 |
 |
|
|
|
|
| הייתכן שלאינדיאנים ולמצרים יש אבות משותפים? הייתכן שכל מה שנותר מתרבות מפוארת ועשירה הוא שמועה שהגיעה לאוזניו של חכם יווני בשם אפלטון? שחר שילוח צוללת אל מעמקי המיתוס של אטלנטיס
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שילוח
21/7/2004 9:47 |
|
|
|
|
|
|
|
סיפורה של אטלנטיס, היבשת שאבדה במעמקי הים, מסעיר את הדמיון כבר מימי יוון העתיקה ומהווה את אחת התעלומות הגדולות של כל הזמנים. הוויכוח סביב השאלה בדבר קיומה של היבשת האבודה מרתק לפחות כמו הסיפור עצמו - סיפורה של תרבות מפוארת שחרבה כליל, אך הותירה מאחוריה מיתוסים, אינספור
תיאוריות, אמתלות למסעות ימיים ואפילו מוסר השכל.
על אטלנטיס שמעו רבים מאיתנו לראשונה בשנות השמונים, עת בובי יואינג מ"דאלאס" שימש בתפקיד האיש מאטלנטיס ושחה בפיתולי גוו חינניים במצולות מסכי הטלוויזיה שלנו. ההשראה לסדרת הטלוויזיה נעוצה באגדה אורבנית שראשיתה בימי אפלטון. ומפני שמדובר בסיפור טוב באמת, לא נס ליחה של האגדה מעולם.
אטלנטיס מוזכרת בכתביו של המדינאי הרומי פולוניוס במאה הראשונה לספירה; מסומנת על מפותיהם של גיאוגרפים ערבים קדמונים והיתה מקובלת כעובדה בימי הביניים. במאה ה-15, התקופה המסעירה של גילוי העולם החדש, התעוררה מחדש ההתעניינות ביבשת האגדית , התעניינות שאגב לא שככה עד ימינו - משלחות חיפוש יוצאות גם היום אל הים בתקווה למצוא הוכחות מוצקות לתרבות המפותחת ששקעה תחת הגלים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
למה דווקא במצרים
|
|
|
 |
|
|
|
אטלנטיס מוזכרת לראשונה 360 שנה לפני הספירה בכתבי אפלטון, בספרים "טימיאוס" ו"קריטיאס". ואולי בכל זאת אין זו אגדה, שהרי אפלטון, לכל הדעות, היה בחור די רציני. על פי הסיפור שמספר אפלטון, מדינאי בשם סולון ביקר במצרים ושמע שם מפי כוהנים מצריים תיאורים מפורטים על יבשת מופלאה שחרבה כ-9,600 שנה מוקדם יותר. למעשה, מדובר בעצם בקבוצת איים בעלת שטח עצום - גדולה יותר מתורכיה ולוב גם יחד, ששכנה מעבר לעמודי הרקולס, הלוא הם מיצרי גיברלטר.
אטלנטיס היתה משופעת בכל טוב: בשדותיה הפוריים גדלו מיטב הפירות והירקות; ביערות, בהרים, בעמקים ולאורך החופים רעו חיות מאינספור סוגים וזנים; התבלינים הצבעוניים שנמכרו בשווקים הפיצו את ריחם הטוב למרחוק ובישמו את האוויר, ונשות היבשת, שהיו עדויות בזהב ובאבני חן, טיילו בנחת בלוויית הגברים, בערים יפות שחומותיהן אבנים בוהקות וצריחי מקדשיהן מצופים מתכות יקרות.
העיר המרכזית, אטלנטיס, הוקפה בשלוש טבעות מלאכותיות של אדמה, שביניהן זרמו תעלות מים. רצועות האדמה חוברו ביניהן בגשרים ותעלה מרכזית חצתה את כולן. מעברים תת קרקעיים איפשרו את תנועתן של אוניות הצי המפואר בין טבעות היבשה והאיים של הממלכה. על האיים נבנו מקדשים לכבוד האל פוסידון וזוגתו האנושית, אם בניו. מי היו אנשי אטלנטיס וכיצד קרה שכל מה שנותר מהממלכה המפותחת זו אגדה המסופרת דווקא במצרים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הורעלו על ידי מזלם הטוב
|
|
|
|
|
|
|
התיאורים אודות הישגים טכנולוגיים מרחיקי לכת כמו ספינות אוויר אינם נזכרים בכתביו של אפלטון ומקורם מאוחר יותר, אולם אפלטון מתאר ממלכה אוטופית, מתקדמת מבחינה שלטונית, מנהלית, צבאית וארכיטקטונית ומבורכת בכל אוצרות הטבע האפשריים - ממעיינות חמים וקרים ועד מכרות זהב, מאדמה עידית ועד אקלים נוח.
הארץ המבורכת וצאצאיה, בני התערובת של אשה ואל, הורעלו על ידי מזלם הטוב, עוררו את זעם האלים ובעיקר את זעמו של זאוס. זאוס החליט, כך על פי על פי אפלטון, לייסר את בני אטלנטיס על מנת ללמדם לקח שישיבם למוטב. אם היו ביניהם כאלה שהצליחו לשוב למוטב, הרי שעשו זאת במצרים, באמריקה ואולי, מי יודע, אצלנו בערי החוף. ואם אכן התקיימה לה יבשת בשם אטלנטיס, כנראה שהגבול בין אוטופיה לקטסטרופה הוא קו דק במיוחד.
קישורים נוספים:
גם אנחנו לא מחוסנים: הקישור הבלתי נמנע בין סיפורה של אטלנטיס למשהו שיכול לקרות גם אצלנו
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
