 |
/images/archive/gallery/142/586.jpg בארי לונג.
 |
|
|
|
|
| רק מעטים מאלה המתחילים לתרגל מדיטציה מצליחים. בארי לונג מלמד איך עושים מדיטציה |
|
|
|
|
בארי לונג
עדכון אחרון : 17/4/2007 11:40 |
בארי לונג
עדכון אחרון : 17/4/2007 11:40 |
|
|
|
|
|
|
|
המטרה הראשונית במדיטציה היא להפוך לאדונו של שכלך. אם אתה דואג, הרי ברור שלא השגת את המטרה, כי הסימן המובהק לדאגה הוא, שאפילו אם אתה מבחין עד כמה היא מיותרת וטיפשית ומנסה להפסיק, אינך מסוגל. השכל - אדונך - הוא זה שדואג, לא אתה.
כל אדם שולט בשכלו עד רמה מסוימת. אבל מכיוון שאין זו שליטה מוחלטת, הרי זה כמו אדם המכריז שהוא בעליו של כלב טוב הנושך אותו מדי פעם. כמובן שהשכל אינו רוצה שישלטו בו ולכן הוא יתנגד לך כבר בתחילת דרכך. הכר בעובדה זו עכשיו וכבר התחלת בקרב באמצעות שימוש בהבנה.
רק מעטים מאלה המתחילים לתרגל מדיטציה מצליחים, מכיוון שרוב האנשים אינם מבינים שהשכל עצמו הוא הבעיה. השיטות, התורות והמורים שבהם הם נעזרים, משתמשים בשכל על מנת לנצח את השכל - מעשה חסר תוחלת. בשיטה זו אתה נעזר בכלי יעיל יותר - הבנה, ובעוד כמה תחבולות שישמרו על צייתנותו של השכל בזמן שאתה לומד להבין אותו. העיקרון הוא פשוט: אתה יכול לשלוט במה שאתה מבין.
מכיוון שהבנה היא המפתח לשיטה, אל תציית לאף הוראה
בספר זה בלי שתבין תחילה את סיבתה, ובלי שתיווכח בהגיון שבה מניסיונך האישי. אם אתה מציית באופן אוטומטי, אתה מאולף כחיית מחמד לבצע פעולות מבלי להבין את משמעותן. מטרתך היא להפוך לאדון – והאדון הוא אדון מכיוון שהוא או היא מבינים מדוע הדברים נעשים.
מדיטציה תראה לך שהדאגה היא אוטומטית, אבל היא רק היבט אחד של האוטומטיוּת שבך. כעס, שנאה, ווכחנות, קנאה, עוינות, שיפוט, צידוק עצמי, הטלת אשמה – כל אלה הן תגובות אוטומטיות, בדיוק כמו פחד, חשש מדעת הזולת ושני הרגשות הכואבים והעקשניים ביותר, חרטה ואשמה.
כל עוד השכל שולט בך, הולכת מחצית מחייך לאיבוד בתוך "הלוואי ש..." " אם רק..." ושאר ספקות ופחדים. אתה לכוד בעולם של חצי-חיים למרות שבדרך אינסטינקטיבית אתה חש שמשהו בך, עמוק בפנים, בוכה בדממה, מתחנן לשחרור ולביטוי.
השכל אינו מסוגל למצוא את המפתח ולבסוף - כמו רבים אחרים לפניך - אתה נאנח: "לאן אני הולך? מה קורה פה?" ואינך זוכה בתשובה. אפילו גאונים ומיליונרים אינם משוחררים מתחושה זו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אינספור גיבובי מילים נאמרו ונכתבו על מדיטציה
|
|
|
 |
|
|
|
יש מי שעבורם מדיטציה היא מילה כמעט גסה, לאחרים היא בדיחה. לרוב האנשים זהו משהו מעורפל ומרוחק כמו האלכימיה בימי הביניים - החובבנים והנוכלים כבר דאגו לכך, בדיוק כפי שבעבר הם תמיד ערבבו ידע-עצמי עם שטויות במעטה של מיסתורין.
מן הראוי לציין שגם הצדיק אינו בהכרח אדם חכם, והאדם החכם אינו בהכרח צדיק.
הרבה ממה שנאמר אודות מדיטציה מתייחס לנושא אחר – העולם הנפשי. מדיטציה יכולה לגרום, ולעיתים קרובות אכן גורמת, לחוויות נפשיות. אבל חוויות אלו הן תוצר לוואי של מצב פסיכולוגי שדרכו עליך לעבור כדי לגלות את האמת שבך. אם תתעכב במצב הזה או תנסה להשתמש בכוחותיו ההפכפכים ונטולי היציבות של העולם הנפשי, לעולם לא תקבל תשובה ממשית, רק עוד ועוד שאלות.
ישנן טכניקות מדיטציה הגורמות לריגוש והתעוררות דרך הדמיה, מזמורים, דמיון מודרך, טראנס וכדומה. אבל כל אלה לא יביאו לתוצאות ממשיות, אלא רק יגבירו את הבלבול. הסיבה היא שכל מה שמוקרן ממך אל העולם הנפשי חייב לחזור אליך במוקדם או במאוחר בצורה אחרת, בעוד שבמדיטציה אמיתית אתה נמצא תמיד עם מה שיש עכשיו, לעולם לא מזמין את מה שאיננו או מחפש אחריו.
מדיטציה איננה תלויה בתנוחות גוף למרות שהיא משתמשת בגוף. תרגול פיסי מיוחד, שליטה בנשימה וצום אינם נחוצים, למרות שאם אתה מתרגל משהו כזה (ומבין מה אתה עושה) אין סיבה להפסיק. אם זה לא נחוץ או לא נכון בשבילך, זה פשוט ייפסק מאליו בדרך טבעית כאשר תמשיך במדיטציה.
היריב הוא השכל. שכלך הוא זה שדואג וגועש ברגשות שליליים. והוא גם זה המכשיל אותך בחוסר יכולתו להבחין בתבניות הפעולה שלו עצמו.
השכל הוא זה הגורם לגוף לחייך בשעה שהוא מתכנן בגידה. ברגע שהגוף משתחרר מעריצות השכל, הוא מחייך ופועל בטבעיות.
אל תחשוש, אינך צריך לוותר על משהו, לנסוע לארץ אחרת או לפרוש ליער או למערה נידחת. השכל נמצא היכן שאתה נמצא וזה המקום שבו עליך ללמוד לשלוט בו.
כאשר אתה לומד כל נושא שהוא, אתה נמצא במצב מדיטטיבי - השכל דומם, מתבונן בנושא ונמנע מכל נושא אחר. אחרי שלמדת והתבוננת בנושא דייך, הידע שספגת מתגבש להבנה ואינך צריך יותר לחשוב על מנת לתפקד.
הבנה זו מייצרת כלי נעלה יותר - אינטואיציה. כמידת אהבתך לנושא שאותו אתה לומד, כך הופכת ידיעתך אותו לידע-עצמי - כי האהבה מאחדת אתכם. ואז תוך כדי תרגול, תהיה מסוגל לראות את מה שאחרים הלומדים בחוסר רצון או מתוך חובה, אינם מסוגלים לראות. מכיוון שזה נכון כאשר מדובר למשל בלימוד שפה זרה, על אחת כמה וכמה שזה נכון לגבי מדיטציה – שבה אתה הוא נושא הלימוד.
ככל שתרבה להתבונן בעצמך ולראות את עצמך בפעולה, יהפוך שכלך ליותר דומם ויותר נבון וער. לאחר זמן מה תגלה שהרבה מהמרכיבים המטרידים וההרסניים במחשבותיך יתחילו להיעלם. תגלה שאתה חווה יותר יופי ועושר בחייך - מעשה נדיב, חיוך אמיתי, רצון לעזור למישהו בלי לצפות לגמול, היעדר פחד מהמחר ועוד תגובות חיוביות ימלאו את החלל שנוצר מעזיבתם של הכוחות השליליים. תתחיל "לדעת" דברים מסוימים שאין להסבירם במילים. זוהי תחילתה של אינטואיציה בחייך - חוכמה - המופיעה כתוצאה מאיחוד הולך וגדל עם נושא לימודיך – אתה עצמך.
כמה זמן דרוש כדי לשלוט בשכל? בערך אותו פרק זמן הנדרש כדי לשלוט בשפה זרה. ההצלחה תלויה בזמן ובתשומת הלב שתשקיע. אם לא תְּתַרגל את המדיטציה בלב שלם, תיכשל בדיוק כמו כל מי שלומד שפה זרה בחוסר רצון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרק 3: ראה את השקר
|
|
|
|
|
|
|
כדי ללמוד כל דבר שהוא עליך להיות במצב מדיטטיבי. העיקרון פשוט ביותר. ככל שתשתפר במדיטציה כך תשתפר יכולת הלמידה שלך.
כאשר אתה לומד כל דבר שהוא אתה עושה מדיטציה על נושא שמחוץ לך. כאשר אתה לומד או מתרגל מדיטציה הנושא הוא עצמך. בלימוד רגיל, חשבון למשל, הנושא נפרד מאתנו. אנו לומדים אותו ובהדרגה סופגים את העובדות עד שהנושא הופך לחלק מאתנו – לידע שלנו. במדיטציה מתרחש תהליך הפוך בדיוק. אנו מתחילים בנושא – אתה – בן אנוש מתפקד השקוע לחלוטין בעצמו. התהליך אינו מיועד להוסיף לך משהו, אלא לגרוע ממך. להפריד בין כל הידע שאספת או למדת לבין הידע-העצמי האמיתי והיקר שלך. כרגע שניהם מעורבבים ומסובכים זה בזה. בוא נבחן כעת את שני היבטי הידע שלך, ותוך כדי הבחינה עצמה נתחיל להתיר ולהפריד ביניהם.
זה אולי יישמע לך מדהים, אבל איני יכול להוסיף עובדה אחת לידע שלך על עצמך. אני יכול לתת לך עובדות על האטום, אבל האטום או כל נושא אחר נפרד ממך, כך שזה יהיה לימוד רגיל. איני יכול לומר לך שאתה מסוגל לחולל נסים מכיוון שאתה כבר יודע אם אתה יכול, מתוך הידע-העצמי שלך. וזו גם הסיבה שאיני יכול לומר לך שאתה אוהב את רעך כמוך. אני יכול לומר לך שאתה לא נראה טוב - מכיוון שמדובר בנושא אחר - גופך. אבל איני יכול לומר לך שאתה לא מרגיש טוב. בדיוק כפי שאיני יכול לומר לך אם אתה כועס או מקנא, או חף מפשע.
אינני יכול לומר לך שאתה משתוקק להשיג משהו אם אתה לא. אינני יכול לומר לך שאתה מבין רוסית אם אינך מבין. אפילו אינני יכול לומר לך שאתה משקר. אתה אולי תכחיש, אבל אם זו עובדה שאתה משקר, עדיין לא סיפרתי לך משהו שאינך יודע מלכתחילה. אם באמצעות ספר זה אתה מגלה משהו חדש על עצמך, עדיין לא הוספתי לך כהוא זה. פשוט נפטרת מהידע השקרי שלך – מהידע שהאמנת בו כאמיתי.
במילים אחרות, אתה כולך כאן עכשיו, שלם ומושלם – מתחת לפסולת שאספת. הבעיה איננה בידע המעשי שלך או בעובדות שצברת. זה משהו אחר המתגנב תמיד דרך אמצעי ההגנה שלך ומתווסף אליך מבלי שתשים לב ותבדוק – הרשמים שלך.
אתה נמצא תחת הפגזה מתמדת של רשמים מהיום שבו נולדת. הם חמקניים ולא מורגשים כמו הנשימה. והאמת המטרידה, ברגע שתתחיל להבחין בהם, היא שרובם שקריים.
צעיר מתבונן באנשים שסביבו ונוצר בו הרושם שהכסף הוא המפתח לאושר. לכן הוא מקדיש את חייו להתעשרות, רק כדי לגלות כאדם אמיד שהרושם היה שקרי.
אדם עשיר מתבונן בקדושים ונוצר בו הרושם שעוני הוא הדרך אל האושר ומחלק את כל רכושו – רק כדי לגלות כאביון שהרושם היה מוטעה.
על בסיס כזה בנינו את עצמיותנו האישית ואת עולמנו האישי. כל אחד מאתנו בנוי מאוסף של רשמים שקריים ועובדות מבולבלות. מה מהם אמיתי ומה שקרי? איך נוכל לשפוט? עצם הידע שבעזרתו אנו שופטים עלול להיות חלק מהשקר שבתוכנו.
המדע עבר משבר זהה בתחילת המאה. הפיסיקאים גילו שישנם דברים שאינם מסתדרים כראוי. שניים או שלושה מהם החליטו שיש רק דרך אחת לפתור את הבעיה – לחזור ולבדוק מחדש את איכות הידע שעליו הסתמכו עד לאותה עת. נדרש אומץ לעשות זאת כי לעגו להם ולא הבינו אותם. אבל הם עבדו ולבסוף גילו שהנחות היסוד שבמשך שנים נחשבו כאמת כבר אינן נכונות לנוכח התגליות החדשות שאליהן הגיע המדע.
כל פיסיקאי ידע שניוטון הגדיר את חוקי כוח המשיכה, ושזה עבד – עד לגבול מסוים של דיוק. אבל אז השליך איינשטיין את התיאוריה הניוטונית לטובת נוסחה חדשה שהסבירה את כוח המשיכה בדרך שונה ומדויקת הרבה יותר. תגלית זו ועוד תגליות אחרות סללו את הדרך למדע ולטכנולוגיה של היום. וכל זה הפך לאפשרי בזכות כמה אנשים שהיו נועזים דיים להטיל ספק במה שכולם קיבלו כאמיתי מכיוון שהיה "נכון בערך".
במדיטציה הזו נתחיל לבדוק עד כמה נכון הידע שלנו על עצמנו. כל העובדות שקיבלנו כעסקת חבילה מילדותנו והשתמשנו בהן מאז ועד היום כאַמַת מידה. מכיוון שכל אחד משתמש באותו הסרגל, זו פשרה נוחה ומרגיעה. במבט מרחוק אנו חיים את חיינו, בערך. אבל כאשר אנו מתקרבים לחיים ומתחילים לשאול שאלות זה פשוט לא עובד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כאשר גבר או אישה מתחילים לשאול את עצמם מהי משמעות החיים, הם מוכנים, כמו אותם הפיסיקאים, לפסוע החוצה מהעולם הישן והאיטי של תוצאות לעולם חדש ומהיר של סיבות. מקום בו "ידיעה בערך" או סרגל עקום אינם מספקים עוד.
למשל, כאשר תתחיל להתבונן בעצמך, תגלה אולי שהרושם שיש לך על אנוכיות שאותו קבלת מהוריך ונתת לילדיך הוא מוטעה למדי. אתה עשוי לגלות שלהיות אנוכי זה לצפות למשהו ממישהו – או כל דבר שהוא מכל אחד; שבמקרה כזה, בכל פעם שאתה קורא למישהו אנוכי במובן המקובל של המילה, ייתכן שאתה עצמך אנוכי.
התנערות עצמית רצינית יכולה להתרחש כאשר תבחן מחדש את הרשמים הפשוטים ביותר. אתה יכול גם לגלות שענווה אינה שייכת רק לקדושים החיים מבלי שיצטרכו לדאוג למשפחה תוך כדי מרוץ מטורף בין תשע לחמש על מנת לגמור את החודש. אולי תגלה שענווה היא מצב פנימי (לא העמדת פנים) של עוז רוח המקבל את כל מה שהחיים נותנים – תמיד מתעלה מעל התשוקה האוטומטית להאשים אחרים ולחפש אהדה. יתכן שאפילו תגלה שהוּלַכת שולל על ידי כל מי שהוּלכוּ שולל לפניך כאשר האמנת שהחיים הם קרב עם דברים שמחוץ לעצמנו. ואולי תגלה שכאשר ננצח בקרב בתוך עצמנו ננצח בקרב החיים שבחוץ.
ואם לא ידעת את כל זה, מה תעשה אם תגלה שזו האמת? תצטרך להיפטר מהנחות שקריות רבות שעליהן ביססת את הדרך שבה אתה חי.
יש רשמים הגורמים לנו הנאה – למשל כשאומרים לנו שאנו ישרים, אמיצים, חכמים, נאמנים. למרות שאנחנו לא תמיד מאמינים, נעים לנו לדמיין שהתכונות האלה אכן קיימות בנו. אבל למרות זאת הן אינן העוּבדוֹת אודותיך. לו היו כאלה, הן היו האמת התמידית שבך. קרוב לוודאי שעל פי רוב אתה ישר ולעיתים רחוקות מרמה, אבל רשמים אלה אינם יכולים לשמש כאמת מידה. וכמה שהם יקרים לנו! רק חכו שמישהו יאשים אותנו ברמאות, חוסר נאמנות, פחדנות או טיפשות – ואיך אנחנו נגיב... נגיב מכיוון שמישהו מנסה לקחת מאתנו את התכונה שבאמת ובתמים אנו מאמינים שהיא שלנו. כמו הרושם שיש לנו על עצמנו כאנשים ישרים. אתה ישר רק כאשר אתה מודע לאפשרות להיות לא ישר. אחרת אין טעם לדבר על זה – ואכן אנחנו לא מדברים, הלא כן?
ובכן אינני יכול לקחת ממך את הרשמים הבסיסיים שצברת על עצמך – בלי להסתכן בוויכוח. אז איך ניפטר מהשקרי שבך? ומי יגיד מה שקר ומה לא?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אדם נורמלי המוקיר חפץ כלשהו כמקורי ואז מגלה שהוא מזויף יזנח את החפץ או שיאבד בו עניין. לעיתים קרובות הוא אפילו ימהר להיפטר מהחפץ ואז ירגיש רווחה או אפילו שחרור. בקיצור, אינך יכול להעריך את מה שאתה מזהה כמזויף או להיאחז בו. אמת מופלאה זו חיונית לתרגיל הבא: היא תשמש אותך נאמנה לגלות מהי האמת ומהו השקר שבך בלי שתצטרך לבחור ולהחליט.
כל מה שעליך לעשות הוא להיות מודע במידה מספקת, לעיתים קרובות ככל האפשר, ולהתבונן ברשמיך ותגובותיך בפעולה.
כיום כאשר אתה רואה את עצמך כעוס, מצוברח, אכזר, רמאי, צבוע, נקמן או יהיר, אינך עושה שום דבר משמעותי בעניין. להרגיש אשמה, להתעלם או להחליט להשתנות כל אלה אינם משנים דבר ואתה ממשיך בדרכך. אבל מעכשיו, כאשר תְתַרגל את המדיטציה הזו, זה עומד להשתנות. אתה תתחיל להתבונן בעצמך ברגע שאתה כועס, נעלב, נוטר טינה וכן הלאה.
בדיוק כפי שלמדת להיות מודע לתחושות שבגופך ולהתבונן בהן, כך עליך להתבונן ברגשות השליליים ברגע שהם עולים בך, ולראות את תוצאותיהם שאינן אלא פעולותיך.
אתה תתבונן בעצמך מבפנים ומבחוץ בעת ובעונה אחת.
חשוב מאד שלא תיסחף ותאבד בתחושה או בפעולה שאתה מתבונן בה. עליך להישאר מתבונן שאינו מעורב. אתה עושה זאת על-ידי כך שאינך מגנה את מה שאתה רואה, לא מתרץ ולא מצדיק את תחושותיך ופעולותיך לעצמך ולאחרים. זהו המפתח. וגם אל תביט הצידה בשאט נפש. התבונן.
אסור לך לנסות לתקן או לשנות כלום. רק התבונן במתרחש.
עשה זאת ככל האפשר ומה שאתה רואה בעצמך – אם הוא שקרי – ייעלם לאיטו. האמת תישאר בלא פגע. מכיוון שכעס, עלבון, דכדוך, יהירות, אשמה, אכזריות, חוסר יושר, נקמנות, חוסר כנות וכל שאר התגובות הרגשיות הללו הן שקריות, הן יתחילו להיעלם. דע כי רק המתבונן שאינו מעורב - תבונה טהורה המשוחררת ממשיכה או דחייה - יכול לעשות זאת.
לאחר שתְתַרגל זאת למשך זמן מה תרגיש כאב, כאילו חלק ממך עומד למות. אם תתבונן בזאת מקרוב תראה שזהו סוג של מוות רגשי. הכאב יבוא מניסיונו של השכל להיאחז ולהחזיק בחלק השקרי שבך ההולך ומתמוסס. אם אתה אמיץ, תישא את הכאב ותיתן לחלק השקרי למות. אם לא, תמצא תירוץ הגיוני לחלוטין שכל אחד יסכים איתו – פרט לאותו חלק בך הכָּמֵהַ לחופש.
הגמול על מותו של החלק השקרי דומה לזה של האוהב שבור הלב שלפתע בעיצומם של ייסורים רואה שהוא חופשי מהאחר – שהוא לא יחזור, ולא יוכל לחזור. שהוא חווה חופש. לא בשנאה אלא בידע שההיצמדות לאהבה היא מעשה שקרי וממית הנותר חי רק מתוך הפחד מאובדן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשלב זה,
הקדש זמן כפול
לישיבה במדיטציה.
הסתכל בעצמך בראי.
ראה את עצמך כפי שאתה.
התבונן בעצמך.
התבונן במחשבה המנסה להיכנס
בינך ובין השתקפותך.
מצמץ.
מצמץ על מנת לשבור את הריכוז
והרפה את עיניך.
התרגיל נועד לכך שתוכל להתבונן בהשתקפותך
בלי למתוח ביקורת על עצמך.
פשוט התבונן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מצב: שיחה עם בן\בת זוג או עם קרוב משפחה.
נצל את ההזדמנות להתבונן בשקט בתגובותיך
למה שנאמר.
כמה השערות אתה משער?
בלי ציפיות.
מצב: באוטובוס, בתור או ברחוב
אתה שומע זרים מדברים.
בחן את סקרנותך.
מטרת התרגיל היא להגביל את עצמך
מלהיות מעורב באופן דמיוני
עם אנשים ואירועים.
בלי הערות.
בבית או בעבודה: ראה כמה פעמים
אתה מצדיק משהו שאמרת או עשית.
גם הצדקות בינך לבין עצמך נחשבות.
בלי הצדקות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשאתה יושב במדיטציה, אולי תמצא את עצמך חושב
על מישהו שאתה מכיר.
אם אתה אוהב אותו וחש את האהבה הזאת בתוכך,
המחשבות ייפסקו.
סביר יותר שתחשוב על דרישה כלשהי
שאתה דורש מאותו אדם או משהו שהוא דורש ממך.
אתה תחוש אליו (או אליה) חיבה או עוינות.
אתה תסביר את דעותיך ותתווכח עם עצמך.
אתה לא תשב במדיטציה אלא בבית משפט.
והמחשבות ימשיכו וימשיכו וימשיכו.
התבונן במתרחש בחווייתך האישית.
ראה את השקר – אבל אל תנסה לשנות דבר.
בלי שיפוט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
מדיטציה - קורס בסיסי יצא בהוצאת מדף, בתרגום ניצן מיכאלי.
אורי לוטן על בארי לונג
פרסום ראשון : 20/6/2005 15:44 | | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
