 |
 |
|
|
|
|
| רגע לפני הקריסה המוחלטת, ליסה פרץ מחליטה לקחת את עצמה בידיים, ומגלה את היוגה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ליסה פרץ (רייטינג)
03/01/05 9:57 |
|
|
|
|
|
|
|
ברבות הימים, כשאפקיד את נשמתי במרומים, תתנוסס על מצבתי הכתובת "פה נטמנה הפדלאה". המנוחה, יספרו המסבים אל הקבר, לא מתחה שריר מימיה, זללה כג'מוס, שתתה שיכר כמו יורד ים, ודהרה על שתי קופסאות סיגריות ביום. "איך הכלבה לא מתה הרבה קודם, לא ברור", יקנחו בטרוניה.
כך הייתי תמיד, מושחתת ונרפית. אגדה משפחתית מספרת כי אפילו ממפרום אמי התעצלתי להיפלט. את הפרזיטיות הפיזית המולדת דאגתי לגבות באורח חיים מסואב בהתאם: הרבה אלכוהול, ניקוטין, פחמימות ושומן רווי, ואף לא ביקור אחד בחדר כושר. בימים עברו היו מכבדים אנשים מסוגי בשם התואר היוקרתי "דקדנטי", פרוסט ובלזאק היו כותבים
עלינו ספרים והיינו מושא הערצה בפי כל, היום אנחנו מוקצים מחמת המיאוס ונרדפים תחת הכינוי "פלגות".
עד אחרית הימים הייתי ממשיכה לחיות ככה, לולא נרקם סביבי באזז בריאות מכל עבר. מדובר בחזרה בתשובה החדשה. אנשים מדברים על זה במושגים של גאולה וישועה. עד לפני רגע הם עוד היו מופקרים פיזית וקולינרית, וכעת הם שקועים עמוק בנבכי היוגה, מכורים לכושר, ניזונים מתפריט בריא ומתייעצים במטפלים אלטרנטיביים.
נותרתי רוח הרפאים האחרונה של שנות התשעים הנהנתניות והמסואבות. תכף יפיצו עלי שמועות שאני חובשת כובעי לבד מלוצ'י ותרה אחר עקבותיו האבודים של שוקחתן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אשה שאינה ליסה פרץ בשטף של יוגה. צילום: קיי-אר-טי
|
|
|
 |
|
 |
|
הפאקצות די דוממות
|
|
|
 |
|
|
|
רגע לפני הקריסה המוחלטת החלטתי להפוך אדם בריא ורענן, בווארית של ממש, עם זוג צמות בלונדיניות, לחיים ורדרדות במקום הקערות בגון הנירוסטה שיש לי ומוטת כנפי מטוס במקום הגיבנת שטיפחתי.
כצעד ראשון השלכתי לפח את תכולת המקרר ושמתי פעמי אל בית הטבע. באשה קלה שולטת במקום וגם המוכרת, על עור פניה המחוטט, בגדיה המסמורטטים ונטייתה לזלילה קולנית של חטיפים אורגניים בצבע חרא אל מול פרצופם של הלקוחות, לא הייתה מזמינה. אבל אין ברירה, אני צריכה לאכול היום. האישה מיד הבחינה בחושם שנקרה בדרכה ודחפה אל סלי את כל הטופו של החנות, רכישה שהסתכמה ב-500 שקל. שבועיים חלפו מאז והמוצרים עדיין עומדים במקרר, מחכים לבואן הגואל של תרביות החיידקים והתולעים.
הצעד השני היה לאמץ שגרת כושר. בין האפשרות של חדר כושר לאפשרות של פעילות ברוח אלטרנטיבית, ברור שבחרתי באופציה השנייה. אין צורך במלתחה ספורטיבית מהודרת, הזיעה מוגבלת, וגם הפאקצות די דוממות. משום שאין ברצוני ואין ביכולתי להתאמץ נרשמתי ליוגה, לא סתם, ליוגה של נשים הרות.
פקידת הקבלה של החוג הביטה בי בעוינות. מילא תלבושת הליידי מקבת שעמה הופעתי בפתח, אבל איפה בדיוק מסתתר העובר בן חמשת החודשים שעליו הכרזתי? לפי הגודל הוא אמור להיות בתחת שלי, לא בבטן.
הקרב המאסף והקשה מכולם הוא בסיגריות. רק המחשבה להיפטר ממי שהיו בנות הלוויה הנאמנות והמענגות ביותר שלי מאז גיל 15 מחישה לי את הסרטן. אין ברירה, אלא לחתוך מהן בהדרגתיות. בשלב זה אימצתי ריטואל חתול ועכבר, שלפיו אני מעשנת חמש סיגריות, טומנת את הקופסה במקום שלעולם לא אזכור אותו, תרה אחריו כמוכת קריז במשך שעתיים, וכך חוזר חלילה. פאתטי, אבל אפקטיבי: עובדה שירדתי מארבעים סיגריות ביום לעשרים.
אורח החיים החדש גובה ממני מחיר יקר מאוד: רעד אוחז תדיר בגופי מפאת המחסור בניקוטין, עצמותי היבשות מאיימות להתפורר מחמת הפעילות הספורטיבית, וכל מה שאני מערה אל קיבתי הוא מזון של עזים. אבל אני מרגישה את שחר התקופה הבריאה בפתח. ואם היא לא תיטיב עמי כמו שכולם אומרים, אוכל תמיד לחזור להיות הבהמה שהייתי.
מתוך המדור "ספורט אלגנט" המתפרסם מדי שבוע בעיתון"רייטינג"
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
