 |
|
|
|
|
אולד אייג' |
|
|
|
|
|
ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של הקדוש הכי אצילי שיש להיסטוריה היהודית: רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר שחי 13 שנה במערה ועיניו רשפו אש
26/5/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
הערב יתאספו רבים ברחבי הארץ סביב מדורות, יצלו תפוחי אדמה וישירו שירים סביב המדורה. בצפון הארץ, יעשו דרכם מאות אלפים אל מרגלות הר מירון, להילולה מסוג אחר.
בל"ג בעומר הוא תאריך הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, מקובל שזכה לכינוי "התנא האלוקי" ונחשב לתלמידו המובהק של רבי עקיבא. לראשו של רבי שמעון נקשרו סיפורים רבים, ביניהם ביטול גזירות השלטון הרומי נגד ישראל, שריפת אדם במבטו החודר ועוד.
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) היה מחברו של "ספר הזוהר" אשר נכתב במאה ה-2 לספירה -ספר היסוד העיקרי והחשוב ביותר בחוכמת הקבלה. הוא נמנה עם החשובים שבחכמי התלמוד, בו הוא מוזכר כ-4,000 פעם.
רשב"י שלט בשפת התלמוד ובשפת הקבלה, ובעזרת שתיהן תיאר את מערכת ההנהגה העליונה. כמו מקובלים אחרים לפניו, מספר רשב"י על המציאות הרוחנית אותה הוא חווה והכוחות הכלולים במערכת הזו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| האידרה רבא, המערה שבה נכתב ספר הזוהר
| /images/archive/gallery/310/065.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
13 שנה במערה
|
|
 |
|
|
לאחר שהוציאו הרומאים צו שאסר על לימוד התורה, התרעם על כך רבי שמעון בר יוחאי ואף דיבר בגנותם. כששמעו זאת הרומאים הם החליטו לדון אותו למיתה והוא נאלץ לברוח ולהסתתר מעיניהם.
רבי שמעון ובנו רבי אלעזר ברחו למערה בפקיעין אשר בצפון הארץ. בבריחתם לא נטלו עימם דבר ורק בזכות שני ניסים הצליחו להתקיים במשך 12 שנות שהותם באותה מערה: מעין מים חיים שפרץ ועלה בפתח המערה ועץ חרובים.
גם בגדים לא היו ברשותם. מאחר ורצו לשמור על בגדיהם נקיים כך שישמשו להם לזמן התפילה והלימוד הם חפרו בור באדמה, פשטו את בגדיהם וכיסו עצמם בעפר עד לצווארם. וכך במשך כל היום הם עסקו בלימוד התורה, כשהם טמונים באדמה ורק כאשר הגיע זמן התפילה, ניערו מעליהם את העפר, לבשו את בגדיהם, התפללו וחזרו חזרה אל האדמה.
12 שנים שהו רבי שמעון ובנו במערה עד לרגע בו הגיע אליהו הנביא והודיע להם על מות הקיסר.
על יציאתו של רשב"י מהמערה קיימים סיפורים ואגדות רבות, אחד מהם מופיע בתלמוד הבבלי במסכת שבת: "ישבו שתים-עשרה שנה במערה. בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה גזירתו? יצאו, ראו אנשים חורשים וזורעים. אמר רבי שמעון: מניחים חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב את עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו וישבו עוד שנה".
כלומר כשיצאו רבי שמעון ובנו מן המערה השתוממו למראה אנשים העוסקים במלאכות יומיומיות במקום ללמוד תורה. כל כך התרתחו למראה מה שנדמה היה להם כביטול תורה ש"כל מקום שנותנים עיניהם מיד נשרף". אבל ברור שהעולם נברא לתכלית מסוימת על כן יצאה אותה בת קול והחזירה אותם ל-12 חודשים נוספים במערה. כלומר סך הכל שהו השניים 13 שנים במערה.
עם סיום שהותם במערה קיבץ סביבו רבי שמעון בר יוחאי קבוצה בת עשרה תלמידים, שלימים מופיעים כולם בספר הזוהר. הלוא הם "החבריא קדישא" - ר' שמעון, ר' יוסי, ר' חזקיה בן רב, ר' יוסי בן יעקב, ר' יהודה, ר' אבא, ר' אלעזר, ר' יצחק, ר' חייא, ור' ייסא. החבורה ישבה ולמדה למרגלות הר מירון, במערה מפורסמת הנקראת ה"אידרא רבא" - הגורן הגדול, כחמישה קילומטרים מצפת. נשמתו של כל אחד מהם תאמה למדרגה רוחנית מסוימת בעולם העליון. התחברותם יחד לנשמה אחת, היתה בהתאמה ובהרמוניה מלאה למבנה שלם הקיים בעולם הרוחני ונקרא "עשר ספירות".
רשב"י בנה מעין מנסרה (פריזמה), דרכה יכול השפע לרדת לעולמנו. לכן על אף שהכתוב מספר על כל אחד מהתלמידים, כפרסונה נפרדת, הכוונה היא לתכונות הרוחניות אשר מייצג כל אחד מהם. כלומר הסיפורים הם למעשה תיאור הצורה בה יורדים ומתגשמים בעולם שלנו הכוחות הרוחניים הללו, ומנהיגים בו כל פרט. ההנהגה של הכוחות הללו פועלת כלפי מטרה אחת, מטרת הבריאה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון
|
|
|
|
|
|
קשר ישיר בין האדם לבורא
|
|
|
|
|
כאמור ספר הזוהר מספר כיצד ניתן להשפיע על העולם כולו על ידי המעשים והפעולות הרוחניות שלנו. רבי שמעון בר יוחאי היה המקובל הראשון שתיאר באיזו צורה יכולות מחשבות האדם לפעול ולהשפיע על התפתחות המאורעות העתידים בעולמנו.
בין "ספר הזוהר", תקופתנו ועם ישראל קיים קשר מיוחד. התקופה בה נכתב היתה תקופה של שגשוג רוחני בעם. רוב העם היה אז במדרגה רוחנית גבוהה יותר מהמציאות אותה אנו חווים כיום דרך חמשת החושים שלנו. משמעות החוויה הרוחנית שמתאר הזוהר היא קשר ישיר בין האדם לבורא. בזמן בו נכתב הספר היה ברור למחברו שהוא אינו מיועד לתקופה הנוכחית, כי אם לתקופה אליה עתידה האנושות להגיע, הקרויה "ימות המשיח". כלומר עם ישראל עמד אז בפני גלות רוחנית, קרי איבוד הקשר עם העולם העליון. אובדן הקשר עם העולם הרוחני מתבטא בעולם הגשמי בחורבן בית המקדש השני וגלויות ארוכות נוספות. סיום הגלות החל בסוף המאה העשרים, ואחד מסימניה הוא הקמת מדינת ישראל. גילוי ספר הזוהר הוא אחד הסימנים המכריזים על תום תקופת הגלות, ובעקבותיה תחילת ההתעוררות הרוחנית הכללית. הזוהר נכתב כ"שיטת התיקון" המיועדת לנשמות דווקא בתקופתנו, השיטה לאיחוד הנשמות עם האור העליון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההסתרה
|
|
|
|
|
סביב הסתרתו והתגלותו המסתורית של ספר הזוהר קיימים סיפורים, אגדות ותעלומות אין ספור. נשאלת השאלה כיצד ניתן להסתיר ספר במשך זמן כה רב?
"ישב ר' שמעון ובכה. ואמר, אוי אם אגלה, אוי אם לא אגלה. שאם לא יגלה יאבדו חידושי התורה, ואם יגלה, אולי ישמע מי שאינו ראוי לסודות התורה. החברים שהיו שם שתקו. קם ר' אבא ואמר לו. אם טוב לפני אדוני לגלות, הרי כתוב סוד ה' ליראיו". (דברי ר' שמעון, בפרשת נשא בזוהר, האדרא רבא קדישא, סעיף ג').
לצורך ההסתרה השתמש רשב"י בתלמידו רבי אבא. רבי אבא ניחן ביכולת ייחודית - להסתיר בין המילים את המשמעות הפנימית והאמיתית של הגילויים ששמע ממורו. הוא עשה זאת בצורה כזו אשר רק מי שנמצא בדרגה הרוחנית של מחבר הספר יוכל להבינם. רבי אבא כתב את הספר בשפה הארמית וכלל בתוכו גם מילים ביוונית ובלטינית, מילים ששימשו בשפה היומיומית באותה תקופה. על ידי כך הבטיח רבי אבא כי רק עטיפתו החיצונית תובן. אומר על כך רבי שמעון בספר הזוהר, כרך ט"ז, פרשת האזינו, פרק האדרא זוטא: "וכך אני מסדר אתכם, רבי אבא יכתוב, ור' אלעזר בני, ילמוד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם".
עם סיום הכתיבה הלך רבי שמעון לעולמו, ונטמן במירון בל"ג בעומר. טרם פטירתו הוא הורה לגנוז את הספר. על הסתלקותו מסופר רבות בספר הזוהר בפרשת האזינו פרק האידרא זוטא: "אמר רבי אבא, לא גמר המאור הקדוש לומר חיים, עד שנשתכחו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי, כי האור היה גדול ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך נזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים וגו'. אח"כ, שמעתי קול אחר, חיים שאל ממך וגו'. כל אותו היום, לא נפסק האש מן הבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו, מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחרי שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים, שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הגילוי
|
|
|
|
|
כעבור כ-500-600 שנה נמצא הספר במקרה: חכם אחד ביקש מתלמידו שיביא לו מזון מהשוק. התלמיד הביא לו מזון עטוף בנייר קלף. החכם פתח את החבילה ונדהם לראות שהעטיפה היא כתב יד עתיק. הוא החל ללמוד את כתב היד וראה שהוא מכיל את סודות הבריאה. מיד שלח את תלמידיו חזרה אל השוק. הם התחילו לנבור בתוך ערמות האשפה הרבות ולהוציא משם את כל שאר הדפים. כך הם אספו יותר מ-2700 פיסות נייר שהביא לשם סוחר ערבי. הסוחר הערבי, שהגיע קודם לכן לארץ ישראל, אחרי מסע גמלים באזור נהרות הפרת והחידקל, מצא את הקרעים הללו ותכנן להשתמש בהם כדי לארוז את תבליניו.
מאות שנים אחר כך, בספרד של המאה ה-13, יצא "ספר הזוהר" לראשונה לאור על ידי המקובל משה דה-ליאון, (רבים, בעיקר באקדמיה, טועים ומייחסים לו את כתיבת הספר). הספר לא נדפס בהיקף המקורי בו נכתב. במקור, "ספר בזוהר" כלל בתוכו מלבד פירושים לחמשת חומשי התורה, גם פירושים לספרים אחרים כמו ספרי הנביאים, והסברים קבליים למשנה ולתלמוד. החלק שנמצא בידינו כיום קטן פי 20 מגודלו המקורי ומכיל רק פירושים על החומש, ומעט מהפירושים על יתר הספרים. עובדה זו אינה גורעת מערכו של הספר כמפתח אשר בעזרתו ניתן לטפס אל העולם הרוחני. אחרי ר' משה דה-לאון, שוב נגנז "ספר הזוהר" למשך מאות שנים, הפעם עד תקופת ימי הביניים המאוחרים, זמנו של האר"י הקדוש באמצע המאה ה-16. מאז ספר הזוהר נותר גלוי, אך יחד עם זאת הוא נגלה לדורנו והפך לנגיש רק עם פירושו של הרב יהודה אשלג, אשר שפך אור על סודותיו, בתום המאה העשרים.
הרב אשלג, מקובל בן זמננו (1885 – 1954), זכה לכינוי "בעל הסולם", על שם פירוש הסולם המפורסם אשר כתב ל"ספר הזוהר". "סולם" מכיוון שבאמצעות חכמת הזוהר ניתן לטפס במעלה הסולם הרוחני.
במאמר שכתב בסיום ההקדמה לספר הזוהר הוא כותב: "ומכאן הוכחה ברורה שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח. כי עינינו הרואות, שכל הביאורים על ספר הזוהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזוהר. וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזוהר עצמו. ובדורנו זה זכינו לפירוש "הסולם", שהוא ביאור מלא על כל דברי הזוהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזוהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר "ומלאה הארץ דעה את ה'".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | בני ברוך, האקדמיה לקבלה היא מוסד לימודי שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה חדשנית וייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים מחד, ועל טכניקה מדעית מודרנית מאידך, גישה המעניקה כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
