 |
 |
|
|
|
|
|
|
| רק אם נתנתק ממנו לגמרי וניקח את הסיכון העצום שלא לבחון אותו, נוכל סוף סוף לדעת מה הוא באמת. ובשביל זה דרוש אומץ עצום. שיחה עם המורה הרוחני אנדרו כהן על טיבו של האגו האנושי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במהלך שיחתנו התייחסת פעמים רבות לאגו. האם תוכל לומר לי איך אתה מגדיר אגו?
"אגו הוא המכשול האחד והיחיד להארה. אגו הוא גאווה. אגו הוא אנוכיות יהירה. אגו הוא צורך מכני וכפייתי ביותר לראות תמיד את העצמי
האישי כנפרד מהאחר, מהאחרים, מהעולם ומהיקום כולו. אגו הוא ההתעסקות הכפייתית, הדוחה-אהבה, בהפרדה, בנרקיסיזם ובאנוכיות".
האם אינך הופך את האגו לשד נורא?
"מנקודת המבט של ההארה, זה בדיוק מה שהוא".
אבל האם אין דרך אחרת לראות את האגו?
"כן, כמובן שיש. ההגדרה שלי התייחסה במיוחד לנקודת מבטה של ההארה. כאשר פסיכולוגים מדברים על האגו, הם מתייחסים למשהו אחר לגמרי. אם לדבר בהכללות, ההגדרה הפסיכולוגית של אגו מתייחסת למה שאפשר לכנות "עקרון ארגון-עצמי" בנפש האדם. זהו תפקוד פסיכולוגי המארגן את היסודות השונים של העצמי כדי ליצור איזושהי חזות של שלמות ואינטגרציה, וכאשר התפקוד הזה משתבש, אנחנו בצרות!".
וכשאתה משתמש במילה "אגו", אתה מתייחס למשהו שונה לגמרי?
"כן. כאשר מורים להארה משתמשים במילה "אגו", הם מתייחסים במיוחד לגוש רגשי ופסיכולוגי נוקשה בתודעתנו, שהוא הסיבה הבסיסית לתחושת הפירוד מהחיים. שוב, מן הזווית הרוחנית, אגו מוגדר כגאווה, כחשיבות עצמית, וכצורך נרקיסיסטי לראות את עצמנו כנפרדים תמיד".
וכדי להיות חופשיים עלינו לשחרר את עצמנו מהצורך הזה?
"כן, בדיוק. להרפות ממנו כאילו היה גחלת לוהטת!".
אתה מתכוון, פשוט כך, בבת אחת?
"אם אנחנו באמת רוצים להיות חופשיים, לא נתמהמה אפילו לחלקיק שנייה".
אבל האם אינך חושב, שרובנו צריכים זמן כדי להבין, קודם כל, ממה אנחנו מנסים להינתק? האם לא יהיה לנו קל יותר להתעלות מעל לאגו אם נעשה קודם כל איזו עבודה פסיכולוגית - עבודה שתסייע לנו להבין את עצמנו ואת כל הגורמים לכאב הקשורים בעברנו?
"זה כמו לומר 'לפני שאני נכנס לאמבטיה ומתנקה באמת אני חושב שאקפוץ קצת אל תוך פח האשפה ואבדוק מה קורה שם!'. הביני, כשמישהו אומר, 'אני רוצה להיות חופשי', זה אומר חופשי מן הפחדים והתשוקות הבלתי פוסקים של האגו הנפרד. לכן, אין זה הגיוני שנעביר שעות על גבי שעות בתהליך של הזדהות אינטנסיבית עם הפחדים והתשוקות האלה, וכל זאת כדי שנתעלה, כביכול, מעבר להם ביום מן הימים. אם אנחנו כנים בשאיפתנו להיות חופשיים, הרפיה מהתשוקות ומהפחדים של האגו פירושה תמיד עכשיו! זהו כל העניין ממילא: להשליך את הכל, בלי להשאיר דבר. אחרת, לעולם לא נוכל לצאת לחופשי. כל עוד אנחנו מאמינים שיש איזשהו ערך לבחינה מקרוב של תוכן פח האשפה של האגו ושל הצרות הבלתי פוסקות הכרוכות בו, זה אומר שלא קלטנו שזוהי רק אשפה מלוכלכת. כך שעד לאותו רגע שבו זכינו למבט חטוף מתוך נקודת המבט המוארת ונוכחנו ישירות בכך שהאגו, עם כל תוכניותיו האישיות, הוא אשליה מוחלטת, התשובה לשאלתך בהחלט חיובית. אך זאת רק משום שעדיין לא ראית את האמת המשחררת. עדיין לא ראית את האגו, עם כל התחפושות של החשיבות העצמית שהוא עוטה על עצמו ועם כל תוכניותיו שאינן פוסקות, כפי שהוא באמת: ריק מתוכן, חסר מובן לגמרי ומקור של שיעבוד תמידי לעולם של אשליות וזיוף.
כל עוד, בבורותנו, אנו מאמינים שניתן למצוא שם משהו בעל ערך, נמשיך להתעקש: 'אני יודע כמה נורא הסירחון שם, אני באמת יודע, ואני יודע שבגדי ייטנפו ושאצטרך להתקלח כשאסיים, אבל אני חייב ללכת לשם. זה חשוב מאוד!'. הביני, כל עוד אנחנו מזדהים באופן בסיסי עם התחושה הנפרדת של העצמי, נהיה משוכנעים בחשיבותן של שאיפותיו שאינן פוסקות. למה? 'כי זה אני'".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
אם כך, כל עוד אתה מזדהה עם האשפה, אתה האגו, וכל עוד זה המצב, אינך יכול להתעלות מעליו. נכון?
"כן, נכון".
אבל שוב, אני שואלת: כדי לא להזדהות עם האשפה של האגו, האם אינך צריך לבחון אותו איכשהו קודם לכן?
"לא. לאמיתו של דבר, רק אם ניקח את הסיכון העצום שלא לבחון את האגו, רק אם נתנתק ממנו לגמרי, נוכל סוף סוף לדעת מה הוא באמת. כדי לעשות זאת דרוש אומץ עצום. שוב, אם אנחנו רוצים לראות את האגו באופן אובייקטיבי, עלינו להניח לו לחלוטין. אין דרך אחרת להשיג את התוצאה המשחררת שאני מדבר עליה. זהו משחק על כל הקופה, ורוב האנשים אינם מוכנים להשתתף בו, כי הסיכון גדול מדי.
"מה שכל כך מאתגר כאן הוא האופי הבלתי מותנה של ההארה עצמה. הביני, אנחנו מדברים על קפיצת דרך אל מעבר לזמן, לתוך ממד אחר, שבו מתגלה נקודת מבט מוחלטת. נקודת מבט זו פשוט לא מכירה במציאותו של העולם שהאגו חי בו, מכיוון שבתוך נקודת המבט המוחלטת הזו האגו אינו קיים. לכן אמרתי, שזהו משחק על כל הקופה. אם את רוצה לגלות בעצמך מהי נקודת המבט המוחלטת - עליך להיות נכונה לנטוש כליל את זו של האגו. מדובר בהשארת עולם אחד מאחור וכניסה אל עולם אחר. מדובר בגילוי של אופן ראייה שונה לגמרי. האגו לעולם לא יעשה זאת. אפילו אגו רגיש ואינטליגנטי יתעקש שהאשפה חשובה. כמובן, תהיה לו נקודת מבט רחבה דיה, כדי להכיר בכך שהאשפה מצחינה ולא בריאה, אך בסופו של דבר, קיומו תלוי בהיצמדות נואשת לאמונה שהאשפה חשובה.
"מנקודת המבט המוארת מתחולל שינוי מוחלט, לא יחסי, באופן שבו אנו רואים, וכתוצאה משינוי זה אנו מכירים בכך שהאגו באמת כולו אשפה. ומנקודת מבטו של האגו הנפרד והעצמי האישי, עמדה מוחלטת זו של נקודת המבט המוארת תיראה תמיד כיותר מדי. היא תיראה כעמדה קיצונית מדי או מוחלטת מדי. וכמובן, זו האמת. בשל טבעה הבלתי יחסי או המוחלט של הפרספקטיבה המוארת, היא תיראה תמיד כקיצונית מדי מול כל עמדה שמתעקשת להבין את הכל באופן צר ויחסי.
"אני מקווה שאת מבינה למה לעולם לא אוכל להשיב בחיוב על השאלה שאת שואלת, כל עוד אני המורה שהנני. מזווית הראייה שלי ומנקודת המבט של תורת השחרור שאני מנסה לחלוק עם הזולת, לעולם לא אוכל לומר 'כן'. כל עוד אנחנו עדיין מאמינים שיש רלוונטיות כלשהי לתכולה של פח האשפה, לא ייתכן חופש אמיתי. מכיוון שבכל פעם שאנו מתעקשים להביט על החוויה שלנו מתוך הקשר יחסי בלבד, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, נחזק, נמריץ ונחייה את החלק היחידי בתוכנו שמשאיר אותנו בגיהינום".
אנדרו, כל מה שאתה אומר נשמע הגיוני. אם כך, למה יש לי עדיין הרגשה כל כך חזקה שאני זקוקה לעוד זמן? למה אני חושבת שעדיין איני מוכנה להרפות?
"כי האגו צריך תמיד עוד זמן. הפזמון החוזר הנצחי של האגו אל מול קריאת המוחלט הוא 'אני עדיין לא מוכן, אני צריך עוד זמן'. והוא תמיד נשמע כל כך הגיוני - מנקודת זמן יחסית. אך מנקודת זמן מוחלטת אין זמן. והקריאה הרוחנית, קריאת העצמי האמיתי, הציווי להתפתח לרמת תודעה גבוהה יותר מגיע מהממד המוחלט, שבו הזמן אינו קיים. שוב, המוחלט לעולם אינו שומע את טיעוני האגו. הפזמון החוזר של המוחלט הוא: 'בכל רגע שאתה מהסס, אתה מונע את עצמך ממני'. דרישתו הבלתי פוסקת, התמידית, היא 'עכשיו!'. בעוד שהאגו שב ומתעקש: 'לא, אינני מוכן'. זוהי הדרמה הרוחנית המתנהלת בין האדם לאלוהים מזה אלפי שנים - בין התחושה הנפרדת של העצמי לבין קריאת המוחלט. חיים רוחניים פירושם כניעה ללא תנאי לקריאת המוחלט, שמשמעותה קץ הזמן - קץ הזמן שלך. זוהי הדרמה הרוחנית - המתח הדינמי בין אינסוף התירוצים של האגו לבין קריאת המוחלט להתמסרות ללא תנאי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | התודעה עוברת תהליך של אבולוציה מאז ראשית היקום. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה, מאפשרת לנו להשפיע על התהליך ולכוונו. לנוכח האצת השינויים בעולם והמשברים שממיטה האנושות על עצמה - יותר מתמיד מתעורר הצורך להשתתף בתהליך באופן פעיל. האם נענה לקריאה מהעתיד? מדור זה יעורר קולות שונים העוסקים בחקירת אותה קריאה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
