 |
/images/archive/gallery/178/605.jpg אנטרטיקה.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| בשנה האחרונה הצטמצמו ממדי החור מעל אנטרקטיקה בחמישית. באזור הישראלי דווקא לא צפויה הצטמצמות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אלכס דורון
|
|
|
|
|
|
|
|
חדשות טובות בתחום איכות הסביבה: החור באוזון שמעל אנטרקטיקה מתכווץ. רק בשנה האחרונה קטן החור מעל הקוטב הדרומי בחמישית, לעומת שיא גודלו. אף שעדיין קשה להבין את המשמעות המלאה של התופעה, מה שבטוח הוא שככל שהחור קטן, נבלמת קרינה אולטרה-סגולה הגורמת סרטן עור וקטרקט.
המכון הלאומי למחקרי המים והאטמוספירה של ניו זילנד, העוקב בזהירות אחר החור בעזרת לוויינים אמריקניים, הודיע ביום שישי כי גודלו הנוכחי של החור הוא 24 מיליון קמ"ר, לעומת 29 מיליון קמ"ר בשנה שעברה.
אך המדענים אינם ממהרים להתלהב מהממצאים, ומסבירים כי מדובר בתנודות טבעיות שאינן מעידות בהכרח על מגמה כלשהי. עם זאת, מציינים החוקרים הניו זילנדים כי אכן פחתה כמות הגזים הבעייתיים המגיעים לשכבת האוזון ומחלישים אותה.
פרופ' דניאל רוזנפלד, ראש המחלקה למדעי האטמוספירה באוניברסיטה העברית בירושלים, מציין כי לשינוי באוזון לא תהיה כל השפעה על ישראל. לדבריו, "רק מעקב ממושך יצביע האם מדובר במגמה רבת שנים שתאפשר לשקם את האוזון, באמצעות הפחתת השימוש בגזים שפוגעים בו".
החור בשכבת האוזון נגרם בשל פליטות לאטמוספירה של גזים תעשייתיים שונים, כמו אלה המצויים בשימוש מערכות קירור. עקב מדיניות פיקוח הננקטת מתוקף אמנת מונטריאול, חלה ירידה בכמויות הכימיקלים המגיעות עתה לאוזון.
לדעת מומחים, מצבה של שכבת האוזון יחזור לקדמותו (למה שהיה לפני 1980), לא לפני אמצע המאה ה-21, וגם זאת רק בתנאי שיתמעט השימוש בגזים התעשייתיים. בשלב זה נראה שרק אזור קטן בקצה יבשת דרום אמריקה יושפע לטובה מהשינוי.
ב-30 השנים האחרונות הצטמצמה שכבת האוזון מעל ניו זילנד בעשרה אחוזים. הסיבות לשינויים בשכבת האוזון הדקה יחסית, הן באופן חלקי התפרצויות הרי געש והמחזור ה-11 שנתי בהופעת כתמי שמש, אבל יותר מכל, כימיקלים תעשייתיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
