 |
/images/archive/gallery/224/400.jpg נקניקיה בלחמניה, לא דווקא בגרמניה.
צילום: קיי-אר-טי  |
|
|
| יא-בה-יה, חייבים לנסוע לשם |
|
| מינכן ונירנברג מתחרות ביניהן על תואר הנקניקיה הכי טובה בגרמניה. העגל מול החזיר, ראש בראש |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
19/12/2004 12:05 |
|
|
|
|
|
|
|
בימים הרחוקים ההם, לפני שהמציאו את תוכניות הפילאטיס בטלוויזיה, ירידי חג המולד בערים הגדולות של אירופה היו לא רק מקום להצטייד בכל הדרוש לחג, אלא גם הזדמנות ייחודית לנעוץ עין בכל מיני מוזרויות של הטבע. מהאישה עם הזקן ועד לענק אוכל המסמרים, מקרנו היחידה של החד-קרן ועד לשערה מזנב סוסו של אלכסנדר הגדול, מדמעה קפואה של מריה הקדושה ועד לעצם מהדרקון שחיסל ג'ורג' הקדוש.
במחווה לימים ההם מציג בעונת החג מוזיאון הדיג והציד של מינכן, שנמצא ברחוב הקניות המרכזי של העיר, הקאופינגרשטראסה, תערוכה שנקראת "פלאי הטבע". כבר בכניסה לתערוכה אתה נתקל באחת מאותן מוזרויות שהיו פריט חובה בירידי המאות הקודמות - קרנו של החד-קרן. כן, כן, האמיתית. הקרן של החד-קרן, כפי שצוירה במאות ציורים מהרנסנס ומהבארוק וכפי שנארגה באלפי שטיחים פלמיים במאות ה-16 וה-17, היא קרנו ( "קרן" היא לא המילה הטכנית הנכונה לתאר את זה, אבל נעזוב כרגע) של הנרוואל, שאיננו
אלא סוג של לווייתן. גולגולות של נרוואל, שהגיעו בדרך לא דרך מהאזורים הארקטיים אל הירידים של אירופה, על ה"קרן" המעוטרת שמשתרבבת מחוטמו, היו המודל שעל פיו צוירו קרנות החד-קרן ברוב הציורים המוכרים של החיה הזו. וגם כאן, מיד בכניסה, מוצגת גולגולת משכנעת שכזו.
ההמשך הוא אוסף מרשים של מינרלים מחליפי צבעים ושל דמעות קפואות של הבתולה הקדושה (גבישי קוורץ בתצורות ייחודיות) והאוסף הגדול ביותר שראיתי בימי חיי (או שאני מבקש לראות בימי חיי) של קרני איילים ועזי אלפים שעברו מוטציה, ובכללם גם מה שנחשב לגביע הקדוש אצל אספני מוטציות שכאלה - גולגולת של עז הרים אלפינית עם ארבע קרניים. ובסוף התערוכה (המאוד מוזרה) הזו מחכה לכם הפתעת ההפתעות: לא פחות ולא יותר מאשר אלוף העולם בקרפיוניות. קרפיון גדול ממדים מאין כמותו שלא רק שאין סיכוי שהוא היה שוחה באמבטיה של אמא של בנצי, אלא להפך - הוא נראה כאילו הוא בלע את האמבטיה כולה לארוחת בוקר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נירנברג נושפת בעורף
|
|
|
 |
|
|
|
במובן מסוים, התערוכה הזו משקפת גישה שנוכחת מאוד גם באוכל של בירת בוואריה: כבוד למסורת, אבל גם יחס משועשע מאוד כלפי המסורת הזו. ואם מסורת, צריך להתחיל מההתחלה. מארוחת הבוקר, או נכון יותר, מנקניקיית ארוחת הבוקר המינכנית.
הנקניקייה המקומית של מינכן נקראת וויסוורסט. זו נקניקייה מבשר עגל (ולמה ציפיתם בעיר האלגנטית הזו? לחזיר?) והיא נאכלת טבולה בחרדל חום מתוק. יש שני מקומות מצוינים לטעום את הנקניקייה הזו, האחד הוא הוויקטואלמרקט, השוק העירוני של מינכן. השוק הזה הוא בכלל חגיגה לאוהבי נקניקיות (וגם, תתפלאו, לאוהבי אוכל אורגני), ובקצהו, בדוכן מסורתי שכיפתו פח ירקרק, נמכרת במשך היום כולו וויסוורסט משובחת במיוחד. גם אם אתם לא אוהבים נקניקיות, תקנו את הוויסוורסט הזו, כי הפרצל שנלווה אליה (עוד מומחיות מקומית) הוא הפרצל הכי טעים שאכלתם מימיכם. החוץ השחום והפריך משובץ בגבישי מלח גדולים והתוך רך כמו סופגנייה.
מקום אחר שמתמחה בנקניקייה המקומית הוא בית הבירה שפוקמאיאר (Spckmeier) הצמוד למריאנפלאץ. בית הבירה הזה מתגאה בכך שהנקניקיות שלו הן כולן מייצור עצמי, על פי מתכון מסורתי, ועד שעות אחר הצהריים המוקדמות כמעט כל הלקוחות מזמינים להם את המנה הזו בליווי כוס בירה. גם כאן המנה מלווה בפרצל, ואם עוד יש לכם מקום, עוגת הגבינה המקומית מוצלחת במיוחד.
העניין הוא שהנקניקיות של מינכן, על אף האלגנטיות שלהן וטעמן המשובח, הן דווקא נקודה רגישה בעיר הזו. מפני שהשכנה והמתחרה הבווארית נירנברג מייצרת את מה שנחשב, לדעת נקניקאים מוסמכים, לנקניקיות הטובות ביותר בגרמניה. אלה נקניקיות דקיקות (אדם סביר צריך לאכול לפחות שמונה מהן כדי להתחיל להרגיש שבע, ומנה ממוצעת כוללת לפחות תריסר נקניקיות) מבשר חזיר בעשבי תיבול, שאמורות להיות מטוגנות על אש פתוחה.
היום רוב המקומות שמגישים את הנקניקיות האלה לא מקפידים על כך, חוץ ממקום אחד - נירנברג בראטוורסט גלוקל אם דום. בית הבירה הזה, על שתי קומותיו (העליונה שקטה יותר; בתחתונה מרעימה בשעות הערב תזמורת כלי נשיפה מסורתית), מהווה, כל כולו, מקדש לנקניקיות של נירנברג. הנקניקיות מיוצרות לפי מתכון מסורתי ונצלות על אש פתוחה. הן מוגשות עם כרוב חמוץ, עם סלט תפוחי אדמה ועם שפיטצלי (מילולית: "דרור קטן"), אותן אטריות מאודות קטנטנות שהן מומחיות מקומית וכאן הן מוגשות כשהן שוחות בציר בשר סמיך ומתובל.
הנקניקיות נהדרות ומצמיאות והבירה מתוקה ונמזגת בכוסות ענק, כך שזה לא פלא שכשאתה יוצא מהמסעדה אל המדרכה הקרה נדמה לך שאתה רואה בכיכר המושלגת שלפניך את החד-קרן עצמו. רגע, בעצם זה לא הצד האחורי של מוזיאון הציד והדיג?
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
