ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

מחקר חושף: פרשה עלומה סביב תקיעת שופר בכותל בתקופת המנדט

במוצאי יום הכיפורים תרצ"ג תקע חבר 'ברית הבריונים' בשופר בכותל המערבי למרות האיסור הבריטי לעשות זאת. האיש נעצר וחבריו שחשדו ברב הכותל תקפו אותו מאוחר יותר באלימות

על רקע התפילה בכותל המערבי בכלל ובמועדי ישראל בפרט התרחשו אינספור חיכוכים ומעשי אלימות ידועים בין ערבים ליהודים בתקופת המנדט הבריטי ועליהם נכתב רבות. לעומת זאת, במוצאי יום הכיפורים תרצ"ג (10.10.1932), לפני שמונים ושתיים שנה, אירעה תקרית אלימה בין יהודים, זו נשכחה והושכחה על-ידי כל המעורבים בה.

במרכז ההתרחשות עמד הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, שהתמנה (6.1.1930) למפקח על זכויות היהודים בכותל המערבי מטעם הוועד הלאומי והרבנות הראשית לארץ-ישראל. מינוי זה נעשה על-ידי המוסדות הלאומיים בעקבות המתיחות ששררה בין היהודים לערבים בסוגיית הכותל המערבי, שהגיעה לשיאה במאורעות תרפ"ט. במשך שמונה-עשרה שנה בקירוב כיהן הרב אורנשטיין בתפקיד והתמיד לערוך ביומנו דין וחשבון על המתרחש במקום הקדוש עד שנהרג עם רעייתו במצור על הרובע היהודי במלחמת העצמאות. מנגד עומדים חברי תנועות בית"ר, 'ברית הבריונים' ומאוחר יותר האצ"ל, שפעלו למימוש זכויותיו הדתיות והלאומיות של העם היהודי וגמלו בלבם להפר במוצאי יום הכיפורים מדי שנה את התקנה הבריטית, שאסרה על תקיעה בשופר בכותל המערבי. במלאכה זו החל בשנת תרצ"א (1930) הרב משה סגל, שלימים העיד כי הרב אורנשטיין סייע לו בכך.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

תקיפת הרב אורנשטיין
למחרת התקרית דיווח עיתון 'דואר היום' (11.10.1932, עמ' 1) על תקיעת השופר בכותל המערבי בסיומו של יום הכיפורים: "עם שקיעת החמה וסיום תפלת הנעילה ואמירת "קדיש", הוציא...אחד הצעירים מבין המתפללים משה ניימן [שלמה נוימן, ד"ג]...שופר וניסה לתקוע את התקיעה המסורתית...הצעיר נאסר והובל לתחנת המשטרה. הדבר הזה עורר רעש בין המתפללים, אולם עם גמר התפלה יצא קהל המתפללים בסדר גמור. בשעה מאוחרת יצא הצעיר בערבות...". בהמשך הידיעה פורסם כי צעירים אחדים הכו את הרב אורנשטיין בדרכו לביתו: "חושדים הם בו שהוא מסר את שמו של הצעיר בעל השופר לקצין המשטרה". 

שלב העדויות
מעדויות הצדדים המעורבים בתקרית עולה כי הם בחרו להשכיחו. ביומנו של הרב אורנשטיין, לא נכתב מאומה על תקיעת השופר ועל תקיפתו במוצאי יום הכיפורים. גם בעדותו המאוחרת של התוקע בשופר שלמה נוימן, שתיאר את מהלך האירועים מתחילתם ועד סופם, אין זכר לתקרית האלימה, מלבד אזכור לכך שהרב אורנשטיין הוא שדיווח עליו למשטרה הבריטית:

 

קניתי שופר בתל-אביב, ומישהו לימד אותי לתקוע בו. בערב יום הכיפורים נסעתי לירושלים. למחרת הלכתי לכותל להתפלל כאשר השופר חבוי מתחת למעילי. חברי הקימו סביבי חומה חיה, ועם תום התפילה, הוצאתי את השופר ממחבואו ותקעתי. השוטרים, שהיו מוצבים במקום, כדי לשמור על הסדר, התחילו לצעוק: "מי תקע בשופר?" היתה זו פעולה אופיינית לנו, אנשי "ברית הבריונים". המטרה שהצבנו לנו היתה סילוק הבריטים מהארץ, והתקיעה בכותל השתלבה בתוך עשרות הפעולות שביצענו. לכן, גם לא פחדתי מן השוטרים הבריטים שהיו אותה שעה בכותל.

הממונה על הכותל המערבי היה אז הרב שניאורסון [אורנשטיין, ד"ג] והוא הצביע עלי באצבעו ואמר: "זה התוקע!". אסרו אותי והעבירו אותי לבית הסוהר, ל"קישלה". כעבור כמה שעות הגיע לבית הסוהר חתנו של הרב קוק זצ"ל, ושיחררני בערבות. נלקחתי, אחר כבוד, לביתו של הרב קוק. הוא לחץ את ידי בחמימות ונישקני על המצח. הוא ברך אותי...(הננו סיקריקים: עדויות ומיסמכים על "ברית הבריונים", תל-אביב תשל"ח, עמ' 133).

רמז לתקיפתו של הרב אורנשטיין בידי 'ברית הבריונים' נמצא בעדותו של אחד מחבריה: "מישהו ראה את המכות, שספגו המתפללים [בכותל המערבי], נבהל, והצביע על נוימן. נוימן נאסר, והמודיע חטף מכות מקיפניס [אביגדור קיפניס, מחברי 'ברית הבריונים', ד"ג]" (ז' גולן, שופרות של מרד, תל-אביב תשס"ז, עמ' 65).
 

"מקרה ראשון שעיתון ציוני יפליג בשבח מעשי טרור ואלימות"
בארכיון לתולדות ה'הגנה' ישנה תכתובת קצרה, שעסקה בתקיפתו של הרב אורנשטיין. כחודשיים לאחר התקרית החל מנהיג מפא"י דוד בן-גוריון בהכנות לניסוח מסמך התרסה נגד התנועה הרוויזיוניסטית ונזקק לחומר גלם לכתיבתו. לשם-כך הוא פנה אל יצחק בן-צבי, יו"ר הוועד הלאומי, וביקש ממנו להמציא עבורו פרטים לדמותו ועבודתו של הרב אורנשטיין וכן להתנפלות עליו "תמצא נא לי רק ידיעות שאתה בטוח בהחלט באמינותן או שאתה שמעת מפיו של המוכה". למחרת העביר בן-צבי לבן-גוריון את המידע הנחוץ, שכלל את תיאור התקרית ששמע מפיו של הרב אורנשטיין במוצאי יום הכיפורים:

לפנות ערב הרגיש בכניסת מספר צעירים שמשכו את תשומת לבו בזה, שנשארו זמן יותר מרובה במקומותיהם שלא כדרך הצעירים הח[ו]פשים הבאים לבקר את הכ[ו]תל  [המערבי] לרגעים אחדים ומסתלקים משם. מיד אחרי גמר תפלת הנעילה הוציא אחד הצעירים שופר ותקע בו. הרב אורנשטיין נזדרז והתקרב לקבוצת הצעירים. השוטרים הבריטיים והיהודים שהיו במקום, מהרו גם הם להתקרב לתוקע ודרשו מהר' אורנשטיין להראות להם את האיש. בכדי להוכיח שדבר זה לא נעשה על דעת הצבור והמוסדות כ"א [כי אם] על דעת יחיד...בזמן האסר [מעצר] התוקע נשמעה צעקה נגד הרב אורנשטיין..."אתה מסרת את האיש למשטרה, אנחנו נתנקם בך כמו עם מלשין"...בדרך שובו מן הכ[ו]תל לביתו...התקרבו אליו כ-5-4 צעירים על מנת להתנפל עליו אולם במקרה עבר שוטר ערבי והצעירים נרתעו לאחור...כישצא הר' אורנשטיין משער יפו והגיע ליד העיריה התנפלו עליו מספר צעירים נתנו לו מכות רצח, השליכוהו ארצה. ומשנפל הוסיפו להכותו עוד. מיד לאחרי זה התפזרו מחשש פן יתפשו [ייתפסו] ע"י העוברים ברחוב. (א"ה, 12/ פ-153/ 80).

במאמרו "השטנה הריוויזיונטיסטית" - שהתבסס על נאומו במסיבת עיתונאים בוועד הפועל של ההסתדרות

הכללית -  תקף בן-גוריון בחריפות את זאב ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית. הוא תהה כיצד התהדרו חברי 'ברית הבריונים' בתקיפתו של הרב אורנשטיין על-גבי ביטאון התנועה הרוויזיוניסטית 'ראזוויסט' ('השחר'): "החידוש שבהתנפלות הרוויזיוניסטים על הרב אורנשטיין בליל יום הכיפורים ההוא – שמפלגתם סומכת את ידיה על המעשה החוליגאני, ושלחה את ברכתה לגבורים הלאומיים, על המעשה הפאטריוטי שלהם" (דבר, 20.12.1932, עמ' 4-3). בן-גוריון שב וחזר על דבריו בנאום  בפני אספה של תנועות הפועלים היהודים בוורשה. (דבר, 16.7.1933, עמ' 2).

בשנים האחרונות נכתבה אנקדוטה חדשה לפרשה, שבה שונו מבלי משים העובדות ההיסטוריות מקצה לקצה. הפעם הוטלה על הערבים האחריות לתקיפתו של הרב אורנשטיין "במוצאי יום-כיפור תרצ"ג...הצליח הצעיר שלמה נוימן לתקוע בשופר...על-יד הכותל המערבי...כתגובה מצד הערבים, הותקף והוכה רב הכותל בדרכו לביתו אחר התפילה" (חיים לנגזם (עורך), כותלנו: הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל והמאבק על הכותל המערבי, ירושלים תשס"ט, עמ' 195).

ד"ר דותן גורן הוא עמית מחקר בקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן ומתמחה במאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ-ישראל בעת החדשה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...