 |
/images/archive/gallery/142/651.jpg ''המסע המופלא''.
מתוך כרזת הסרט.  |
|
|
|
|
| "המסע המופלא": פתיחת צ'אקרות וחיבור לילד הפנימי ב-33 ₪ (או 12 ב-DVD)
כרמל וייסמן
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
כרמל וייסמן
9/8/2004 10:06 |
|
|
|
|
|
|
|
צפייה בסרט היפני "המסע המופלא" (Spirited Away) היא פעילות שוות ערך לסדנת "חיבור לילד הפנימי", טיפול לפתיחת צ'אקרות או משהו אחר בכיוון. אני מאוד אוהבת סרטי מנגה. גם בגלל הריאליזם והדיוק המופלא של האנימציה, אבל בעיקר בגלל הנוסטלגיה, בגלל שהדמות הראשית
תמיד נראית כמו מרקו מ"הלב". צ'יהירו הקטנה, גיבורת "המסע המופלא", היא בעיני ייצוג של הילד הפנימי שבנו, והיא מצליחה, מבעד למסך, לדבר אליו ישירות, להזכיר לנו שיעורים ששכחנו ובדרך גם ללמד אותנו כמה חדשים. הנה כמה דברים שהיא הזכירה לי.
ללכת עם האמת שלך: הוא אחד ממשפטי הניו אייג' היותר סתומים שאף פעם לא הייתי בטוחה שאני מתיישרת לפיהם. החלק הקשה בו הוא לא ההליכה אלא לדעת מהי האמת, לברור אותה מבין שאר הקולות. ילדים חיים את האמת שלהם בצורה טבעית עד שהיא מתחילה להישחק ולהיבלע בים הלחצים הסובבים אותם ולהתעצב בדמותם של ההורים והחברים. אני חושבת שמי שאוהב ילדים, פשוט אוהב את התזכורת הזאת ומעורר דרכם את הילד שבו.
את צ'יהירו קשה שלא לאהוב. היא ילדה טובה טוקיו שפשוט חיה את האמת שלה. היא הרבה יותר מאוזנת ומחוברת מההורים שלה, יש לה תחושת סכנה ברורה גם כשהכל נראה פסטורלי, היא לא נכנעת לחמדנות חומרית או ליצר זלילה, היא לא מחפשת להתבלט ולא נרתעת מעבודה קשה. רול מודל יפנית שכזו. כיפה אדומה מלוכסנת עיניים.
כיפה אדומה היא בעיני משל רוחני. יש לנו דרך ברורה, אבל זה כל כך מפתה לצאת מאיזון, לבחור בקיצורי דרך, להסתקרן משבילים צדדיים שלא תמיד מתחברים חזרה בהרמוניה לדרך הראשית שלנו. כאן נכנסת לפעולה תחושת הבטן של האמת, שמשדרת, באמצעות גלים של דחייה או משיכה, ומסמנת לנו ללכת רק עם הלב.
אם נתחיל לצעוד על פי סיכונים מחושבים, נלך לאיבוד ביער. אם נקשיב לקול המשיכה/דחייה המרכזי שלנו, פשוט לא נוכל לטעות. כילדים אנחנו מקשיבים באופן טבעי, כמבוגרים אנחנו לא פעם הופכים לחירשים. עבורי, צ'יהירו היתה מקל אוזניים מוצלח במיוחד ששלף מהאוזן הפנימית שלי הרבה צהוב מזוהם, וסליחה על הגראפיות.
ללכת עם הפחד: פחד מטבעו משתק. זה מאוד קשה להכיר בו, לחוות אותו, לרעוד בכל נימי נשמתך ועדיין לעשות את הצעד. הפגיעות של צ'יהירו היא נטולת מסכות. היא מציפה את הפחד ומכילה אותו. כשהיא נותנת לו לזרום דרכה, הפחד עצמו מוריד הילוך, דופק חיוך, ופתאום צ'יהירו יכולה לעשות עוד צעד קטן ואמיץ.
פחד ואהבה הם שני ניגודים בינאריים בסיסיים שמרבית מעשינו מונעים על ידיהם. האתגר הוא לפעול יותר מתוך אהבה ופחות מתוך פחד. הטבע אינו סובל מצבי ואקום, לכן כשאנחנו לא פועלים מתוך אהבה וחמלה, מיד נכנס שם פחד ומעורר בנו יצרים אחרים שתובעים מעשים בעלי אופי אחר. כשאנחנו לומדים לשחרר פחד, החלל מתמלא באהבה ודלת חדשה נפתחת.
לאהוב אנשים: צ'יהירו לא נרתעת מטיפוסים שוליים, דוחים ומאיימים. היא רועדת מולם מבלי לברוח, לוקחת נשימה עמוקה ומתקרבת. אין לה משוא פנים, היא נותנת צ'אנס לכל יצור והיא מוכנה להיות חברה שלו ללא תנאים מוקדמים. הדמות של "חסר פנים" היא בעיני משל לכולנו. כולנו בודדים, מהלכים בעולם ויוצרים חברויות המבוססות על מעין קח-תן רגשי, ושוכחים שאהבה היא מצב צבירה שהופך למשאב שאנו מנסים להשיג.
צ'יהירו כיבדה את "חסר פנים" ככל יצור אחר, לא רצתה לקחת ממנו כלום אך היתה מוכנה לצרף אותו לחבורה שלה. היצור ששגשג על חשבון חמדנותם של אחרים, פשוט התגמד לעומת הקטנה הזאת. הוא הבין שעומד מולו אדם שלם שהולך בדרכו השלמה, ושאין לו דבר להציע לה שיפתה אותה לצאת מאיזון ולהזין אותו במקום את עצמה, וזה כבר הכניס אותו למצב של חוסר בטחון.
אין לו מה לתת. פתאום הוא הבין את הזיוף. הוא הבין שאין לו את הנביעה הפנימית הזאת שיש לילדה שמולו, ושהוא כאן הגמד. וכשאני מוכן להכיר בבדידות ובקטנות שלי וללכת איתה בהכנעה, אז אני מוצא חברים אמיתיים ומבין שאפשר לאהוב אותי ללא סחר חליפין, שמעצם קיומי מגיע לי שיאהבו אותי. סתם כי אני נוכח ולא כי אני משמש מענה לצרכים של מישהו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
יש אנשים שבשבילם גם היקום זז
|
|
|
 |
|
|
|
זה מעניין, החיים מלמדים אותנו שאנחנו צריכים להיות יפים וחזקים וחכמים כדי שאנשים יתקרבו אלינו וירצו לטעום מכל המעלות הללו. אבל בפועל, דווקא כשאנחנו מאוד אותנטיים, עם הפגיעות והחסרונות שלנו, כשאנחנו מוכנים להודות בצורך שלנו באהבה או בחברה, דווקא אז אנשים אוהבים אותנו יותר. בחולשתנו אנחנו לא מאיימים, אנחנו לא מזויפים מהמאמץ להסתיר. ולזה, כבר אפשר להתחבר.
האנשים שצ'יהירו אוהבת חשובים לה יותר ממטבעות זהב והיא מראה לנו שבשביל אדם כזה, גם אם לכאורה נראה שפוקדות אותו רק צרות, היקום בכבודו ובעצמו עצמו זז הצידה ומפלס לו דרך. האנשים שהיא פוגשת מדגימים לנו שרוע הוא רק תוצר של בדידות ופחד, ושניתן להמיס את המכשפה המפחידה ביותר, אם רק נתייחס אליה כאל "סבתאל'ה. החוקים האלה עובדים לא רק בעולם של צ'יהירו ואני יודעת אותם לא מאתמול.
החלק הקשה הוא באמת להיות פתוח לראות את שורש נשמתו של הרע העומד מולך, לראות שבטוב מקורו. כשאני באמת שונאת מישהו או מפחדת ממנו, לא תמיד אני מצליחה להביט לתוכו ולראות את האדם הבודד והפוחד שרועד בפנים, שניתן להמיס אותו עם קצת כבוד וחיבה. אני משוכנעת שכאני אוכל לפתוח את הלב מספיק, העולם המופלא של צ'יהירו יהיה גם מנת חלקי.
אפשר לאהוב גם כשלא מכירים: כל בחורה ממוצעת יודעת שלא שואלים בחור אם הוא אוהב אותה אחרי חודש. כמה כבר אפשר להכיר את הבנאדם בחודש ימים? אפשר לדעת בוודאות אם "זה זה", ואפשר להתייחס ל"זה" שמרגישים כאל אהבה של ממש.
אהבה, כאמור, היא מצב צבירה. היא שוכנת בתוכנו ותיאורטית יכולה להתעורר בנו כלפי כל יצור חי. השאלה הגדולה היא מתי אנחנו מתמסרים לה באמת ונותנים לה להציף אותנו. הפרטנר הוא רק כלי. אבל לא במובן האינסטרומנטלי, אלא במובן ההרמוני של כלים שלובים. אנחנו מאפשרים לעצמנו להתחבר לאהבה שבנו דרך אדם אחר, כי הרי מאז סיפור גן העדן, אנחנו כבר לא מערכת אוטרקית של אהבה. אנחנו בוחרים את הפרטנר בכלים לוגיים, אבל יכולת ההתמסרות שלנו אינה לוגית, וזה מה שמסביר בעיני את הפער שנוצר לפעמים כשנמצאים עם מישהו שפשוט מתאים לנו, עונה על כל רשימת המכולת שלנו, ועדיין שום דבר לא מרעיד אותנו מבפנים.
מצב הצבירה של האהבה הוא אנרגטי ואנרגיה של אדם אחר חודרת למרחב שלנו גם מבלי שהוא יהיה איתנו פיזית. מכאן היכולת לחוש קשר עמוק עם אנשים שעוד לא פגשנו או שראינו רק פעם אחת. "אבל את בכלל לא מכירה אותו!" זועקים כולם ואת מוכנה ללכת אחרי הזר הזה בעיניים קשורות. כי כל מי שבאמת אהב פעם יודע שאין לזה דבר וחצי דבר עם עומק היכרות או מימד הזמן.
צ'יהירו והאקו לא מכירים אחד את השני ובקושי מספיקים להחליף במהלך הסרט שתי מילים, אבל הם בעצם מכירים, רק ששניהם לא זוכרים את זה. וצ'יהירו כמובן מתמסרת מיידית ואינטואיטיבית לאהבה שלה אליו, שתמיד היתה שם.
"הזמן שלוקח לנו להתאהב" הוא מיסוך שהמוח אחראי לו, מנגנון הגנה לפעמים. זה פשוט הזמן שלוקח לנו להפסיק להיאבק במסכות ובתכנותים שלנו, כדי להתמסר לאהבה שכבר נמצאת. נמצאת שם עוד לפני שנפגשתם.
הסרט גדוש בעוד הרבה רעיונות, ציטוטים מובלעים מפינוקיו והקוסם מארץ עוץ, אמירות אקולוגיות כמו מפלצת סירחונית שמתגלה כאל הנהר ועוד. אם עוד לא ראיתם, קחו את טרדות היומיום שלכם למסע המופלא עם צ'יהירו ועם הילד שבתוככם בהקדם האפשרי.
קישורים נוספים:
לאתר הסרט
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
