 |
בהקדמה להוצאה המחודשת של ספרה המרתק "מוחמד - ביוגרפיה של נביא", כותבת קארן ארמסטרונג שבשנות התשעים (הספר יצא ב-1993) התקשתה למצוא הוצאה שתסכים להוציא את הספר. כולם התריעו בפניה שהיא - נזירה קתולית שהתפקרה, חוקרת דתות, אשה שנויה במחלוקת - תהפוך לרושדי הבא. זה לא קרה. "התרגשתי מאוד מקבלת הפנים החמה והנדיבה שזכה לה הספר בקרב המוסלמים באותה תקופה קשה", היא כותבת. המהדורה החדשה יצאה אחרי נפילת התאומים והפכה לרב מכר. פתאום, אנשים רצו להבין. עברו עוד שלוש שנים והוא הגיע גם אלינו. כאילו, למה למהר? ארמסטרונג מנסה להפריד מיתוסים מהיסטוריה, אגדות מעובדות. היא סוקרת את תולדות היחסים בין שלוש הדתות הגדולות וחושפת את מנגנוני ההגנה, ההתפשטות והשימור של כל אחת מהן ואת הדינמיקה של ההבדלה, ששלטה כבר אז בתחילת המאה השביעית. מאבקי הכוחות הטריטוריאליים, הפוליטיקה השבטית של חצי האי ערב, השמרנות האנושית הבסיסית, כל אלה לא איפשרו לתופעה חריגה, מהפכנית כמעט - לידת דת מונותיאיסטית חדשה - להתקבל כתהליך הרמוני. אבל מעל לכל עומדת כמובן דמותו של מוחמד הנביא, אדם שבעשרים ושלוש שנים דרמטיות, מהפכניות, רצופות מאבקים, משברים, הגירה, גירוש ומלחמה פרועה, הצליח לאחד את חצי האי ערב ולהציע לערבים ספר קדוש בשפתם, תורה, דת, מסורת ותקווה לעתיד. פתאום קם אדם בבוקר, מרגיש את אלוהים ומתחיל ללכת. פלא שפוחדים ממנו?
החיים של מוחמד מתחלקים לשניים: לפני ואחרי ההתגלות.
סוחר מרקע חברתי נחות, בן שבט קוריש במכה, יתום שהתחנך אצל דודים וקרובי משפחה, סוחר מוכשר ונאה אך לא בולט במיוחד, כזה היה מוחמד של לפני ההתגלות. הוא התחתן עם חדיג'ה, קרובת משפחה אלמנה שהיתה מבוגרת ממנו. בשנת 610, כשהוא כבן 40, יצא מוחמד עם האשה והילדים להתבודדות במערה על ההר חירא, לא הרחק ממכה. מההר הוא כבר ירד כאדם עם שליחות, נביא. איש ששמע ופגש את האלוהים, אדם מואר. על החוויה סיפר מוחמד שמלאך "עטף אותו בחיבוק מעורר אימה וכי הוא חש שנשימתו פורחת מגופו". "אקרא!", פנה אליו המלאך בציווי, שמשמעו "קרא!". מוחמד ענה בתום לב שאינו יודע לקרוא. שלוש פעמים ציווה עליו המלאך לקרוא והוא סירב, עד שהמלאך חיבק אותו שוב, ומוחמד, אחוז אימה, "גילה שמילים אלוהיות מספר קודש חדש נאמרות מפיו בשטף". בפעם הראשונה בחצי האי ערב אלוהים השמיע את קולו. מוחמד מצא את עצמו מקריא בקול את חמשת הפסוקים הראשונים של הקוראן.
כמו במסורות אחרות, גם כאן מספרת המסורת בחוכמה שלאחר מעשה, שהיו סימנים מקדימים, רמזים מטרימים, לגדולתו של מוחמד. בלילה של חתונת הוריו, למשל, אשה זרה עצרה את אביו של מוחמד כשהיה בדרך אל הביקור הראשון אצל אשתו החדשה והציעה לו לשכב איתה. האב ענה שהיום התזמון קצת לא מתאים אבל ישמח לקפוץ למחרת. כשהגיע אל האשה, היא סילקה אותו. היא אמרה לו שאתמול זרח בין עיניו אור והיא ידעה שהוא עומד להוליד את הנביא לבני עמו. ויש עוד סיפורים כאלה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
מוחמד - מהפכן חברתי
|
 |
|
 |
 |
 |
|
במשך עשרים ושלוש השנים הבאות, עד מותו, דיבר אלוהים אל מוחמד. אותו אלוהים של היהודים והנוצרים, ככה הוא האמין, התפנה סופסוף לדבר אל הערבים, דרכו, בשפתם. פסוקים-פסוקים, לאורך השנים, נמסרו הטקסטים האלוהיים, שאחר כך כונסו לספר הקוראן. אופיים של הפסוקים השתנה, חלקם נמסרו בתקופת מכה, חלקם בגלות במדינה, אחרים מתייחסים לבעיות השעה, פסוקים נוספים מנתחים אירועים לאחר מעשה. הקוראן משתנה, וגם מוסרו.
אחרי שיצא מהמערה וירד מההר הפך מוחמד לשליח האלוהים. הוטל עליו, כך האמין, "להזהיר את בני קוריש מפני הסכנות הטמונות בדרך בה בחרו". הוא ביקש לכונן חברה צודקת. לדת החדשה הוא קרא "איסלאם", שפירושו "פעולה של כניעה והתמסרות קיומית לאל". המצטרפים הראשונים היו בעלי מעמד חברתי נמוך משבטים שונים אולם בעצם התהוות הקבוצה היה משום הפרה של הקוד החברתי השבטי. בראשית ימי האיסלאם, מוחמד חולל מהפכה חברתית: מחברה שהאמינה בריבוי אלים הוא הפך אותה לחברה שמכירה בקיומו של אל אחד; מחברה שמבוססת על קוד שבטי הוא הפך אותה לחברה שחיה על פי קוד האלוהים.
אופי השליחות היה דינמי. מוחמד עצמו לא ידע לאילו מימדים של פעולה יידרש. הוא התקדם בלי תוכנית מוגדרת, ללא יעד, ללא מטרה סופית. הוא פעל באופן ספונטני, הגיב בכל מצב בהתאם לסיטואציה. וכל אותה העת נשמר הקשר המיוחד והאינטימי שלו עם אלוהיו, כשהוא עצמו חווה אירועים מיסטיים ומשתנה ללא הרף.
|  |  |  |  | |
|