ראשי » מדע ומחשבים » מחשבים » טכנולוגיה

חסימת אפליקציות ע"י חוק היא תגובה פחדנית

חופש הביטוי והמידע הוא ערך עליון עבורנו, אך הוא לא אבסולוטי. הוא נגמר היכן שמתחילה הפגיעה באחר. אז מהו השילוב המנצח? מהי נקודת האיזון?

אבוי לנו אם נגיע למצב שבו אנחנו מחוקקים חוק נגד אפליקציה כזאת או אחרת. אנחנו לא חיים באיראן, לא בסין ולא בדאולת אל איסלאם. אנו חיים במדינה ישראלית דמוקרטית שבה השיח וחופש הביטוי והמידע הם חלק מחירותנו. חשוב להבין - האפליקציה היא רק הפלטפורמה, האנשים המעלים תוכן פוגעני הם העבריינים וחוסר ההרתעה בחוק וחוסר האכיפה הם שמאפשרים זאת. בעיני הדבר דומה להצעת חוק לאיסור מכירת סכיני מטבח כי מישהו עלול להשתמש בהם לתקיפה. מתי נבין שהאלימות ברשת היא תוצר של משהו עמוק יותר? ומהו הפתרון הנכון והמאוזן? אנסה לענות:
 
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ועדות המדע וזכויות הילד יקדמו חקיקה נגד בריונות ברשת

ראשית - אנו נמצאים באמצע מהפיכה המאיצה באופן תמידי. בעשר השנים האחרונות התפצלו חיינו - חלקם בעולם האמיתי, וחלקם בעולם הווירטואלי. דור ההורים הנוכחי גדל ללא סמארטפונים, "אינסטוש", "פייס" ווצאפ סיקרט ודומיהם. כשהדור הזה חונך - האמרות החינוכיות היו "לא לדבר עם זרים". זהו דור שהיה "יורד למטה" לשחק. לצערי, מהפכת המידע והופעת הרשת "חותכת" ומפרידה את דור הילדים מדור ההורים. דור ההורים אינו עושה די כדי להבין את סביבת הילדים הוירטואלית החדשה, כדי לפקח עליה, וכדי לחנך להתנהגות בסביבה זו. בימינו ההורים "חוסכים שבטם", ובענק - יותר חשוב להם לזכות באהדת הילד, מאשר להציב גבולות, לחפור לעומק הבעיות, להיות נוכח, לחנך.

נכון, באפליקציית סיקרט ישנה בעיה מובנית - ניתן להעלות בה תכנים בעילום שם, ויש המנצלים זאת כדי לפגוע באחרים. אך עם זאת לא מעט גולשים מוצאים בה תכנים משעשעים הומוריסטיים ומעניינים, ואנו רוצים שאזרחי ישראל יבחרו את התכנים שלהם באופן חופשי. "להיות עם חופשי בארצנו" - זוכרים? אבל, וזהו "אבל" גדול - אין מקום לפגיעה באחר. באפליקציית סיקרט מועלים תכנים פוגעניים, אותם אנחנו בכפתור האדום מסירים באופן יומיומי. אנו עובדים עם הנהלת סיקרט, אשר משתפת אתנו פעולה ומסירה תכנים שהכפתור האדום מסמן כפוגעניים. עד כמה שזה נשמע מפתיע לחלקכם, חשוב להנהלת האפליקציה שזו תהיה נקייה מאלימות, זהו אינטרס שלהם.
אז מהו תפקיד המחוקק?

עניין חשוב הוא הגדרת הגבולות האדומים ועיגונם בחוק - תוכן פלילי, איומים וסחיטה. איומי אובדנות, תוכן מיני של קטינים, פגיעה אישית והוצאת דיבה, כל אלו אסורים על פי חוק, ויש לחייב את הנהלת האפליקציה לחשוף את המשתמש אשר העלה תוכן בעל אופי שכזה ולהעביר את פרטיו המלאים ליחידת הסייבר של המשטרה. ויש בכוחו של ארגון הכפתור האדום להצביע על מקרים כאלו. אנו עושים זאת כל הזמן.

תוכן פוגעני ברשת מופץ

מהר יותר, לעיתים  לתפוצה אדירה, ונשאר ברשת לעולמים. אז מה עוד המחוקק יכול לעשות? על המחוקק הישראלי לקבוע עונשים מרתיעים על עבירות וירטואליות - חד וחלק. אך בשום פנים לא לאסור על שימוש באפליקציה שמאפשרת לאנשים להתבטא - זהו מדרון חלקלק, שאין לו סוף, והוא מתאים למשטרים אפלים וחשוכים, ולא לחברה הישראלית. הוא משקף חוסר הבנה ופחדנות מלפתור את הבעיה האמיתית. היום זו אפליקציה כזו ומחר זו תהיה אפליקציה אחרת, אבל כפי שאמרתי קודם - הפלטפורמה היא לא הבעיה, העבריינים הם הבעיה, חוסר ההרתעה והאכיפה - זו הבעיה.

אם ניצור הרתעה כלפי עבריינים , נאפשר הרמת מסך האנונימיות במקרים שנחצה הקו האדום, נשתמש בכפתור האדום להסרת תכנים אלימים ופוגעניים, נבין שאפליקציות יבואו וילכו, הפתרון הוא קודם כל חינוך, מגובה בהרתעה ואכיפה, אזי ניווכח שזוהי הדרך לסביבת רשת חופשית, דמוקרטית, ומוגנת, לטובת כולנו.

באמצעות אלפי גולשים אנו מסירים תכנים אלימים ופוגעניים על בסיס יומיומי. הכפתור האדום הוא פתרון ראשון מסוגו בארץ ובעולם, והוא עובד, ועובד מצוין. אם גם אתם נגד אלימות ברשת, הצטרפו לאלפים שהתקינו את הכפתור האדום והתחילו לתפוס את האלימות ברשת.

עדי זוטא, מייסד ומנכ"ל משותף, הכפתור האדום
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...