הפברוק והזיוף מאיימים
על המדע והרפואה
הרופא שזייף נתונים על 800 חולים, החוקר שגרם לכולנו לחשוב שחיסון גורם לאוטיזם, והסטודנט שתרגם מאמר אוסטרלי ופרסם אותו בארץ
וכשהוא מישיר את עיני הנץ שלו בנאשם שעמד מולו, אמר עוד: "מדוע אדם כמוך, עם השכלה גבוהה וניסיון מקצועי, עלה בכלל על מסלול התנהלות מעוות שכזה? לשאלה הזאת אין הסבר הגיוני. כשלת בניסויים שערכת. היית עלול לגרום למאות אלפי חולי סרטן נזק חמור מאוד. לאיש אין ספק לגבי מה שהיה עלול להתרחש בגללך".
גזר הדין במשפטו של סטיבן איטון ניתן ביום העצמאות השנה, ואולי משום כך נעלם מעיניה של התקשורת הישראלית. איטון בן ה-47 הוא המדען הראשון בבריטניה שנשלח למאסר בפועל בעוון זיוף ופברוק תוצאות של מחקר. במשך שש שנים הוא ערך ניסויים בכמה סוגים של תרופות חדשות שלדבריו נועדו לטיפול מהפכני "מציל חיים" בחולי סרטן. אלא שכל הניסויים היו, לפי קביעת בית המשפט, לא יותר מ"מעשה הונאה אחד גדול". זהו אחד המקרים היחידים בעולם שבהם מדען שסרח במחקריו נשלח לכלא על "מעשים לא ראויים באורח קיצוני".
איטון הועסק ביחידת המחקר של החברה הבריטית "אפטויאט" בשביל כמה מענקיות התרופות בעולם. כפי שהתברר במשפטו, הוא הגה את התרמית בתקווה שכאשר יציג תוצאות מרשימות מניסוייו בתרופה על חולדות מעבדה, יוכל לגייס בקלות את הכסף הדרוש לניסוי קליני בבני אדם.
בדיווח שסיפק על הניסויים שערך כביכול, נמסר כי החומר התרופתי "בטוח לשימוש בבני אדם". אלא שמשהו בהתנהלותו עורר חשד אצל בכירי החברה. כשהפעילו מעקב סמוי אחריו התברר להם כי מאז 2003 איטון פשוט מזייף או ממציא ממוחו הקודח את תוצאות הניסויים. דיווחיו היו סלקטיביים ביותר. בפרוטוקול הדיון המשפטי נאמר כי "שינה או זייף כליל תוצאות שהושגו, ובכך יצר מצג שווא. למעשה, תוצאות הניסויים שערך הצביעו על כישלון מוחלט של החומר התרופתי שבחן במחקרו".
פרקליטו ניסה להגן עליו, בטענה כי "עבד בסביבה לוחצת מאוד, והיה נתון ללחץ נפשי מתמשך גם עקב נסיבות הקשורות בחייו האישיים". אלא שהפרקליט לא סיפק לבית המשפט הסבר מניח את הדעת למניעי מעשיו של איטון, וגזר הדין נקבע: מאסר בפועל.
התגובות לגזר הדין התקדימי לא איחרו לבוא, בעיקר מצד הטוקבקיסטים. אחד מהם כתב: "הללויה! סוף-סוף! הגיע הזמן להכניס למעקב צמוד את הזיופים וכל שאר הרמאויות שהם כיום חלק נכבד מהפרסומים המדעיים האקדמיים". אחר הוסיף: "צריך לאסור את העורכים של כתבי העת המדעיים, או להטיל עליהם קנס גבוה, כי מסיבות כאלו ואחרות השמורות עמם הם מתירים לפרסם בכלי התקשורת לא מעט דיווחים שקריים על מחקרים. בעולם הזה של המדע הקשור לכסף יש לא מעט חיפוי הדדי, הסתרת עובדות וכיסוי על מעשים לא ראויים. יש להוקיע אותם ולחשוף אותם לעין השמש".
על הייחודיות שבגזר דינו של איטון אפשר ללמוד ממקרה דומה שהתרחש לפני שנתיים בגרמניה. ד"ר יואכים בולדט זייף תוצאות של 92 ניסויים קליניים שערך תוך שימוש בחומרי הרדמה בעירוי תוך-ורידי שנועד להעלות את נפח הדם אצל המטופלים לפני ניתוח. הוא פרסם על כך מאמרים מקצועיים לא מעטים בכתבי עת רפואיים מובילים בבריטניה ובארצות הברית, אך עד מהרה התעורר חשד כי למעשה זייף את הנתונים, וחקירה פלילית ממושכת אוששה את החשד. הרשויות בגרמניה, שלא כמו בבריטניה, היו הרבה יותר סלחניות: ד"ר בולדט בן ה-59 רק הודח מכל תפקידיו המקצועיים וממשרתו בבית החולים שבו עבד בעיר לודוויגסהאפן.
אחד החשדות התעורר כאשר רופאים חוקרים ביוניברסיטי קולג' בלונדון מצאו במחקר שערכו באותו חומר הרדמה כי הוא דווקא מעלה ב-4 אחוזים את שיעור הסיכון למוות תוך כדי ניתוח. בהמשך, שני רופאים מהאוניברסיטה על שם פרידריך שילר בעיר יינה שבגרמניה קבעו במאמר שפרסמו בכתב עת מדעי אחר כי החומר הזה גורם לדימום כבד ולסיבוכים כמו פגיעה בלב, כשל בתפקוד הכליות וחדירת נוזלים לריאות שמסתיימת בהלם אנפילאקטי, ולמוות בתוך דקות ספורות.
אבל החשד הכבד ביותר לגבי ד"ר בולדט התעורר כאשר קוראי אחד מכתבי העת הרפואיים בארצות הברית הבחינו שהוא מהלל ומשבח את יתרונות חומר ההרדמה בקרב מטופלים שעברו ניתוחי מעקפים והציג נתונים "שנראו מושלמים מכדי שנאמין להם". המדען הבריטי המוביל רופרט פירס מבית הספר לרפואה בלונדון אף אמר בהקשר זה לדיילי טלגרף: "הפרשה הזאת זעזעה כליל את העולם שאני חי ועובד בו".
עוד מקרה של עונש קל על זיוף קשה אירע ב-2009, כאשר על המדען הדרום-קוריאני ד"ר ואנג וו-סוק הוטל מאסר על תנאי לשנתיים משום שזייף תוצאות מחקרים "פורצי דרך" בתאי הגזע הנוגעים לשיבוט עוברים אנושיים.
מקרים אלה הצטרפו לסטטיסטיקה מתארכת ומטרידה: בעשורים האחרונים גדל פי עשרה שיעור המאמרים המדעיים שנתגלו בהם זיופי נתונים, פברוק תוצאות של מחקרים והתנהלות מחפירה מבחינה אתית, לעומת כל מה שהיה מוכר במדע וברפואה עד 1975. כתב העת "רשומות האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים" (PNAS), שדיווח על כך בשנה שעברה, ציין שבכל המאמרים שנתגלו בהם זיופים וכשלים אתיים אחרים נערך הליך דומה לזה שנעשה היום בדגמי מכוניות שמתגלות בהן תקלות ייצור. למכוניות עורכים "רי-קול", קריאה להחזר המופנית לרוכשי המכונית. למאמרים המדעיים הפגומים עורכים "רי-טראקט": מוציאים אותם כליל ממאגרי המידע וממסדי הנתונים המדעיים.
התועלת שבפסילה מאוחרת זו חלקית מאוד, אומרת פרופ' רותי לנדאו מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, שעמדה בראש הוועדה לאתיקה מחקרית של האוניברסיטה. "המאמרים נפסלים לעתים שנים אחרי שפורסמו ברבים, הופצו, צוטטו ושימשו בסיס למחקרי המשך. הם לא ייעלמו מהעולם אם יוסרו מהמאגרים. הם יישארו לנצח, במיוחד אחרי שאוחסנו באתר אינטרנט. אם מאמר העוסק בנושא רפואי, שלא אחת יש בו עניין של חיים ומוות, מבוסס על נתונים מזויפים, יש לכך השלכות שליליות חמורות ומרחיקות לכת. על בסיס מאמר כזה יתקבלו החלטות קליניות, בלי לדעת שהוא נפסל בגלל פגמיו. בעיניי זה נורא".
לפי נתוני PNAS, יותר מ-2,000 מאמרים בתחום מדעי החיים, הרפואה והביורפואה נפסלו עד היום. רק 21.3 אחוזים מהם נפסלו בגלל טעויות שנתגלו בפרטים כאלו ואחרים (חלקן המזערי טעויות אנוש). 67.4 אחוזים נפסלו משום שנתגלתה התנהלות לא אתית חמורה מצד החוקרים עצמם: זיוף ופברוק נתונים (43 אחוז ויותר), העתקה וכפילות בפרסומים (14 אחוז), ו "גניבה ספרותית" (כמעט 10 אחוזים). אלו שלוש "הרעות החולות" המטרידות ביותר בעולם המדע עטור התהילה, והמדענים מכנים אותן FFP - כלומר פברוק (Fabrication), זיוף (Forgery, כולל פרשנות מעוותת של מחקר קיים) ופלגיאט (Plagiarism).
ב-1976, מתוך כ-309,800 מאמרים מדעיים שפורסמו, נפסלו רק שלושה עקב בעיות כאלו. אבל ב-2007, מבין 867,700 המאמרים המדעיים שפורסמו היה כבר צורך לפסול 83. זו עלייה יחסית של פי עשרה.
פרופ' איבן אורנסקי מאוניברסיטת ניו-יורק מנהל את הבלוג Watch Retraction, העוקב אחר זיופים במדע וברפואה. "בכל שנה", הוא אומר, "מתפרסמים בתקשורת הכללית דיווחים על מדענים וחוקרים מכל קצווי תבל שנתפסו בקלקלתם משום שזייפו או פברקו מחקרים שפרסמו. מעטים מאוד מהם, ולעתים נדירות מאוד, נענשים באופן חמור כראוי למעשים מהסוג הזה, שהם לא אחת פליליים. כמעט שלא תמצאו מדען שנשלח לכלא בגלל מעשה הונאה מדעי".
בחמש השנים האחרונות, אומר פרופ' אורנסקי, המשרד האמריקני ליושרה במחקר (ORI) מצא קצת יותר מארבעים חוקרים שאשמים בהתנהלות לא ראויה, ורק שניים מהם נשלחו על כך לכלא. אריק פוהלמן, שעסק בחקר הזקנה והשמנת היתר, נשלח לשישה חודשי מאסר על זיוף נתונים בבקשה לקבלת מלגת מחקר. כמו כן הוא פרסם מאמר שכולו זיוף והונאה ובו טען כי הזרקת הורמונים חליפיים עשויה להיות צורת טיפול בתסמיני הבלות, כאשר לא הייתה שום הוכחה רפואית מוצקה ליתרונות של טיפול כזה.
מדען אחר, מספר אורנסקי, הוא הפרופסור לביולוגיה לוק ון-פאריחס ממרכז חקר הסרטן ב-MIT, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. הוא הודח ממשרתו לאחר שפברק וזייף נתוני מחקר במאמרים מדעיים ובבקשות לקבלת מלגות. ב-2011 נמצא אשם בבית משפט בארה"ב, בעיקר בגלל פרטים לא נכונים שמסר במסמכי הבקשה למענק מחקר על סך 2 מיליון דולר שהגיש לממשלת ארה"ב. התביעה דרשה להטיל עליו שישה חודשי מאסר, ועמיתיו למחקר ביקשו מבית המשפט רחמים. בסופו של דבר הוא נשלח למעצר בית של שישה חודשים עם אזיק אלקטרוני וכן הוטלו עליו 400 שעות שירות למען הציבור. הוא נדרש גם לשלם ל-MIT פיצויים בסך כ-61 אלף דולר ולהחזיר את כל הכספים שקיבל ממכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית.
ב-2010 נשלח הרופא והחוקר סקוט ראובן, שעסק בתחום האלחוש וההרדמה, לשישה חודשי מאסר על זיוף נתונים בשישה ניסויים בתרופות. ד"ר ראובן היה מנהלה הראשי של מרפאת כאב בספרינגפילד שבמסצ'וסטס, והוא נקנס ב-5,000 דולר וגם נצטווה להחזיר יותר מ-361 אלף דולר לחברות התרופות שמימנו את מחקריו. לאחר שריצה את תקופת המאסר הועבר לפיקוח קצין מבחן למשך שלוש שנים.
"אבל אלו הם המעטים מנוכלים מדעיים רבים שהיה צורך להעמידם לדין ולהענישם על מעשיהם. אלו הם פשעים פליליים של ממש", קובע אורנסקי נחרצות.
המדען והרופא הירדני העשיר אליאס אלסבתי הגיע לארצות הברית ב-1977 להשתלמות (וקיבל לשם כך מלגה יוקרתית). יותר מ-60 מאמרים שפרסם בעיתונות מדעית-מקצועית התבררו כגניבות ספרותיות, מילה במילה, מה שמכונה כיום "פלגיאט פיראטי". מדוע עשה זאת? - ממניע אחד: התשוקה להיעשות מפורסם מהר ככל האפשר. לאחדים ממאמריו העז אף לצרף שותפים לכתיבה - אלא שכולם היו בדיוניים, כדי להקשות על איתור הגניבה.
את הסיפור הזה הציג ב-1986 פרופ' נחמן בן יהודה מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, במסגרת מאמר ב"בריטיש ג'ורנל אוף קרימינולוג'י". במאמר הזה הוא היה מהראשונים בקהילה המדעית שעמדו על מה שכינה אז "חריגות במדע - בדרך לפשיעה מדעית". המדע נקשר עם החתירה הבלתי מתפשרת, המבוקרת וההגונה לאמת, כותב במאמר פרופ' בן יהודה, אלא שבאחרונה הופיעו דיווחים מטרידים על מדענים שמרמים, מזייפים ומדווחים על תוצאות תצפיות ועל ניסויים שלא נעשו כלל, "כדי לא לאפשר לנתונים לחבל בתאוריות שלהם".
פרופ' בן יהודה עוסק בחקר הונאות והתנהגות לא נורמטיבית. יחד עם עמיתתו פרופ' עמליה אוליבר הם בונים בימים אלה מאגר מידע על כלל ממדיה והיבטיה השונים של תופעת ההתנהלות הלא ראויה במדע. "פנינו לכל האוניברסיטאות בישראל באופן רשמי ומסודר כדי לקבל נתונים שמן הסתם ידועים להן, או לפחות אמורים להיות בידיהן, על מקרים של התנהלות לא אתית כזאת או אחרת", סיפר פרופ' בן יהודה לסופשבוע. "לא סירבו לבקשותינו", הדגישה פרופ' אוליבר, "אבל השיבו לנו כי לרוב לא ידוע להם על מקרים של התנהלות מדעית לא ראויה". בן יהודה לא קונה את התשובה הזאת: "הדבר דומה לפנייה לבנק לקבל דיווח על מקרי המעילות שהתרחשו אצלו".
לפי הערכה זהירה, רק 1 מ-12 מקרים של חשד להונאה, זיוף ופשיעה מדעית מדווחים בכלל לרשויות. לכך צריך גם להוסיף מעשי רמאות, כולל העתקות של סטודנטים בבחינות באוניברסיטה. פרופ' בן יהודה מזכיר במאמרו "סקר שנערך בעבר באוניברסיטת הארוורד, שבו הודו 75 אחוזים מהמשתתפים, תלמידים לתואר ראשון, שהיו מעורבים לפחות במקרה אחד של פלגיאט או מעשה לא אתי אחר, ובכלל זה שיגור אדם אחר שייבחן במקומם. פירוש הדבר הוא שרבים לומדים כבר בהיותם סטודנטים כיצד לבצע סטיות מקצועיות, ועם הזמן יש מי שמתרגלים לדרך הפעולה הזאת. מה שמעניין הוא העובדה שברוב המקרים של הונאות, תרמיות וזיוף בשלב הלימודים, לא החלשים ביותר הם המבצעים אותן".
"סטיות במדע - או במינוח פחות מכובס 'פשיעה במדע ובמחקר' - כנראה נפוצות מכפי שכולם מוכנים להודות", אומר פרופ' בן יהודה. "ברור שאי אפשר לומר שכל המדע נגוע בזיוף, בפברוק, בגיהוץ נתונים, במניפולציות ובהונאות - אבל ברור שבארגז הזה מצויים גם לא מעט תפוחים רקובים. לכן הגיע הזמן שיתפתח ענף מחקר ייעודי שיעסוק בפשיעה במדע".
פרופ' לנדאו מפרטת את מיני התפוחים הרקובים הנפוצים. "נתגלו זיופים, פברוקים, פלגיאטים והתחמקויות מציטוט מקורות. נחשפו שינויי נתונים כשהנתונים שנתקבלו לא תאמו השערות או תאוריות שהמדענים האמינו בהן. גם מניפולציות אחרות נעשו במחקרים, כמו החלקת תוצאות, עיגול פינות והסקת מסקנות מרחיקות לכת ואפילו שקריות ממחקרים שנעשו באוכלוסיות קטנות מאוד - למשל, על שלושה או אפילו עשרה נבדקים בלבד - תוך הצגת ניתוח סטטיסטי של הממצאים באחוזים. נתגלו ניסויים שנערכו בבני אדם בלי לקבל את הסכמתם, ובעיות הנוגעות לקשרים סמויים בין חוקרים למממני המחקרים, למשל באי חשיפה של ניגודי אינטרסים כספיים.
"באחרונה נתגלתה גם גניבת רעיונות ואף התהדרות בתארים אקדמיים שכלל לא נרכשו. בעצם, מדובר בכל מה שחוסה תחת מטריית ההגדרה המתרחבת של אי יושרה בכל הקשר מדעי, הכוללת גם לא מעט תחומים אפורים ובעייתיים מאוד. יש גם כנראה הרבה מאוד מקרים שאנחנו פשוט לא יודעים עליהם".
יחד עם פרופ' גבי שפלר ערכה לנדאו אסופת מאמרים ושמה "אתיקה במדע", המשמשת כיום בין היתר להדרכת תלמידי מחקר. לנדאו סבורה שיש צורך לדווח על כל מקרה של אי יושרה מכל סוג שהוא, "גם אם לא מעט אנשים יכנו זאת 'הלשנה'. התעלמות מוחלטת מהמעשים הלא ראויים הללו תפגע קשה במדע".
לעזרת הנלחמים בפלגיאט, מספרת פרופ' לנדאו, נחלצו באחרונה מתכנתים שיצרו תוכנה מיוחדת המסוגלת לאתר פלגיאט אם במאמר כלשהו מופיעות 11 מלים עוקבות שהועתקו ממאמר אחר. החזרת מאמר כי נתגלו בו בעיות אתיות, פסילתו ומחיקתו ממאגר מידע מדעי - הנעשית שנים אחרי שכבר פורסם ברבים, הופץ, צוטט ושימש בסיס למחקרי המשך - היא בעייתית. מאמר כזה למעשה לא ייעלם כלל מהעולם. הוא יישאר לנצח, במיוחד אחרי שאוחסן באתר אינטרנט. אם מאמר העוסק בנושא רפואי, שלא אחת יש בו עניין של חיים ומוות, מבוסס על נתונים מזויפים - יש לכך השלכות שליליות חמורות ומרחיקות לכת".
הדוגמה המזעזעת ביותר לתוצאות האיומות שעשויות להיות לזיוף מחקר היא סיפורו של ד"ר אנדרו וייקפילד, שהפך בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ל"סלבריטי" בעולם הדובר אנגלית. ב-1998 פרסם וייקפילד מאמר בכתב העת הרפואי "לנסט", ובו קישר בין החיסון המשולש (חצבת, אדמת חזרת) ובין סיכון לאוטיזם. את החיסון לילדים הגה הרופא האמריקני ד"ר מוריס הילמן עוד ב-1963. ב "ניו יורק טיימס" דווח בחודש שעבר, לרגל 50 שנה לפיתוח הזה, כי הילמן היה מועמד לפרס נובל.
אלא שבעקבות מאמרו של וייקפילד החל ד"ר הילמן לקבל מכתבים ובהם איומים ברצח. מחקרים שנעשו לאחר פרסום המאמר ב"לנסט" הוכיחו שאין כל קשר בין החיסון לאוטיזם. בעקבות זאת התברר שמחקרו של וייקפילד היה נגוע בחוסר יושרה ובזיוף נתונים. "זה לא היה מאמר דעה. זה היה מאמר שהתיימר להיות דיווח על תוצאות מחקר", מדגישה פרופ' לנדאו.
מאמרו של וייקפילד נמחק ממסד הנתונים של כתב העת הרפואי הבריטי רק ב-2010. עורכיו התנערו ממנו כליל. רשויות הרפואה בלונדון פסלו את רישיונו ואסרו עליו לעסוק ברפואה. לא בכדי אומרים שהיה זה בסך הכל עונש קל מדי על מעשה בעל השלכות חמורות מאין כמותן: סכנה להתפשטות מחודשת של מגפות שהודברו, בשל סירוב הורים לחסן את ילדיהם.
עוד דוגמה. בינואר השנה דיווח כתב העת "דה סיינטיסט" על שני חוקרים מבית הספר היוקרתי לרפואה ג'ונס הופקינס בארצות הברית, שמחקריהם שפורסמו ב-2007 וב-2008 ועסקו בסמנים ביו-רפואיים להופעת סרטן המעי הגס. שני המחקרים, כך גילה במקרה עמית חשדן מטורונטו, היו "נגועים בנתונים כוזבים". העמית מתח ביקורת קשה על המחקרים של השניים ועל פרסומם, אך עד שנתגלה הדבר נהנו השניים מפירות מחקריהם וקודמו ברוב הדר וכבוד לדרגת פרופסור.
בשל הזינוק בשיעורן של הבעיות האתיות בעולם המדע, מספרת לנדאו, מוצע כיום בארצות הברית לקנוס מוסדות מחקר שמתגלות בהם 'סטיות' מדעיות. "זוהי פגיעה קשה מאוד באקדמיה, במוניטין שלה. צריך להכיר בכך שהגינות, אמת ויושרה במחקר מדעי ורפואי חייבים להיות ערכי יסוד. יש להקנות אותם מגיל צעיר. מחקר שנעשה בארצות הברית גילה לא מכבר כי מי שמעתיק בבחינות בתיכון נוטה יותר למעשים לא הוגנים גם במהלך לימודיו לתואר הראשון, ואפילו לתארים המתקדמים באוניברסיטה. המחקר מצא כי העתקה בתיכון יכולה להיות בגדר 'ניבוי חזק' לגבי מעשי רמאות בקולג'. סטודנטים להנדסה דיווחו על יותר מעשי רמאות לעומת עמיתיהם במדעי הרוח. הנתון הזה הוא אור אדום".
פילוחים נוספים אפשר למצוא במאמרה של הגנטיקאית האמריקנית ג'ואן בנט שפורסם בינואר השנה בכתב העת של החברה האמריקנית למיקרוביולוגיה. במחקר, שבחן 227 מקרים של "התנהגות לא אתית במחקר" שנחשפו בארה"ב, עלו הממצאים המדאיגים הבאים: מדענים גברים, ובמיוחד ברמות האקדמיות הבכירות, נוטים למעשי הונאה וזיוף במחקר המדעי הרבה יותר ממדעניות. הסיבה: נכונות ליטול סיכונים עקב התחרותיות המתגברת בקהילה המדעית לשם השגת כספי קרנות ותרומות. ב-65 אחוזים מהמקרים שנבחנו היו המדענים הגברים אשמים בהתנהלות הלא אתית. ב-88 אחוזים מהמקרים היו חברי סגל בין האשמים, בהשוואה ל-69 אחוזים מהמקרים שבין האשמים היו פוסט-דוקטורנטים, 58 אחוזים סטודנטים ו-42 אחוזים אנשי סגל מחקר ללא תואר אקדמי.
מה דוחף מדענים וחוקרים לזיוף מחקרים ולמעשים אחרים של אי יושרה? הנוירולוג פרופ' אבינעם רכס מ"הדסה", יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, עונה כי "אחת הסיבות לכך היא בלי ספק העובדה שקידומו המקצועי של מדען בכל תחום מושפע ממספר הפרסומים שלו. ככל שהרשימה מתארכת סיכויי הקידום גדלים. זהו בהחלט ה'דרייב'. אלא שבאחרונה יש שינוי בגישה: לא מעט אוניברסיטאות פסקו שהקידום איננו תלוי במספר המאמרים אלא רק באיכותם, הנמדדת בידי ועדת שיפוט. כאשר מדענים מפצלים מאמר מדעי אחד לכמה תת-חלקים ומפרסמים את החלקיקים הללו בכתבי עת רבים - נוצרת כמות שהיא מצג שווא. לכן יש דרישה להתבססות על איכות, על עומק ועל מקוריות במחקר, וכך הסיכוי לרמאות מצטמצם.
"אבל צריך להודות שהשקר הוא בטבע האדם. הוא ממלא תפקיד בחיינו. בני אדם משקרים כמעט כל הזמן. לפעמים התוצאה חיובית, אבל לעתים קרובות היא מזיקה. מדענים וחוקרים מרמים גם מטעמי כסף, דחף למעמד והכרה, כיבודים. יש מי שמבינים שאם לא יעשו כך, אם לא יבלפו, הם פשוט לא יקודמו. אין להם רצון להשקיע את עצמם בעבודה קשה כדי להשיג את הקידום והמכובדות שהם שואפים אליהם".
רכס מצביע על המחקר העוסק בתרופות כתחום שבו הפיתוי להטות תוצאות ניסויים גדול במיוחד, וגם הנזק מכך חמור במיוחד. "כשבפיתוח של תרופה חדשים משקיעים היום עד מיליארד דולר במשך עשור ויותר, והניסוי משיג תוצאות שליליות בלתי צפויות, צריך מידה רבה מאוד של יושרה כדי לזרוק לפח את כל הנתונים ולהתחיל הכל מחדש, או כדי לוותר".
בעיה אתית אחרת שמטרידה מאוד את המדענים בתחום הרפואה היא מה שמכונה "סופרי צללים": דיווחים על תוצאות ניסויים קליניים בתרופות, המתפרסמים בכתבי עת מקצועיים, נכתבים למעשה בידי אנשי החברה היצרנית, אבל על המאמרים חתומים רופאים שכביכול מהללים את ביצועי התרופה. הם עושים זאת תמורת כסף טוב שהחברה משלמת להם, בחשאי. "יש אנשי מקצוע בתחום התרופות, שתמורת סכום ממוצע של 25 אלף דולר למאמר יכתבו לחברת התרופות דיווח חיובי, מוזמן. מבחינתם זו ממש פרנסה. כמובן, יש כאן ניגוד אינטרסים מובנה ולא ראוי מכל היבט אתי שהוא".
לוועדת האתיקה בראשות פרופ' רכס הגיעה בשנה שעברה תלונה נגד כירורג שכתב מאמר בכתב עת מקצועי על הליך חדשני שפיתח לטיפול בבקע מפשעתי. "במאמר הוא כתב שביצע את ההליך הזה ב-800 מטופלים . הנתון עורר חשד. ועדת חקירה של משרד הבריאות ועוד ועדה של הלשכה לאתיקה גילו שהוא פברק את התוצאות והציג נתונים שלא היו ולא נבראו. הוא הוענש בהתליית רישיונו לתקופת מה".
מנגד, נזכר רכס, היה גם מקרה שהבליט צרות עין מצד עמיתים למקצוע, שגם היא קיימת במדע וברפואה במידה רבה. "עמיתים התלוננו על גינקולוג שהציג בכנס מקצועי נתונים על הליך ניתוח חדיש. הם חשדו שהוא מציג נתוני שווא, הגישו תלונה, הוקמה ועדת בדיקה והרופא זומן לשימוע. הוא נעלב עד עמקי נשמתו, והגיע עם מזוודה עמוסה ב-300 תיקים רפואיים. 'אם אתם לא מאמינים לי, תבדקו בעצמכם. הנה לפניכם כל הנתונים'. הוא שפך על השולחן את כל התיקים. התברר שדיבר אמת, אבל עמיתיו קינאו בהצלחתו בגלל תחרות מקצועית".
גם כתבי העת המדעיים הם צד בעניין, כמובן: המאמרים והמחקרים המזויפים מתפרסמים בכתבי העת הללו. כיצד נראית המגמה הזו בעיני עורך של כתב עת כזה? פרופ' יהודה שינפלד, שלפני חצי שנה קיבל אות מפעל חיים מטעם האיגוד הישראלי לרפואה פנימית ומשמש עורך ראשי של כתב העת "הרפואה" וכתבי עת מקצועיים אחרים וטוען כי רופא-חוקר הוא כיום זן הולך ונעלם, סיפר על מקרה חריג במיוחד שהתרחש לפני שלוש שנים ונחשף כאן לראשונה: "פרסמנו מאמר שסיכם סוגיות ביוכימיות בתחום הרפואה. הוא נכתב בידי מחבר יחיד. זמן מה לאחר פרסומו קיבלתי מכתב מאוסטרליה.
"רופא-חוקר כתב לי כי מאמר זהה בדיוק פורסם עוד קודם לכן בכתב עת אוסטרלי - והוא מחברו. 'אינני יודע עברית', הוא הדגיש, 'אבל התגלגלה לידי תמצית באנגלית מהמאמר שהופיע אצלכם, וגם זיהיתי את רשימת הביבליוגרפיה שהופיעה בסוף המאמר בעברית'. בדיקה מעמיקה יותר העלתה שהמאמר פורסם בידי סטודנט, לא בידי רופא, שתרגם מאמר אוסטרלי וחתם עליו את שמו. הוא הרשה לעצמו לבצע פלגיאט כי לא העלה בדעתו שמישהו בקצה האחר של כדור הארץ, שאין לו מושג בעברית, יגלה זאת. אבל המקרה גם המחיש לעינינו עד כמה עיתון מדעי אינו יכול להיות גוף שיפוטי וגם לא יכול להעניש עבריין. במקרה הזה מחבר המאמר זומן לשיחה בנוכחות עורך דין, ודיווח נמסר לדקאן בית הספר למדעי הרפואה שבו למד - והוא סולק מיד".
פרופ' שינפלד מצביע על בעיה מאיימת חדשה המסתמנת באופק הרפואה והמדע: "הסינים, שמבססים את מעמדם כמעצמה עולמית, מציפים באחרונה את הספרות המדעית באופן אגרסיבי כפי שלא נראה מעולם. לצד מאמרים רבים שהם בהחלט ברמה טובה, מופיעים גם הרבה מאוד מאמרים מדעיים ורפואיים שקיים חשד גדול שהנתונים שבהם חסרי ביסוס ומפוברקים. קשה להוכיח זאת, לפחות לפי שעה. עורכי כתבי העת בתחום הרפואה מחליפים דעות בקשר לתופעה. יש לרבים מאיתנו תחושה לא טובה, בעיקר בגלל היקף מתקפת הפרסומים המדעיים הללו. הרושם הוא שכאשר הסינים רוצים להוכיח משהו, הכל כשר".
ההונאה המפורסמת ביותר בתולדות המדע היא פרשיית "איש פילטדאון" - אך בהשוואה להונאות, זיופים או מעשי רמייה מדעיים אחרים, זו לפחות לא הזיקה לאיש. לפני יותר ממאה שנה, בדצמבר 1912, רעש העולם כאשר הפלאונתולוג (חוקר מאובנים) הבריטי ארתור סמית וודוורד ועמיתו חובב העתיקות צ'רלס דוסון הכריזו חגיגית שגילו כמה עצמות שלד, גולגולת ולסת של יצור דמוי אדם קדמון - "החוליה המקשרת בהתפתחות של האדם מהקוף". הם העניקו ליצור שם מדעי, אבל הוא התפרסם בשם הפופולרי יותר "איש פילטדאון". עוד מסרו כי מצאו בחפירות ארכאולוגיות כלי אבן ושרידי עצמות של יונקים ופיל, שאולי שימשו מזון לאותו אדם קדמון. ארבע שנים אחר כך טען דוסון שמצא עוד עצמות באתר.
במהרה הוטלו ספקות באמינות הממצאים, אך רק בתחילת שנות ה-50 של המאה שעברה התברר שהיה זה אכן זיוף ומעשה הונאה מתוכנן. גיל העצמות שלכאורה נתגלו נקבע ל-50 אלף שנה לפני זמננו, ולא מיליון שנה כפי שהוצג. התברר כי עצמות הגולגולת היו בכלל של אדם מודרני, והלסת - של קוף ממין אורנגאוטן מודרני לא פחות.
רק עתה, 100 שנה אחרי התרמית, מתחילים מדענים לחטט מחדש בקרביה של הפרשה הזאת כדי לברר מה היו מניעיהם של שני האישים שבישלו את ההונאה המדעית. כל המעורבים ביצירתה המכוונת נחשפו כבר, וכן גם אופן הביצוע, אבל המומחה להיסטוריה של המדע כריס סטרינגר דיווח לכתב העת נייצ'ר שצוות בדיקה חדש עוסק עתה בפענוח המניעים האמיתיים שמאחורי המעשה: שאפתנות מדעית שאינה יודעת מעצורים, או בדיחה שיצאה מכלל שליטה? לצורך המחקר המחודש מגייס הצוות ציוד מודרני כדי לברר מי צבע את חלקי העצמות שהוצגו כדי לשוות להן מראה של מאובן קדום, וכיצד; מחפש את מקור העצמות באמצעות בדיקות רדיו-אקטיביות, מבדקי די-אן-איי וטכניקות מולקולריות אחרות, ומנסה להצביע על זהות הארכאולוג שהגה את פרויקט התרמית.
עד היום סומנו 12 חשודים בתפירת מעשה ההונאה המפורסם, ואחד מהם כבר התוודה על חלקו מעט לפני מותו ב-1961. תאוריות קונספירציה מעלות חשד שבתרמית היה מעורב כומר ישועי, ויש מאמינים שאפילו הסופר ארתור קונן דויל, יוצרו של הבלש המפורסם שרלוק הולמס, היה בסוד העניינים: הוא התגורר סמוך לאתר החפירות הארכאולוגיות פילטדאון, היה חבר החברה המלכותית הבריטית לארכאולוגיה, וגם כתב על קופי-על קדומים בספרו "העולם שאבד". "מה שעולה מהפרשה הזאת הוא שגם כאשר עובר הרבה זמן, המדע בכל זאת מצליח להציף את האמת ולהטביע את מעשה ההונאה", אומר סטרינגר.
נא להמתין לטעינת התגובות
