 |
 |
|
|
|
|
| להניף את חרב היהלום או לפתוח את הלב, ניסים אמון על שני סגנונות שונים של מסע רוחני |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
8/2/2005 10:43 |
|
|
|
|
|
|
|
בשני סגנונות שונים תפגשו במסעכם הרוחני למזרח; האחד הוא "דרך הלוחם" והאחר הוא "דרך המאהב".
בהודו תראו הרבה אהבה בעבודה הרוחנית: שירים, אקסטזה ובעיקר סגידה, לאלים כמו גם לאנשים חיים. המורה יושב על כיסא, וכל השאר יושבים על הרצפה, מחכים להזדמנות לנשק את רגליו. "האהבה תפתח לכם את הלב", יאמרו לכם שם, "וכשהלב פתוח ייכנס הנשגב פנימה וימלא הכל באור גדול". אבל כדי שהדבר הזה יקרה באמת צריך לפתוח את הלב לחלוטין וללא תנאים מוקדמים. אי אפשר קודם לבדוק ואז להיפתח בהדרגה. האהבה היא שער כניסה שהמפתח שלו הוא אמון והתמסרות מוחלטים.
למרבה הצער, לא לכולנו יש את היכולת להאמין כך באהבה. אמון והתמסרות פירושם ויתור על הקליפה המגוננת שפיתחנו עם השנים, קליפה שמאפשרת לנו
שליטה ומעניקה לנו ביטחון. מי שנכווה וחווה פגיעה, בילדות או בכל זמן אחר, במיוחד מדברים שנספחו לאהבה או שנעשו בשמה, יירתע מלוותר באופן מודע על השליטה.
ב"דרך הלוחם" הדברים ברורים יותר: יש יעדים להשגה ולשם כך מגויס כוח רצון עז, שביכולתו להוציא את העגלה הפנימית שלנו מהבוץ שבו היא שקועה. דרך הלוחם, שהתחילה עם הפאקירים והיוגים בהודו של לפני כשלושת אלפים שנה, התפתחה בכל רחבי המזרח והגיעה לשיאה ביפן של תקופת השוגונים. במנזרי הזן יושבים עד היום בגב זקוף, כשהאחראי על המשמעת עובר מדי פעם עם חרב מעץ וחובט בישנוניים. אולם דרכו האמיתית של הלוחם היא פנימה. שם היא זירת הקרב החשובה, ושם צריך להניף את חרב היהלום במהירות, בהחלטיות וללא פחד. להניף אותה, לחתוך, וזהו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
להפסיק לנסות
|
|
|
 |
|
|
|
זן מאסטר סן-סאי הפיל את המניפה לרצפה.
"נסה להרים את המניפה ולהחזירה אלי", אמר לתלמיד, "בבקשה, נסה".
התלמיד הרים את המניפה מהרצפה והגיש אותה למורה שהפיל אותה שוב.
"ביקשתי ממך לנסות להרים את המניפה. נסה שוב".
התלמיד הרים את המניפה ומסר אותה למורה שהפיל אותה שוב.
"רק תנסה להרים אותה", אמר סאן-סאי, והתלמיד הרים והחזיר, כך במשך שש פעמים.
התלמיד היה נבוך. הוא הבין שהמורה מצפה ממנו למשהו אחר, ושיש כוונה נסתרת מאחורי כל התרגיל הזה אבל הוא מצידו ממש לא ידע מה עליו לעשות.
הסיטואציה התחילה להיות מביכה ומעיקה כשלפתע הבריקה במוחו תשובה: המורה לא אומר לי להרים את המניפה אלא רק "לנסות" להרים אותה, אבל כיצד אפשר רק לנסות? או שאני מרים אותה או שלא. הפעם הוא כבר לא התכופף להרים אותה.
"איך אפשר רק לנסות להרים את המניפה?", הוא שאל, "או שמרימים או שלא".
"יופי", ענה המורה. "זה בדיוק מה שאתה עושה כאן כבר שלוש שנים. מנסה לעשות מדיטציה. או שאתה חותך את המחשבות או שאתה לא, אבל תפסיק לנסות".
ניסיון הוא מנגנון הטעיה שפועל נגדנו. הראש שלנו עובד עלינו ואנחנו אפילו לא שמים לב. אפשר בקלות לשבת שלוש שנים באולם המדיטציה ולנסות בעזרת המחשבות למצוא את הרווח שבין המחשבות. הניסיון נותן לנו מרחב של זמן שאף פעם לא נגמר. זה כמו לנסות להשתנות. אפשר לנסות להשתנות כל החיים ושום דבר לא יקרה. אם בחרתם בדרך הלוחם ואתם רוצים להשתנות, עשו את השינוי היום, אחרת אתם שוב רק מדברים מתוך שינה.
הלוחם והמאהב, האחד רך ועגול, השני חד והחלטי. שניהם לא קלים וכמו שני החלקים של היין והיאנג, צריך את שניהם כדי להגיע לאחד - גם לפתוח את הלב וגם להתחיל לעשות במקום לדבר.
מדיטציה היא מקום שבו הלוחם והמאהב שבכם נפגשים. מדי פעם מניפים את חרב היהלום,
חותכים ספקות, דעות והססנות. שאר הזמן מלא באהבה. דבר נפלא הם החיים.
לאתר טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
