כל הליכלוכים עליכם בבית המשפט במרחק הקלקה אחת
בעידן האינטרנט, כדי להבטיח הגנה על פרטיותו של כל מי שמעורב בהליך משפטי, יש לבצע שינוי בחקיקה, שימנע כליל פרסום פרטים עסיסיים מפסקי דין שיש בהם כדי לפגוע בפרטיות
אדם מסתכסך עם השכן שלו בבניין ומגיש נגדו תביעה. השכן, בכתב הגנתו, מספר על אורך חייו הבעייתי של שכנו התובע. הסיפור מגולל פרטים אישיים ואינטימיים מאוד על אותו שכן. בסוף ההליך ניתן פסק-דין, במסגרתו מתייחס גם השופט לאותם דברים אינטימיים. כך כל סיפור חייו האישיים של השכן נפרשים שם. אם מחר יוקש שמו של אותו שכן באחד ממנועי החיפוש באינטרנט בין תוצאות החיפוש הבולטות יעלה גם פסק-הדין ואתו כל אותם פרטים מביכים.-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השכן הזה יכול להיות כל אחד מאתנו.
מתוך הבנה שפרסום פסקי הדין עשוי לפגוע בזכות לפרטיות של המעורבים בהליך, הנהלת בתי המשפט ניסתה למזער את הפגיעה על-ידי חיוב כל אותם אתרים, אשר מפרסמים פסקי דין והחלטות של בית המשפט, לחסום את הגישה של מנועי החיפוש אליהם (או בשפה המקצועית, מניעת האינדוקס של פסקי-הדין). אלא שלאחרונה ביטל בית המשפט העליון את ההוראה של הנהלת בתי המשפט, קבע שאין להחלטה בסיס בחוק ושלח את הנושא לפתחו של המחוקק.
אין ספק שהפרשה הזו מעלה סוגיה מעניינת: האם בעידן שבו הכול זמין ברשת, ראוי למנוע ממנועי החיפוש באינטרנט גישה לפסקי דין והחלטות של בית משפט? זאת, כאשר החסימה נועדה למנוע פגיעה בפרטיות הצדדים.
חוק בתי המשפט קובע, שניתן למנוע פרסום פסקי דין או החלטות, אם פרסומם יגרום לפגיעה חמורה בפרטיות של אדם שפרטיו מוזכרים בפסק-הדין. ההיגיון שמאחורי הקביעה הזו הוא הרצון, לאפשר את פומביות דיוני בית המשפט, ערך חשוב במדינה דמוקרטית. במרכזו של ערך זה עומדת תפישת חשיבות השקיפות של פעולות מוסדות השלטון וההכרה בכך שהפומביות תורמת לשיפור איכותם של פסקי הדין וחיזוק אמון הציבור במערכת המשפטית. בשל כך בעת קביעת ההוראה המגנה על הפרטיות בחוק, נקבע כי רק פגיעה חמורה בזכות, תצדיק את אי הפרסום.
אלא שכאשר חוקק הסעיף האמור בחוק בתי המשפט, לא היו קיימים מנועי חיפוש באינטרנט. המציאות הנוכחית מעלה את השאלה, האם אין מקום לשנות את האיזון שנקבע בחוק, לאור פוטנציאל הפגיעה העצום בפרטיות אדם המעורב בהליך משפטי ופסק דינו מתפרסם ברשת?
דומה שגם התומכים המובהקים של פומביות הדיון יענו על השאלה הזו בחיוב. בעולם שבו פרסום ברשת נשאר לנצח, יש מקום לצמצם את הפגיעה בפרטיות שנגרמת בשל פרסום פסקי דין. אך הוויכוח לא מסתיים כאן. בהנחה ומשנים את החוק ומתאימים אותו למציאות הטכנולוגית של ימנו, עלינו להחליט על גבולות גזרה, לפיהם נקבע אילו מקרים מצדיקים מניעת הפרסום.
בעידן האינטרנט, כדי להבטיח הגנה על פרטיותו של כל מי שמעורב בהליך משפטי, יש לבצע שינוי בחקיקה, שימנע כליל פרסום פרטים מפסקי דין שיש בהם כדי לפגוע בפרטיות. ניתן לעשות זאת על ידי מחיקת רק מילה אחת מסעיף החוק, את המילה "חמורה", ולקבוע כי כל פגיעה שהיא בפרטיות תאפשר בקשת איסור הפרסום. כך, במרחק של מילה אחת, תושג הגנה מפני פגיעה בפרטיות בעת פרסום פסקי דין בכל רמה שהיא ותאפשר לכל מי שעלול להיפגע לפעול למנוע את פרסומו. רק בכך תובטח באמת פרטיותם של אלו, שעניינם מגיע לבתי המשפט.
הכותב הינו עורך-דין העומד בראש משרד דן חי ושות', המתמחה בדיני טכנולוגיה, תקשורת וסייבר וחבר בועדת אנגלרד, שמונתה על-ידי שר המשפטים כדי להמליץ על שינויי חקיקה בתחום פרסום פסקי הדין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם