 |
/images/archive/gallery/215/453.jpg אלן אלקן.
צילום: krt  |
|
|
|
|
| אלן אלקן, עיתונאי יהודי-איטלקי, מאמין שדי במצווה אחת ביום כדי להביא שלום. את המסר הזה הוא מפיץ באמצעות ספר חדש ומיוחצן, "מצווה" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מנחם גנץ, רומא
|
|
|
|
|
|
|
|
לא בכל שנה נכנסים מיליוני איטלקים למרכז חנויות הספרים כדי לבחור מתנות מתאימות לחג המולד ומוצאים עצמם בפני ספר הנושא את השם "מצווה". הספר, שזוכה למסע פרסום נרחב, מעורר סקרנות לא רק בזכות הקדמה מיוחדת, בחתימתו של חתן פרס נובל אלי ויזל, אלא גם בזכות הסופר אלן אלקן, אביהם של היורשים למשפחת אניילי.
אלקן, 54, יליד ניו יורק, בן לאב צרפתי ואם איטלקייה, מוכר בזכות ספריו הקודמים ועבודתו העיתונאית. בקרב הציבור האיטלקי הוא מוכר כיועץ וכמקורב לאנשי ממשל בכירים (בימים אלו הוא עסוק בשיפוץ תדמיתו הבינלאומית של ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני), אבל בעיקר כאביהם של יורשי העצר לבית משפחת אניילי. האניילים מחזיקים בבעלותם חברות ענק, ביניהן תעשיית הרכב האיטלקי פיאט, לנצ'יה, אלפא רומאו, פרארי, וכן את קבוצת הכדורגל יובנטוס, העיתון היומי "לה סטמפה" ועוד.
בספרו "מצווה" מנסה אלקן לתאר את הקשר העמוק שלו ליהדות, למרות שבחר להינשא פעמיים לנשים לא יהודיות ושבניו הוטבלו וחונכו על ברכי הנצרות. לא קל להסביר באיטליה הקתולית את משמעות המילה "מצווה", ובשבועות האחרונים מופיע אלקן בעשרות תוכניות אירוח והרצאות, שבהן הוא מדגיש את הצורך בעשיית מצוות כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. "בעולם כל כך מבולבל שבו אנו חיים כיום, שבו אין ודאות לכלום, שבו נשק אטומי מאיים בזמן אמת כמעט על כל אוכלוסייה שהיא ברחבי העולם, האדם חייב לזכור תמיד מאין הוא הגיע כדי לשפר את דרכיו", הוא אומר.
הפונדמנטליזם, לדבריו, הוא תוצר של הפחד מפני האחר, ולכן די לאדם להכיר היטב את זהותו שלו על מנת לנטרל את הפחד. ספון בביתו, כשגשם קל מלטף את חלונות הענק המשקיפים למרפסת הגדולה, הוא מסביר: "תמיד יהיו אנשים בורים בחברה. אסור לנו להשלות את עצמנו, האנטישמיות היא עובדה. אם אתה בוחר להישאר יהודי עליך להבין שאתה מיעוט מאוים".
זאת הסיבה שבגללה החלטת כי עדיף שבניך לא יישאו זהות יהודית? זאת היתה בחירה רציונלית? "בחיים לא הכל נעשה בצבעים של שחור ולבן, דברים קורים לך", הוא אומר לאחר כמה שניות של הרהור, "מהרגע שאתה נושא אשה שאינה יהודיה, אתה יוצר תא משותף שבסיסו הוא חצי-חצי". ולכן במצב הזה, מה עדיף? יהודי חצי קתולי, או קתולי שהוא חצי יהודי? אני כנראה העדפתי את האפשרות השנייה". יחד עם זאת הוא משוכנע כי יש לשני בניו דרך חזרה: "ליהדות, בדומה לים, יש מאפיין מוזר שבא וחוזר. משמידים ששה מיליונים של יהודים, והנה באה ישראל וכיום חיים בה שישה מיליונים. אני מאמין שהאל בחר שיהיה מספר קבוע של יהודים, אסור שיהיו רבים מדי ואם תנסה לפגוע בהם, הם יתלכדו ויבנו את עצמם מחדש". אלקן גם מאמין שנישואי תערובת יכולים ליצור "דמויות שזהותם החצויה תשמש כגשר בין תרבויות. הילדים שלי מכירים את תפילת 'אווה מריה' כפי שהם מכירים את תפילת 'שמע ישראל', והם מרגישים בבית הכנסת כפי שהם חשים בכניסתם לכנסייה. זה נותן לי תקווה לעולם טוב יותר".
את ספרו מקדיש אלקן לאמו שכדבריו "הקדישה את חייה לעשיית מצוות והיתה דוגמה בלתי נשכחת. דמותה עולה בקנה אחד עם דבריו של אלי ויזל בהקדמה לספר: "מרבית המצוות מתייחסות ליחסים שבין אדם לחברו, ולא בין האדם והאל. אם אני נוהג ביושר בבני האדם אני מתקרב לאל, ואם אני נוהג ברע כלפיהם אני מתרחק ממנו. זהו הבסיס למצוות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עטיפת הספר "mitzva"
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
