 |
/images/archive/gallery/226/763.jpg הרב יהודה אשלג, בעל הסולם.
 |
|
|
|
|
|
|
| השבוע במדור קבלה: מהו כוח הערבוּת ואיך הוא מקדם את תהליך השגת הדבקות בבורא. מאמר בשני חלקים, מבוסס על מאמרו של בעל הסולם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ערבוּת היא
התנאי לקבלת התורה היינו לקבלת האור העליון ולהשגת חיים שלמים, מלאים, מאושרים ונצחיים.
מהי ערבוּת, במה היא מתבטאת וכיצד מגיעים לקיומה? בכך יעסקו המאמר הנוכחי וזה הבא אחריו. שני המאמרים מבוססים על מאמר "הערבות" של בעל הסולם.
מאמר הערבות במהותו הוא למעשה חוקת המציאות, כלומר פריסת החוקים והתנאים שלפיהם היא מונהגת. זהו אחד המאמרים הראשונים שכתב בעל הסולם במטרה לפרסמו בתפוצה נרחבת. כוונתו היתה ללמד את יסודות הידיעה המקורית אודות חוכמת הקבלה בצורה נקייה מתיאורים כוזבים שהולבשו עליה, ולהחדיר את החוכמה בקרב כל שכבות העם. במאמר מתאר בעל הסולם כיצד עובר האדם את כל תהליך השגת הדבקות בבורא.
כדי להבין את דברי בעל הסולם לאשורם, אחזור בקצרה על מספר עיקרים במשנתו. יסודות אלה בוארו כבר היטב בכתבות הקודמות.
חוכמת הקבלה מלמדת כי הסיבה לכל הצרות בעולם היא חוסר יכולתנו לקלוט אור עליון, המביא לאדם שפע, ממלא אותו ועושה אותו נצחי שלם ומאושר, ללא סבל וללא הגבלות.
מדוע אין אנו יכולים לקלוט את האור העליון? משום שיש תנאי לפיו האור העליון מתקבל רק בהתאם להשתוות הצורה. השתוות הצורה היא החוק על תפיסת המציאות מצד האדם על פיו רק במידת ההשתוות בין תכונותינו הפנימיות לבין המציאות הנמצאת מחוצה לנו, אנו תופסים את מציאותנו.
תכונתו של האור העליון היא נתינה, ואילו תכונתנו היא קבלה, ולכן מגיעה אלינו ממנו רק הארה קטנה בלבד. למעשה, אנו תופסים מהאור העליון רק את התוצאות, ולא שולטים כלל בסיבות למאורעות חיינו, ולכן אנו סובלים. אם ברצוננו לקבל את האור כפי שהוא, עלינו להיות במידה ובטבע כמו שלו. כלומר גם אנחנו, כמוהו, נהיה ברצונותינו לא במצב של קבלה, כי אם בהשפעה. ברגע שנחליף את רצונותינו מקבלה להשפעה, נזכה למילוי כל טוב ולהתעלות מעל החומר.
מפאת מורכבותם של הדברים שיובאו בכתבה זו, ולשם הבנה מעמיקה יותר, מומלץ לחזור ולקרוא מספר פעמים את דברי בעל הסולם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דבר הערבות
|
|
|
 |
|
|
|
"שכל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כ"ז: שבועות ל"ט)
"וזהו דבר הערבות אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה, כי לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצווה של אהבת הזולת בשיעור הכתוב, 'ואהבת לרעך כמוך' בכל שיעורו. דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו, ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע, הרי שכל אחד מישראל נעשה ערב שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר רק אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת, משום שבערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצורכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך בכל שיעורו וליתן כל מה שיש לו לכל נצרך, היות שאינו דואג עוד בעד קיום גופו עצמו כי יודע ובטוח הוא ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו עומדים הכן לדאוג בשבילו..."
עוד מטרם שנבוא לבאר את הפסקה הנ"ל, עלינו להבין נכונה מספר מושגים השגורים בפי המקובלים אך יש לעמוד על משמעותם המקורית. "ישראל" למשל, נחשבים כל אלה המשתוקקים לבורא (מלשון ישר-אל), כלומר אלה המוכנים לקיים את חוק ההשפעה ולהשתתף בערבוּת. לעובדת היותם מלאומים שונים אין חשיבות כלל. "תורה" היא הכוח הרוחני המתקן את רצון האדם מצורתו האגואיסטית לצורת הבורא, האלטרואיסטית. גם המילוי המתקבל ברצונות המתוקנים נקרא "תורה". "מצווה" היא פעולת התיקון מצד האדם על כל אחד מ- 613 (תרי"ג) רצונותיו האגואיסטיים. אם כן, יוצא שהאדם "מקיים מצוות" ע"י אור ה"תורה", על מנת להידמות לבורא, ואז הוא מתמלא ברצונותיו המתוקנים באור התורה.
גם הביטוי "ואהבת לרעך כמוך" אינו כפי שנתפס בהגדרת התרבות הכללית, המתייחסת לאמרה הזו כאל ערך תרבותי יפה. "ואהבת לרעך כמוך" מוגדר על ידי בעל הסולם כתנאי לקיום הערבות, אשר לאחר קיומו ניתן לקבל את האור העליון, את אור התורה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואהבת לרעך כמוך
|
|
|
|
|
|
|
אם נבחן עיקרון זה לעומקו נגלה כי הוא אינו בר קיימא, שכן המילה "כמוך" מורה לנו לאהוב את החבר בדיוק כמו שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום פנים ואופן. זאת אומרת שהאדם מחויב לעמוד תמיד על המשמר ולמלא את כל הצרכים של כל אחד מבאי העולם, בדיוק כמו שעומד תמיד על המשמר למלא צרכי עצמו. דרישה זו לא מציאותית בעליל, שכן האדם אינו מסוגל לספק אפילו לעצמו את כל רצונותיו, ואיך דורשים ממנו לספק את רצונם של כל באי העולם?
יתר על כן, אפילו אם תרצה כל האנושות להשביע את רצונות הפרט, הם לא יצליחו בכך. זאת משום שטבע האדם הוא רצון לקבל לעצמו, ולכן הוא כמו בור ללא תחתית. כל עוד יש לאחרים משהו שאין בו, האדם ירגיש חיסרון. אם כן, למה מתכוונת אמרה זו?
ובכן, בעל הסולם מסביר כי "ואהבת לרעך כמוך" זו החלטה הדדית, רוחנית, להתייחס זה אל זה ולהתחייב למלא את צרכיו של כל אחד ואחד. בהתחייבות הזאת ישנו כוח מיוחד שממלא את כולם, כך שכולם באים על סיפוקם. נוצרת בהם תחושה של "ערבות". לא מדובר בדאגה לאחד, ואחר כך לשני, ויותר מאוחר לטיפול בשלישי, אלא הערבות מצד החברה, כלפי כל פרט ופרט שבה, מתקיימת רק אם כולם בבת אחת מסכימים לביטול הרצון לקבל שקיים בהם כדי לדאוג לכל חבר בה. רק כך מעוררים בכל אחד את תחושת הערבות. באופן זה החברה יוצרת בכל אחד ואחד "כיסוי" על רצונותיו. זהו כיסוי רוחני.
משמעותו של ה"כיסוי" הזה היא שהאדם יכול להתעלות מעל לטבע האגואיסטי שלו ולהתחיל לעסוק ברוחניות. כדי לעסוק ברוחניות על האדם לרכוש את כוח הצמצום על הרצון שלו לקבל, להשיג כוח שמעורר בו רצון להשפיע, ולפתח יכולת לעבוד עם כלי הקבלה שלו בכוונה "על מנת להשפיע" ולתת לכל אחד ואחד. האדם יכול לעשות זאת רק בתנאי שיש סביבו כמות מסוימת של אנשים שמוכנים למלא אותו. הכמות הזו מכונה "שש מאות אלף" - זהו מספר שמרמז למידה שלימה, שכלפי האדם היא הכול, היא כמו משהו שאין יותר ממנו.
המצב המתואר נקרא "מעמד" (הר סיני), שכן הוא חתום וסגור מכל צדדיו: כולם ערבים לכולם, וכל אחד ערב כלפי האחרים. לכן כתוב שכל העם אמר פה אחד "נעשה ונשמע", כי אין כאן לא התחלה ולא סוף. כולם בבת אחת מסכימים לקיום הערבות, אשר היא התנאי לעיסוק ברוחניות ולקבלת האור, התורה.
כלומר, "ערבות" פירושה, שהאדם תלוי בחברה חיצונית, שממנה הוא מקבל כלי רוחני של השפעה. ההסכמה ההדדית ביניהם לעזור לו ולמלא אותו ולדאוג רק לכלי שלו, היא שיוצרת באדם את התיקונים על הרצון לקבל שלו כך שיוכל להתמלא באור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרצון לאהוב כאמצעי לגילוי
|
|
|
|
|
|
|
הבורא מורגש באדם כמילוי השתוקקותו לערבות, להשפעה לזולת. ההרגשה היא לא שהבורא בא וממלא את ההשתוקקות, אלא הוא נמצא בה. השתוקקות האדם לערבות היא בעצם הכוח שנקרא בורא!
הרצון לאהבת הזולת חייב להיות בכוונה להגיע באמצעותו לדבקות בבורא. אחרת מעוררים באהבה לזולת רצונות לקבל גדולים יותר, שהם נטולים מכל כוח רוחני שמביא תיקון על הרצון לקבל, ללא כוחות השפעה. דוגמא מצוינת לכך היא הקומוניזם האגואיסטי, אשר גרם לנזק עצום ורשמיו השליליים ניכרים גם כיום. זאת משום שהרצון לקבל גדל, עד שהביא לשנאה בין כולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החיים בנשמת אדם הראשון
|
|
|
|
|
|
|
"נעשה ונשמע", "ערבות", "ואהבת לרעך כמוך" - זוהי התמונה של החיים בדרגה העליונה של קיומנו, דרגת "נשמת אדם הראשון". ברצון ובהסכמה שלנו לקיימם אנו מעוררים את המצב הזה וממלאים את התנאי הזה, שבו כולנו נמצאים יחד בנשמה כללית. אזי, מהדרגה הזאת מגיע אלינו אור שנותן לכל אחד ואחד את הרגשת הערבות ונותן כיסוי לרצון לקבל שלא יגיח החוצה, אלא ירגיש מסופק ויקבל הרגשה של צורך בהשפעה, רצון להשפיע לכולם. האור גם מביא לאדם את היכולת לעשות את המעשה, כלומר להיות באמת בדרגה הזאת.
המקובלים אומרים, שכבר עכשיו כל אדם נמצא באותה מערכת עליונה, באותם החיבורים בין הנשמות. בחיבורים הללו אין שום שינוי, פרט לכך שהם לא נראים לאדם. הוא אינו רואה שהוא נמצא במעמד של נשמת אדם הראשון - מתוקן בחיבור עם כל יתר הנשמות, בגוף אחד, במערכת אחת, שנותנת ומקבלת ומעבירה בה את הכול לפי חוק של השפעה טהורה.
אבל אם האדם, למרות מה שנראה לו, מעורר את המצב האמיתי שקיים, הוא מפעיל ומושך משם כוחות מתקנים על עצמו. כי ברוחניות הכול נמשך אחר הרצון, אחר ההשתוקקות.
כולנו נמצאים עכשיו במעמד הר סיני, כמו שכתוב, שכל אחד חייב כל יום לראות את עצמו כאילו הוא עומד במעמד הר סיני. אלו לא סתם מילים יפות! אם נעשה בינינו הסכם של ערבות הדדית, מיד נתחיל להרגיש את הכוחות, שיעזרו לנו להגיע למצב בו כולנו מחוברים בנשמה אחת, למצב שנקרא "כניסה לארץ ישראל", ואפילו לא נצטרך לעבור "ארבעים שנה במדבר".
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך, האקדמיה לקבלה היא מוסד חינוכי ללא כוונת רווח שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה ייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים ועל טכניקה מדעית מודרנית. גישה זו מעניקה לאדם כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. לאתר בני ברוך www.kabbalah.info | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
