 |
/images/archive/gallery/228/747.jpg ילדה מגדלת אמא
צילום: חני פדהצור  |
|
|
|
|
| ממחקר חדש: ההורים תומכים בכפיית הסמכות ההורית, אבל לא אצלם במשפחה. מתי אומרים כן ומתי אומרים לא? |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
NRG מעריב
26/12/2004 11:58 |
|
|
|
|
|
|
|
הסיטואציה הבאה מוכרת כמעט בכל בית: מורן בת ה14- מתכוננת לצאת לבילוי ביום שישי. כמה דקות לפני שעת היציאה המתוכננת היא יוצאת מהחדר, וההורים מגלים שבתם היקרה לובשת חצאית קצרצרה במיוחד עם חולצת בטן. ההורים לא מסכימים, ומנסים לשכנע את מורן להתלבש באופן פחות פרובוקטיבי, אך ללא שום הצלחה. מה עושים עכשיו? עד כמה מוכנים ההורים להכריח את מורן להחליף את הבגדים שבחרה?
מחקר חדש מנסה לשרטט את גבולות הסמכות
שמוכנים הורים להפעיל על ילדיהם בשורה של נושאים, בהם הופעה חיצונית, פעילות הקשורה בבית-הספר או החלטות שכרוכות בעניינים כספיים. מידת ההסכמה של ההורים לכפות את סמכותם תורגמה במחקר לסולם מספרי, שמתחיל ב1- (אינכונות לכפות סמכות בכלל) ומגיע ל8- (כפייה מוחלטת.(
כך, כשנשאלו על קונפליקטים בעניין ההופעה החיצונית של הילדים, עמד הציון הממוצע של תשובות ההורים על .5.3
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המשפחה הפוסט מודרנית
|
|
|
 |
|
|
|
המחקר החדש נערך במסגרת הקורס שמעביר פרופ' יוסי גוטמן בנושא "המשפחה הפוסטמודרנית" בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. את המחקר בפועל – כתיבת השאלון, עריכת הראיונות עם הורים וילדים – ביצעו הסטודנטים בשיעור, בליווי פרופ' גוטמן. "במשפחה המודרנית, ההיררכיה היתה מאוד ברורה," הוא אומר. "הזכויות והחובות של ההורים היו שונות לחלוטין מאלה של הילד. כשהייתי בגיל ההתבגרות, ההורים שלי לא העלו בדעתם להיות חברים שלי, אבל כיום הילדים הם אלה שמכתיבים להורים מה לעשות ביותר ויותר נושאים."
"במשפחה הפוסטמודרנית יש טשטוש בהיררכיה הפנימית," מוסיף אורן כרמלי, אחד הסטודנטים, "התפתחה תפיסה של 'אתה לא תגיד לי מה לעשות,' ואין התייחסות לשאלה מה הילד כן חייב לעשות. בנוסף, בהרבה מקרים יש לילדים הרבה יותר מידע מאשר להורים, למשל בנושא מסך הפלזמה שצריך לקנות. הם אלה שמנווטים את חיי המשפחה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"פעם הכל היה ברור"
|
|
|
|
|
|
|
תחת מציאות מוזרה שכזאת, אומרים עורכי המחקר, הורים לילדים בגיל ההתבגרות נמצאים כיום ב"ערפל הורי," שמטשטש את היכולת שלהם לקבוע גבולות ברורים מול דור העתיד. "פעם הכל היה ברור במשפחה, אבל לפי הממצאים שלנו, ההורים לא ממש יודעים איך להתנהג בכל סיטואציה," אומר כרמלי.
"השאלות האלה עולות כל הזמן," מספרת ענת, אם לשני ילדים מתל-אביב. "להורים בדור שלי, חניכי רוח שנות ה,60- יש בעיה אידיאלוגית עם סמכות הורית. אנחנו, שגדלנו בבתים סמכותיים מאוד, אמרנו שלא נעשה את אותו דבר גם לילדים שלנו, אבל הילדים עצמם זקוקים להצבת הגבולות, וכאשר זה לא קורה – הם באים ודורשים זאת.
"כשהבת שלי יוצאת למסיבה, היא מראה לי מה היא לובשת. היא לא שואלת אם מותר לה ללבוש בגד כזה או אחר, אלא אם הוא יפה. ואם הבטן שלה בחוץ – אני אומרת לה, והיא בדרך כלל תשים סווטשירט. סביר להניח שכאשר היא תהיה בחוץ, היא תוריד אותו."
לדברי מיכל, אמא טיפוסית מירושלים, "משפחה היא פורום של אנשים שהתקבצו לחיות ביחד, וכדי שיהיה 'רב-קיום' בשלום, להורים יש תפקיד גדול בהגדרת הדברים שהם לא יכולים לסבול בשום פנים ואופן. למרות ההתנגדות הפנימית להטיל סנקציות, זה מסדר את הראש של כולם, ובמיוחד של הילדים, שיודעים שאין ברירה וחייבים לעשות שיעורי בית, לדוגמה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אמהות בעד סמכות
|
|
|
|
|
|
|
המחקר התמקד במידת הנכונות של ההורים לכפות את עמדתם בחמישה נושאים: כסף (כמו תשלומים על מותגים או קניות מעל התקציב,( בית-ספר (הכנת שיעורים, היעדרות מלימודים וכדומה,( סדר ומראה חיצוני (עגיל בלשון, לבוש פרובוקטיבי או קעקוע,( פעילות חברתית ושעות הפנאי (חבר בעל "השפעה רעה," סרטים אלימים ועוד,( ופעילות הקשורה במשפחה (עזרה בקניות ובבית, שעות חזרה מבילוי וכד.('
הציון הממוצע שהתקבל מתשובות ההורים היה 5.2 (כאמור, בסולם שבין 1 ל,(8- כלומר איפשהו באמצע, עם נטייה קלה לכפיית הסמכות על הילדים. אגב, לפי המחקר, אמהות תומכות בהפעלת סמכות במידה גבוהה יותר מאשר האבות.
בדיקה לפי נושאי העימות מגלה הבדלים מעניינים בין התחומים שנחשבים לעקרוניים, בהם מסכימים ההורים כי יש הכרח להפעיל סמכות, לבין הנושאים שכנראה פחות מעוררים מחלוקת. כך מתברר שההורים מוכנים להציב גבולות ברורים, ולהכריח את הילדים לפעול לפיהם, בקונפליקטים הקשורים לענייני כסף וללימודים (ציונים של 5.37 ו5.33- בהתאמה,( יותר מאשר בתחומים המתייחסים לפעילות בשעות פנאי וענייני המשפחה 5.24) ו5.14- בהתאמה.(
"הדברים ההישגיים, החיצוניים, כמו הצלחה בלימודים, תופסים את המקומות הראשונים ברשימת הנושאים שההורים מוכנים לכפות בהם את עמדתם," אומר פרופ' גוטמן, "ואילו המשפחה נמצאת במקום האחרון. אחד ההסברים לכך הוא שההישגים של הילד בענייני כסף ולימודים הם דברים שניתן למדוד, ולכן יש חשיבות למיקום של הילד וההורים שלו בקבוצה הכללית. השאלה אם הילד יהיה מוכן לפנות את החדר שלו לטובת הסבתא שמגיעה לביקור פחות מרכזית מהשאלה על מה הוא מוציא את דמי-הכיס שלו."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איפה לפתוח חזית?
|
|
|
|
|
|
|
אבל פרופ' גוטמן והסטודנטים לא הסתפקו רק בלשאול את ההורים לעמדותיהם, אלא ניסו לברר עד כמה הילדים עצמם מאמינים שהורים צריכים להכריח אותם להתנהג בצורה מסוימת.
"ציון הסמכות" של הילדים, שעמד על ,4.8 הוא אמנם נמוך מזה של ההורים, אך עדיין מבטא את הצורך שלהם במסגרות התנהגות ברורות מצדם של ההורים. בחלוקה לפי נושאים נמצא בית-הספר כתחום הגבוה ביותר מבחינת עמדות הסמכות, ואילו פעילות חברתית וענייני משפחה הם שני התחומים שהילדים האמינו כי בהם ההורים אינם צריכים לכפות את עמדתם.
ממצא מעניין אחר שהתגלה במחקר הוא הפער בין העמדות העקרוניות של ההורים, התומכות בהפעלת סמכות, לבין המציאות הפרטית במשפחה. כאשר נשאלו אם בעימותים עם ילדיהם הם כפו את עמדתם, הרוב הגדול של ההורים ענו כי אצלם דווקא מושגת כמעט תמיד הסכמה עם הילדים, ללא כל כפייה שהיא.
"אנחנו, כהורים, עושים שיקול מודע איפה 'לפתוח חזית' מול הילדים, ומשתדלים שלא להילחם בו-זמנית בכמה חזיתות," אומרת מיכל. "העימותים הם בדרך כלל סביב נושא אחד, ולא מתרחשים כל יום.
"גם העובדה שיש שני הורים, שלכל אחד מהם יש גבולות שונים בנושאים שונים, עוזרת לשחרר לחץ. אנחנו מאוד משתדלים להימנע ממצב שבו הסמכות ההורית תהיה חזית אחת, כי מולה הילדים תמיד מפסידים. החזית המשותפת הזאת היא דבר נורא בעיני." לדברי ענת, "ההחלטות איך להתנהג עם הילדים ומה לעשות בכל סיטואציה לא מתקבלות תמיד דרך הראש, אלא יש כאן הרבה אינטואיציה, ולפעמים גם נעשות טעויות, אבל העובדה שהילדים שלי באים ומשתפים אותי במה שעובר עליהם אומרת בעצם שהמצב לא כל-כך נורא.
"אני מרגישה אותם הרבה יותר טוב מכפי שההורים שלי הרגישו אותי. אין גם מצב שאתייעץ עם ההורים איך לגדל את הילדים שלי. מדובר בשני עולמות שונים."
באיזה תחום ההבדל בולט במיוחד?
"הסמכות ההורית בנושא בית-הספר למשל היתה טוטאלית, ולא השאירה לי שום ברירה. בית-הספר היה מקום מאיים, מפחיד, לא נעים. הנוקשות של דור ההורים הפכה אותי ל'עבריינית' בכל מה שקשור לבית-הספר, הרבה יותר מאשר מה שהילדים שלי עושים כיום. "זה בסדר גם לצחוק לפעמים על המורים ולהיות ביקורתיים כלפי בית-הספר – זה בסך הכל מאפשר להם לפרוק מתחים."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אצלנו? יש הסכמה
|
|
|
|
|
|
|
השינויים בעמדות ההורים כלפי ביתהספר הם רק דוגמה אחת. "עד לפני 30 שנה, התפיסה של 'חוסך שבטו – שונא בנו' היתה מאוד מקובלת. היום הורים שישתמשו בכוח פיזי כלפי ילדיהם יעשו זאת בהסתר, כי זה לא חוקי," אומרת ליאת עבאס, מעורכות המחקר.
"פעם השליטה בתקציב של הילד היתה נתונה לחלוטין בידי ההורים. אבל כיום הילד הוא אדון לכספו, וברוב המקרים הוא זה שקובע על מה וכמה להוציא את הכסף, והזכות הזאת לא נתפסת כדבר שלילי על-ידי ההורים. בעבר, עצם השאלה עד כמה מותר להורה לכפות את עמדתו בכלל לא היתה אפשרית."
המסר שעולה מתוצאות המחקר, אומר פרופ' גוטמן, הוא ש"ההורים לא צריכים לפחד מלהפעיל את סמכותם, ולא אמורים לנסות להיות חברים של הילדים שלהם: גם כיוון שיש להם כבר חברים וגם בגלל שזה לא יצליח.
"סמכות איננה סותרת דיון או ניסיון להגיע להסכמה, היא לא סותרת מתן הסברים לילדים ובוודאי שאיננה מקבילה לרוע לב או לאטימות. הילדים רוצים וצריכים את הסמכות. הורה טוב איננו בהכרח ההורה הדמוקרטי והשוויוני."
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
