נמצאה בנגב דרך בשמים חדשה מרכס מנוחה לצפון סיני
לפני כעשרים שנה , איתרתי ברכס מנוחה שלשה אתרים ובהם מתקנים מעניינים מאבנים. הגילוי הוביל לאיתור דרך עתיקה ממערב לרכס
מחקר חדש שיחשוף החוקר גדעון רגולסקי, בכנס לימוד ערבה הקרוב, תתואר דרך בשמים לא מוכרת שנמצאה בנגב. לדברי החוקר מדובר בדרך שמצוית במפות עתיקות אך לא מוכרת במחקר המודרני.מבוא:
דרכים במדבר צחיח קיצון, התפתחו היכן שהיו משאבי דרך רבים, כגון מים, מזון לאדם ולבהמות המסע, מחסות ותשתית קרקע נוחה להליכה. הדרכים עברו במקום בו היה נוח לנוע. כיום אנו יכולים לזהות קטעים מן הדרכים והשבילים הקדומים, למרות הזמן שעבר מאז נעזבו, והפיתוח של העת החדשה. בפעול החוקרים מזהים את מקורות המים ומתקנים שנבנו לאורך השנים ליד הדרכים כגון מאהלים, בסיסי סוכות, מקומות תפילה,קברים, מערומי אבנים ועוד. כל אלו מכונים 'מתקנים מלווי דרך'.
באזורים בהם העבירות נוחה, התפתחו מספר תוואי דרך. כן נוצרו שבילים רחבים, (אלומות שבילים). בקטעים קשים למעבר, בהם מגבלות טופוגרפיות, נוצרו במהלך השנים שבילים מודגשים היטב ומעלות. המעלות בחלקם כבושים, בחלקם חצובים ואף סלולים. ההולכים בדרך חיפשו את התוואי הקצר בו יגיעו ליעד. שיירה עמוסה נעה באופן אחר משיירה ריקה. בחורף יכלו לותר על חלק ממקורות המים וחשיבות הצל באמצע היום הייתה פחותה מאשר בקיץ. כך נוצרו במרחב שפע של דרכים ושבילים עוקפים, שהקלו על התנועה והשתלבו בדרך העיקרית.
לפני
לפני כעשרים שנה , איתר החוקר ברכס מנוחה שלשה אתרים ובהם מתקנים מעניינים מאבנים. ד"ר עוזי אבנר, שסקר את חלקם, צירף אחדים מהם לעבודת הדוקטורט אותה כתב באותה עת. בשרידים הבנויים מזהים אתרי חניה גדולים, מתחמים מקודשים גדולים לתפילה, "סולם יעקב" (מתקנים מאבנים דמויי סולם, המתגלים ליד דרכים עתיקות), קברים, מתקני שיניות ועוד. המתקנים נמצאים ליד תוואי של דרך קדומה. בעבודה עוזי מציין את הדרך בפרק המוקדש לדרכי הרוחב בנגב. גילוי מתקני האבן ברכס מנוחה משך אותי לאיתור מדויק של הדרך ממערב לרכס.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סיורים באזור, תיעוד אתרים רבים ועיון בפרסומים הקשורים לנושא, למדו אותי שמספר דרכים ירדו מהרי אדום לעבר רכס מנוחה והחשוב שבהם, לפי מחקר של פרופסור חיים בן דוד, הוא נק'ב רובעי. הדרך המשיכה מערבה לעבר צפון סיני ולחופי הים התיכון. הדרך לא הייתה כמסלול אחד, אלא מכלול של תוואים בשטח שכיוונם אחיד. הדרך עקפה את הר הנגב מדרום והתפתחה בסביבה נוחה לתנועה, תוך ניצול משאבי הסביבה הנוחים יותר משאר דרכי הרוחב החוצות את הנגב.
תיאור הדרך
באר מנוחה - במזרח הדרך, נמצאת באר מנוחה, שבעבר הייתה מעיין שופע עם באר מים. הבאר נקראה בערבית ביר מל'יח'ה - באר המים הטובים. שרידי המעיין, עם מאובני צמחים (טרוורטין) ושבלולים של מים מתוקים (שחריר נחלים) עדיין נראים בשטח. סביב המעיין החרב, צמחיית מדבר של מעיינות. בתחום "פונדק 101" נמצאים שרידי הבאר המנדטורית. בקרבת מקום נמצא אתר ניאוליתי מלפני 7000 שנה.
שיירות שלא ניגשו לבאר ובאו מאדום, כנראה נעו בנחל פארן שבו עבר הנתיב הראשי, והמשיכו מערבה לבאר אשלים. השיירות שחנו בבאר, המשיכו דרך רכס מנוחה לעבר באר אשלים, על גבי התוואי בו מצאתי את הממצאים הראשונים אותם ציינתי. תוואי דרך זו כמעט ונעלם למעט קטעים בודדים המשמרים את אופי הדרכים הקדומות. לאורך קטע זה נותרו מתקנים מלווי דרך מרשימים. קטעי דרך אלו התחברו לנחל פארן במספר מעלות נוחים. אחד המעלות היפים שבנויים היטב רואים ב"מפלי יהושוע" בנחל עשת. מעלה נוסף יורד לנחל פארן סמוך לחיבור עם נחל ציחור.
באר אשלים - הנמצאת בנחל פארן סמוך לכביש 40, במקום היו מספר בארות. היום נותרו שרידים של 3 בארות קדומות, ולידן שקתות מאבנים, שנהגו לשים עליהן יריעת עור גמל. שלושה מתקני שיניות ,קברים ומטמורות (שורות של ערמות אבנים מסודרות המתגלות בקרבת דרכים קדומות), נמצאים בקרבת הבאר. אתר ניאוליתי שגילו מעל 7000 שנה נמצא בסמוך. המתחם היווה צומת שבילים לעבר הר הנגב ונחל ערוד. הדרך המשיכה מערבה בנחל פארן לעבר באר עדה או לנחל כרכום למעיין שעד היום מימיו שופעים(עין עוברה).
באר עדה - היוותה תחנה חשובה ביותר על הדרך. במקום היה מקבץ בארות שופעות מים, מחסות סלע טבעיים, עצי שיטה גדולים שופעי צל. בסביבת האתר נבנו מטמורות רבות. מבאר עדה הדרך המשיכה מערבה לנחל אשל ועלתה לרמת שזר על גבי מעלה מרשים שבסופו הוקם מתחם מקודש.
הר צוריעז - שלוש פסגות, עם שפע קברי גל ומתחמים מקודשים שנחשפו בעבודות מחקר של ד"ר ג. אבני וד"ר ע. אבנר. בנוסף יש בסביבה מטמורות רבות לאכסון, אתרי חניה ואפילו חלקה חקלאית שניצלה מי נגר בחורפים גשומים. הדרך המשיכה מערבה על רמת שזר ולנחל כרכום. שיירות שלא פנו לבאר עדה, המשיכו בנחל כרכום לביר עוברה, מעיין הנובע כל השנה ולידו בית קברות, אתרי חניה ועצים עבותים.
ממערב לנביעה, אפיק הוואדי מתמלא בחלוקים, שאינם נוחים להליכה, והדרך עולה לאורך כמה קילומטרים לרמת שזר וחוזרת לנחל כרכום מדרום להר עריף, שם התפצלה הדרך. שביל קדום הוביל צפונה לבקעת חיסון, ששפעה בורות מים ושטחים חקלאיים. הדרך שהמשיכה מערבה, הגיעה למספר גבי מים בנחל כרכום, שסביבם נמצאים 11 מתקני שיניות. ממערב לגבים הדרך מתפצלת דרומה לעבר באר כרכום ומערבה, מצפון להר חספס.
הר חספס - כאן הדרך חצתה את נחל ברוקה והמשיכה לנחל יפרוק ולעבר גבול מצרים לעבר ביר מע'ין.
באר כרכום - הולכים בדרך, שנזקקו למים, נטו דרומה לבאר והמשיכו משם לנחל יפרוק. סביב הבאר מספר שקתות גדולות. באזור שפע אתרי חניה שבכל אחד מהם עשרות בסיסי סוכות. בכל אתר חניה מזהים מסגדים פתוחים (מתחמים מסומנים עם אבנים לתוכם נכנסו מתפללים לתפילה.לכל מסגד הייתה קשת לכיוון דרום מזרח (מכה)), קברים וגדרות גדולות לבעלי חיים. בקרבת הבאר שפע גללי צאן ובהמות אחרות.
הדרך על מפת ניוקומב
זו היא מפת דרכים של הנגב, שהוכנה בשנת 1914, ע"י צוות מצבא בריטניה בפיקוד קפטן ניוקומב איש הצבא הבריטי ונערכה בשנת 1924. המפה מציגה היטב את פריסת הדרכים בנגב לפני כניסת רכב מוטורי. פריסה שהייתה כנראה, דומה למיקום הדרכים בעבר. חלק גדול מהדרכים במפה הפכו בימינו לדרכי רכב, אך עדיין ישנם תוואי דרך קדומים שמורים היטב ובעיקר מבאר מנוחה לסיני. לפי מפת ניוקומב, לכל יעד ניתן היה להגיע בכמה דרכים. מובילי השיירות התאימו את ההליכה לפי עונות השנה וצרכי השיירה. יש לציין כי גם רוב הדרך הנוכחית מצוינת על המפה אם כי הבריטים לא הגיעו לכל האתרים על הדרך.
תיאור השרידים
בסביבה המדברית חיו בני אדם שהשאירו שרידים כמעט בכל מקום. קשה להפריד בין שרידים של אוכלוסייה מקומית לשרידי אוכלוסיית הנוסעים. בני אדם, שחיו באזור השתמשו גם הם בדרך והיו בקשרי מסחר ופעולה עם אנשי השיירות. השרידים המובהקים ביותר לדרך בינלאומית הם:
1. קטעי נתיב בהם רואים אלומות שבילים רחבות, ששימשו גמלים, או מעלות עשויים היטב 2. מתקנים מלווי דרך בהם שיניות, אתרי חניה גדולים מאד, מתחמי תפילה גדולים, גלי אבנים לברכה ואתרי קבורה גדולים.
ממצאים קטנים באתרים הסמוכים לנתיב הראשי, נמצאו פריטים העשויים להיות קשורים לדרך. פרטי צור מהתקופה הנאוליתית הם הקדומים ביותר. נמצאו פיסות חרס מקומי, שיתכן והן שייכות לסוף התקופה הנאוליתית או לברונזה הקדומה. נמצאו חרסים רבים מהתקופות הנבטית, הרומית, הביזנטית, האסלמית הקדומה וחרסים מאוחרים מהמאות האחרונות.
חלק גדול מפריטי החרס עשויים באיכות גבוהה והוכנו מחוץ לאזור.(אנשי המדבר מעטו להשתמש בקרמיקה, מה שאולי מסביר מדוע תקופות מסוימות אינן מיוצגות בממצאים). נמצאו מספר שברי כלים מאבן סטיאטיט (אבן מטמורפית בגוון אפור ששימשה להכנת כלי כיבול) שמקורם במזרח סיני. נמצאו מספר כתובות סלע,בהן כתוב שם של אדם בערבית בסגנון צפון אפריקאי.
סיכום
במקום בו עברו הדרך והשבילים הנלווים, יש ניצול מרשים של כל משאבי הסביבה, לשם הצלחת המסע במדבר צחיח. התוואי שעקף את החלקים הגבוהים של הר הנגב מדרום. גם עבר במקומות עם מים וצל רב. לא נמצאו אבני מיל, אבני שפה ופעולות בניה האופייניות לתקופות הקלאסיות, כפי שיש לדרכי הרוחב במרכז הערבה. הדרך לא הפכה להיות דרך ראשית והיא משמרת את אופי הדרכים העתיקות לתקופת המקרא. יתכן והדרך הייתה בעלת חשיבות רבה בתקופה הנבטית, מתוך העדפה לנוע רחוק מגורמים מאיימים מצפון. קטעי דרך רבים שמורים היטב ועד היום ניתן להתרשם מחכמת ההולכים בעבר.
יעד הדרך היה לצפון סיני ומצריים.
תודות
אבני יואב, אבני גדעון, אבנר עוזי, יהושוע פגי, מטיסיאן הללה, מורן שמואל, רובין מיכל, רובין אמוץ, שני פטר.
גדעון רגולסקי ירצה בכנס לימוד ערבה שיתקיים ב19-18 בפברואר ביישוב ספיר שבערבה על הדרך אותה חקר. הכנס מבקש לגשר על הפערים ולשים בצד למשך יומיים את המתחים והשסעים של החברה הישראלית. מיטב הדוברים והמרצים בתחומי החברה, הפוליטיקה, היהדות, הביטחון, הכלכלה, המדע, התרבות והאמנות יציגו זוויות שונות ומגוונות של הזהות הישראלית-יהודית ושל החברה במדינת ישראל, במטרה לאפשר חווית לימוד עמוקה והקשבה לתפיסות ודעות שונות והכרה של המגזרים השונים. זוכה פרס נובל הפרופ' דן שכטמן, שר החינוך לשעבר הרב שי פירון, הרב ד"ר בני לאו, העיתונאי אליעזר יערי, הבמאי ברק הימן, הצלם וחתן פרס ישראל אלכס ליבק, העיתונאית שרה ב"ק ועוד מרצים נוספים שיופיעו ביחד עם רגולסקי ידונו בנושאים הבוערים שמעסיקים את כולנו יום-יום, כל זאת בנופי בראשית ייחודיים של הערבה.
אקו"ם