 |
/images/archive/gallery/189/184.jpg
 |
|
|
|
|
| יריב מוהר התגלגל ליום עיון מבטיח בשם "טרנספורמציה בחיי אדם". חוץ ממבט חטוף באלוהים לא קרה הרבה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יריב מוהר
6/1/2005 13:52 |
|
|
|
|
|
|
|
היה זה על כוס ערק, בבית קפה, לאורה של השמש החורפית הנצחית, כשהבנתי שהתהיות בדבר משמעות כלשהי חזרו אלי. אולי היתה זאת המרירות של הערק ואולי הכל באמת הולך במעגלים, בכל אופן לאחר זמן רב בו הטרידו אותי דילמות כגון מה יפה יותר, מעניין יותר או טעים יותר; חזרו שאלות שמדיפות רוח נעורים לפקוד את תודעתי - זה בהחלט דרש מסע רוחני קצר, וכך היה.
כמי שבגיל 14 הגדיר עצמו אמפיריציסט, יש לי כמה נוגדנים של ספקנות, או צרות אופקים (כל אחד יקרא לזה בדרכו), כנגד אנשים שיכולים לבצע בי תיקון אנרגטי תמורת סכום העולה על זה של חשבוןהחשמל שלי. ליום העיון הטראנספורמטיבי ("טראנספורמציות בחיי אדם") כך נראה היה, יש יותר אחיזה בקונקרטי - המניפסט דיבר אודות "איתור דפוסים והפיכתם לכוח יוצר בחיינו" והבטיח שלושה הרצאות בתחומים המתפתחים בפער שבין התורות הרוחניות העתיקות למדע המודרני ולפסיכולוגיה בפרט. זה בהחלט נשמע יפה יותר, מעניין יותר, ובשילוב עם הארוחה הצמחונית, גם טעים יותר מכל מה ששמעתי אודותיו עד כה. הלכתי.
ההרצאה הראשונה עסקה ב"פסיכו-תורה-פיה" - שיטה שמשלבת תורה (קבלה), מדע ופסיכולוגיה ומושפעת רבות מוורנר וולף וספרו "הולו-דינמיקה". המרצה מרים בליך, פיזיקאית לשעבר וגם אמא של ריקי בליך היפה, היא אשה עם שליחות ואת זה אפשר היה לראות כבר על ההתחלה. לא היתה לה - בחוסר הביטחון שלה, במבטא הרוסי הכבד ובקול הגבוה - את הכריזמה של מעבירת סדנאות מקצועית, אבל על מה שהיא החסירה
בפרפורמנס היא פיצתה באמונתה האדוקה.
בסוף ההרצאה היא ערכה לנו התנסות בטכניקת הרגרסיה - טכניקה שמזכירה קצת טיפולים פסיכואנליטיים-היפנוטיים. הרעיון הוא להחזיר את המטופל, בעזרת דמיון מודרך, אל הילד בתוכו שתמיד קיים בו. בדרך אמור המטפל לנהל משא ומתן עם הרגשות השליליים והחוסמים - אותן ממשיל המטופל, באופן אסוציאטיבי, לחפצים או דמויות מוחשיים. גם אלוהים בעצמו, כפי שמיד תראו, מעורב בתהליך וכך מייחד את הרגרסיה שפיתחה מרים.
במהלך ההדגמה, ביקשה מרים שנדמיין קרן אור שמגיעה מהשמים ישר לראש שלנו. עשיתי זאת ובאותו הרגע חוויתי אימה משתקת ודמות מוזרה נתגלתה אלי. בשלב הזה מרים ביקשה שנדמיין ונמחיש את האלוהים שבתוכנו, שמחבר בין כולנו. בשלב הזה אני כבר ידעתי שהצלחתי בתרגיל. אומנם בדמיוני עלה משהו שבדרך כלל ראוי לבוז, אבל אני חשתי שהוא דווקא חלק לגיטימי לחלוטין בגוף האדם לעניין הזה, ובכלל. ואז הגיע המנטרה הסוחפת: "הבורא הוא כאן, עכשיו והוא אוהב אותי", נסו את זה בבית, בזהירות, זה עובד.
בכל אופן היה מדובר בהרצאה העוצמתית ביותר של היום, הגם שהניסיון שלה, ושל הבאים אחריה, להיאחז במילה "מדעי" - על הטיותיה השונות - בגאוותנות כה רבה ("אני יכולה להביא לכם דוקטורים שמוכיחים את העניין הזה שאדם בא לעולם רק כדי לעשות תיקון"), נדמית כשגוייה - גם משום שאין צורך לחוש רגשי נחיתות וגם כי הקשר למדע, מעבר לכמה מונחים שנזרקים לחלל האוויר, קלוש בהחלט.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
את התדר הזה אפשר לכבות
|
|
|
 |
|
|
|
פנינה בונויט וענת הרשקוביץ הרצו לנו על ייעוץ ביוגרפי. תחום זה קשור לתורה האנתרופוסופית שהגה הפילוסוף ואיש הרוח רודולף שטיינר, והתבססה על חקר התופעות שמעבר לחושים.
במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת התפתח הייעוץ הביוגרפי כשיטה עצמאית לאור דבריו של שטיינר: "אין חידה גדולה יותר עבור האדם מאשר הוא עצמו". על מנת לפתור את החידה מחלקים הביוגרפים את חיי האדם למקטעים שבעיוניים - של שבע שנים - ובצורה גסה יותר לשלושה חלקים: נערות (עד גיל 21), בגרות (פחות או יותר עד 42) ומכאן והלאה ההזדקנות. התקופה הראשונה מתאפיינת בלקיחה ושתי התקופות שלאחר מכן הן תקופות של נתינה.
למען האמת קצת קשה לי להסביר את העוקץ של השיטה. אולי הדבר נזקף לזכות ההלם שתקף אותי בעקבות ההרצאה הראשונה ואולי זאת השפה האוורירית בה השתמשו המרצות, שציירו בפניי תמונה אימפרסיוניסטית ומרוחה. בצמוד לכך, נחמד יהיה להביא דווקא דימוי של אחת מהן למהותה של הביוגרפיה, שכמו הפסל ג'קמוטי (האקספרסיוניסט), לוקחת חומר מוצק והופכת אותו למשהו דמוי אנרגיה.
מעבר לכך אוכל רק להסביר כי הטיפול הביוגרפי הכולל מבקש לבחון את מצבו של האדם, את "סיפור חייו", כל שביעון (שבע שנים) ולמצוא אגב כך דפוסים חוזרים של כישלונות בחייו על מנת שאותו אדם יוכל להשתחרר מהתבנית הזאת ולהתפתח.
ההרצאה השלישית עסקה "בביו-רזוננס" (רפואת תדרים) - לפיה הגוף שלנו, יותר משהוא מערכת כימית או ביולוגית, הוא מערכת קוונטית ועיקר המידע מועבר בו באמצעות גלים אלקטרומגנטיים. ד"ר אמיר גילן (רופא קונבנציונלי בעברו) העביר את ההרצאה שהיתה הכי קרובה באופייה למדע המודרני, אבל ברטוריקה המשתפכת שלה דמתה יותר למדע דמיוני.
על פי רפואת התדרים לכל דבר יש תדר אלקטרומגנטי - לתרופה, לחיידק ואף לרגש, ואילו אנחנו יכולים לחקות את התדרים הללו או לסתור אותם - כל זאת בעזרת טיפול במכשיר שנקרא קוואנטום. במהלך הטיפול, כברירת מחדל, ברקע, משדר הקוואנטום תדר של אהבה - כך אנו למדים. למשמע הדברים הללו, נסערת, שאלה אחת המשתתפות בכנס אם העניין הזה לא סותר את הרצון החופשי. ד"ר גילן לחוץ בזמן, הוא השיב בענייניות: "אפשר לכבות את התדר הזה".
יום העיון התקיים בבית חיים אחרים בתל אביב
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
