 |
/images/archive/gallery/291/559.jpg ראנץ' הפוך.
צילום: עידו קינן  |
|
|
|
|
| ברקוד: המוות עם הראנץ' ההפוך הוא לא באופן האחיזה שלו, אלא כרגיל, בטעם המיובש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא כל יום נתקל אדם מערבי בהמצאה מהפכנית. לאמריקאים יש ביטוי לזה, "הדבר הכי טוב מאז הלחם הפרוס". כשראיתי בפרסומות של אסקייפ את ההמבורגר ההפוך של בורגראנץ', הרגשתי בדיוק ככה. כי צריך כנראה להיות ממש סוטה, ברמות של אנשי הקריאייטיב של אסקייפ, כדי לעשות להמבורגר משהו מהפכני באמת (לא, המבורגר ניו יורקי מבשר משובח ב-40$ זה לא מהפכני באמת, זה פשוט הדבר המתבקש, קולינרית וכלכלית). ומשהו מהפכני באמת זה להפוך את הפירמידה, לחשוב מחוץ לקופסה ועוד קלישאות שמציינות גאונות אמיתית.
המחשבה הראשונה שעברה בראשם של אנשים אחרים שראו את ההמבורגר ההפוך היתה "איך אוכלים את זה?", כאילו שנות התשעים לא העבירו את מדינת תל אביב מהפיכת סושי שלימדה אותנו לטבול אצה עם אורז בסויה עם ווסאבי באמצעות מקלות אכילה, ואח"כ לנקות את הפה עם ג'ינג'ר כבוש בטעם סנו אסלה. אז אוכלים את זה עם הפה, ומחזיקים את זה עם הפרגמנט הנצחי של בורגראנץ', ומתלכלכים, בדיוק כמו שמתלכלכים עם פלאפל, שווארמה, סביח וכל מאכל יד אחר.
ההמבורגר ההפוך רוכב, מדעת או (סביר להניח) במקרה, על גל דיאטת אטקינס. מדובר בשלב האחרון, לעת עתה, באבולוציה של הראנץ' הכפול: לחמניה-המבורגר-לחמניה-המבורגר-לחמניה -> לחמניה-המבורגר-המבורגר-לחמניה -> המבורגר-לחמניה-המבורגר. בוגרי הפסיכומטרי ודאי זיהו שהאיבר הבא בסדרה הוא המבורגר-המבורגר, מה שמחסל לחלוטין את אלמנט הלחמניה, שהפך מיותר בעידן הג'יגה-המבורגרים של השילוש הקדוש אגאדיר, אוונגרד ומוזס.
אלא שבהתאם למסורת הבורגראנץ', ההמבורגר עצמו שטוח, מווּלדאן עד מוות ולא טעים (מה שלא משנה, שהרי כמו המרק לשקדי המרק, גם הראנץ' הוא רק תירוץ למגדלי התאומים המשובחים של הרשת, אלף האיים וברביקיו). בהקשר הזה חשוב לזכור שלא משנה כמה מיוחד נייר האריזה שתבחרו, בונבוניירה עבשה תישאר בונבוניירה עבשה.
עידו קינן הוא מראשי בלוג האוכל קרובים לצלחת
ציון:
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
או במילים: 3.5 מתוך 5
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
