקלו האנשים.
"מסורת שבעל פה מכילה ידע על הטבע, אבל הוא נתון בתוך מושגים מיתולוגיים, כך שאותם אגדות ומיתוסים נחשבים לפרי דמיונם של מספרי הסיפורים ולא כמוסרי ידע ממשי".
פרופסור פטר דוסון, פלאונתולוג ווטרינר מומחה לאנטומיה מאוניברסיטת פנסילבניה, טוען שלא כל האגדות מבוססת על מאובנים שנמצאו אבל הוא "בהחלט משוכנע" שחלקן כן והוא אף עודד את מֵיור בכתיבת הספר.
מֵיור גם שוטטה במדבר גובי בחיפושים אחר השרידים שהיוו מקור השראה ליצירת הגריפין, יצור אגדי שלו גוף אריה וציפורניים ומקור כשל נשר. היא מאמינה ש"אביו" הקדום הוא הפּרוטוסֵרוטופּס - דינוזאור בעל מקור, בשרידיו נתקלו נוודים במסעות חיפוש אחר זהב.
לקריאה נוספת
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
