 |
/images/archive/gallery/204/438.jpg מתוך ''אשה אשה''.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| קארה אוטיס, הפנטזיה הגדולה של נוער תחילת שנות התשעים, מדגמנת היום מידות גדולות. 50 אלף דולר הביאו אותה לארץ ליומיים, ולמפגש עם צמד עיתונאים ישראלים, שהגיעו עם שאלות נוקבות במיוחד |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ליסה פרץ ושי גולדן
19/11/2004 10:20 |
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו לא אוהבים רוחות רפאים, בטח לא במידה 44. ואף על פי כן, כשניחתה עלינו ההוראה להתייצב במבואה של מלון דן כדי לפגוש את קארה אוטיס, עשינו זאת בהכנעה. אז נכון, הרבה לא נותר מהאוטיס שהיתה בימי הזוהר שלה דוגמנית הבית של קלווין קליין ודונה קארן, אשתו של מיקי רורק וכוכבת "סחלב פראי", הסרט שמשח אותה לאייקונית השפשוף הרשמית של תחילת שנות התשעים, אבל לכל אחד מאיתנו היתה סיבה לבוא ולצפות מקרוב באנדרטה. האחד עדיין שומר לה במכנסיו זקפת נעורים מיניאטורית, השנייה לא תפספס הנאה סדיסטית נדירה כמו זו, לשזוף עיניים בטופ מודל לשעבר, שנכנעה לצלוליטיס שלה וחצבה מהם, אבוי לפדיחה, קריירה שנייה משגשגת בתור דוגמנית למידות גדולות.
ההתחלה, לפחות, בישרה רק טובות. אוטיס הפציעה בלובי, לבושה טי שירט לבנה וג'ינס הדוק, שחשף קווי מתאר של גפיים השמורים לרוכב סוסים מקצועי, ופיזרה לחיצות ידיים וחיוכים חמים לכל עבר. לו, צנח מיד הזלזל. לטענתו, זכר אותה יותר סקסית. לה, נכונה הפתעה: אוטיס אולי טוענת שהיא צברה 16 קילו עודפים, אבל בפועל לא ברור היכן הם. הבחורה חטובה ומוצקה להפליא, והיא מתבקשת בזאת להפסיק להתחזות לדלה. גם ככה צפוף לנו בז'אנר.
ואז, משהו חשוד החל להשמיע מסביב קולות צרצור וקרקוש בלתי נסבלים. תכירו: סוכנה האישי של אוטיס. כשאוזנייה תחובה עמוק אל תוך אוזנו, הוא לא הפסיק לטחון את הסלולרי, זאת כשהוא מנהל שיחות בעת ובעונה אחת עם אוטיס, איתנו, עם נציגה ממשרד יחסי הציבור, עם נציג ממשרד הפרסום, ועם נציג מ"אישה אישה". היינו יכולים להתמודד עם נוכחותו של המפגע הקולני הזה, לו היה נוטל את עצמו ואת הדציבלים שלו ופורש רחוק ככל האפשר מהחדר.
אלא שהלז, בניגוד להסכם שנקבע מראש, לפיו יש לנו את אוטיס סוליקו, התעקש להישאר כרוך סביב שוקה של קארה. מובן שהתנגדנו ויצאנו בהנחה שכל העניין ייפתר בסדרת כחכוחים מנומסים. אך לא. לפתע, מעשה שטן, יצא הסוכן מדעתו והחל לופת
עוד יותר חזק את הפולקע של אוטיס, כאילו חייו היו תלויים בזה. "לא ולא! ", צווח , "אני לא זז מפה. אם לא נאה לכם, אין ראיון! ". הבטנו זה בזה משתוממים, והשבנו בנימוס: "טוב, אז אין ראיון". עמדנו לשלוף כרטיס ביקור ולהציע לו לשמור על קשר, אלא שהאיש כבר היה נתון בחורפה קשה והחל מגדף: "זו התנהגות ישראלית מכוערת שכמותה לא ראיתי!".
הו, בנקודה זו פקע הווריד: איש לא יכנה את ליסה "מכוערת", ועל גולדן לא יקום האדם שיעליל עליו שהוא ישראלי. מובן שקמנו ללכת, שמא נפליא בו את מכותינו, אפס כי הוא פרש כנפיים והחל דולק אחרינו. לבסוף השיג אותנו במפרץ המוניות, שם אחז בזרועה של ליסה והחל מטלטל אותה. המומה פנתה אל שי בתחינה, "שאני מכאן", אבל ללא הועיל: ליסה כמעט והיתה מוטלת בין גלגלי המוניות. סופו של עניין, מבעד לזגוגית חלון המונית הנמלטת, שמענו את צווחותיו המשוועות לסליחה, ונשבענו בברית דמים: ללובי של מלון דן לא נשוב לעולם.
אבל שבנו, לא לפני שכל הנוגעים בדבר חימשו אותנו באינספור התנצלויות. אוטיס, שעזבנו בסצנת המריבה המטורללת, היתה אישה מבולבלת עם מבט חסר אונים על פניה. למרבה הפליאה, את אותה אוטיס ואותה הבעה גילינו גם למחרת על סט הצילומים, רק בשינוי קל אחד: היא היתה ביצ'ית, מאוד ביצ'ית. בקול מאנפף תבעה שיחליפו לה את הדיסק שהתנגן ברקע, שיחלישו לה את הווליום, שיחדלו לדבר סביבה. גם את מעצב השיער גירשה מעל הפריזורה שלה בתנועת יד קלה, בטענה שהיא אוהבת את התלתלים שלה נטורל, בלי שום תוספות צבע.
אפשר לשער שהאנטיפתיות שלה נבעה בין השאר בשל נוכחותו של נציג החברה, שפקד עליה בנהמות מ"כ לכוון אל המצלמה "את החיוך הגדול והסקסי ביותר שלך". אין ספק, דרישה שהיתה מוציאה לכל אחד את החשק לחיות. למען שמירה על הסדר הטוב, דאגו לאפסן אותנו בכורסה נידחת, רחוקה דיה מהסוכן בעל העצבים החלשים, ששוב הסתובב על הסט ולא חדל מלסרטן לעצמו את האוזן עם הסלולרי שלו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מה מיני באישה עירומה?
|
|
|
 |
|
|
|
קארה אוטיס, 36, נולדה בסן פרנסיסקו להורים אלכוהוליסטים. אביה היה עורך דין ואמה מגייסת תרומות. בגיל 14 נשרה מבית הספר ומבית הוריה ושמה פעמיה אל איילין פורד, המנהלת המיתולוגית של סוכנות הדוגמניות "עילית", שהעירה לה כי המרחק בין הקרסוליים לברכיים שלה קצר מדי.
פגם זה לא מנע מאוטיס להפוך לאחת הדוגמניות המסחררות והמצליחות של שלהי שנות השמונים-תחילת שנות התשעים. אבל זה לא הספיק לה והיא נשאה עיניה אל הוליווד. ב-89' קיבלה את מבוקשה ולוהקה לתפקיד הראשי ב"סחלב פראי" של זלמן קינג, לצד מיקי רורק, אחד הכוכבים הלוהטים בהוליווד דאז. מנקודה זו, בעצם, הכל החל להשתבש.
אוטיס נישאה לרורק בנישואים מדוברים והשניים אכלסו את מדורי הרכילות באינספור ידיעות שעניינן התעללות מכל סוג אפשרי, כולל רגעי שפל בדמות ירייה בחזה של אוטיס שיצאה מאקדחו של רורק, ושלושה נסיונות התאבדות. אין לטעות, רורק לא היה מלאך המוות שגרר אותה אל מצולות השאול. אוטיס אחזה במנגנון הרס עצמי פעיל עוד לפני שפגשה בו. מנגנון שהביא אותה להתמכרות לכל סם מוכר לאדם, לקעקוע חלקים נרחבים בגופה (עניין שהיא מנסה להעלים כירורגית בימים אלה), לאלכוהוליזם וכאמור לתנודות קיצוניות במשקל.
בשנים האחרונות פרשה אוטיס מתעשיית הדוגמנות המיינסטרימית ועברה אל השוליים העבים שלה, כשהיא נושאת בתואר "הדוגמנית למידות גדולות המצליחה והמבוקשת ביותר בעולם". כך מצאה את עצמה בישראל, מקמפיינת את המותג "אישה אישה", ונכנסת אל המכנסיים הגדולים (מאוד) שהותירה אחריה קודמתה לתפקיד, שרון איילון, השם ירחם.
דרכה של אוטיס אל הצ'ק השמן (50 אלף דולר) של "אישה אישה" לא היתה חלקה. תחילה הירהרו ראשי החברה באפשרות לגייס את ספיר קאופמן, מלכת היופי לשעבר. אלא שזו נחרדה מעצם המחשבה שמישהו בכלל העז לחשוב עליה בתור מועמדת לדגמן מידות גדולות. לאחר סצנת העלבון והסירוב מכיוון קאופמן, עשו אנשי "אישה אישה" אחורה פנה והחליטו על מיתוג באווירה בינלאומית לחברה, זאת באמצעות השכרת משמניה של אוטיס.
איך מרגישה מי שהיתה פעם דקיקה כמו חוט דנטלי, כשהיא נכנסת לחנות ומשוטטת באזור של המידות הבעייתיות?
"בשבילי, לדגמן מידות גדולות, זו בעצם הכרזה חברתית. בעבר, נשים שלא היו במידות 'הנכונות', במיוחד בארצות הברית, נידונו לשיטוט אינסופי אחרי בגדים. הייתי מסתובבת בחנויות ולא מוצאת כלום. זו היתה ממש בעיה אישית. היום אנחנו בעידן חדש, ביחס כלפי נשים והגוף הנשי. אני רואה את עצמי מהדוברות של העידן הזה".
כשאת נקלעת למסיבות ופוגשת דוגמניות מהדור שלך, על ה-40 קילו שלהן, מה את מרגישה? זו פדיחה בעיניך, להיראות כמו שאת נראית כיום?
"הנחתי שהבנות יביטו עלי בשיפוטיות. נעמי קמפבל, סינדי קרופורד, כריסטי טרלינגטון, לינדה אוונג'לסיטה, כולן באמת נשים מקסימות, היו מעדיפות להיות מובטלות ולא לעלות במשקל. בעיני זה נורא. אני מסתכלת על דוגמניות דקיקות וצעירות ומרחמת עליהן. ארורה אהיה אם אגיע שוב למצב הזה".
מן המפורסמות הוא כי בתעשיית האופנה נהוג לפטם בנות בגרם קוק לפני תצוגות, כדי לדכא להן את התיאבון. את עברת את זה בעצמך, לא?
"עד גיל 20 לקחתי כל סם אפשרי. כשהייתי בפריז, צעירה מאוד, בת 17, היה סוכן בן זונה שנתן לי קוק. היום אני כבר לא כועסת עליו יותר. ביררתי אם הוא עובד בתעשייה, מסתבר שלא, אבל אם היה ידוע לי שהוא עדיין בעסק של לתת לילדות סמים, לא הייתי נחה עד שהייתי מעיפה אותו".
אמרת שלקחת המון סמים, לא פחדת שעור הפנים והגוף, כלי העבודה שלך בעצם, ייחרבו?
"חמודה (פונה לליסה), כשאת בת 20 ולוקחת הרואין, את לא חושבת על שום דבר, בטח לא על עור הפנים שלך. את פשוט מסוממת".
איך בסופו של דבר נגמלת?
"לא נכנסתי למכון. זה היה באמצעות חברים טובים ותרפיה טובה. למזלי הייתי מוקפת בסביבה מאוד תומכת, שעזרה לי להבין מי אני ומה אני, ושהסמים רעים בשבילי. הסתכלתי על עצמי ושאלתי: מה, לעזאזל, גורם לי לקחת סמים? ברגע שהיתה לי התשובה הפסקתי".
מהי באמת התשובה?
"שסמים מרחיקים אותך מעצמך, שהם לא אתה באמת. שהם גורמים לך לשנוא את עצמך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי מנותק?
|
|
|
|
|
|
|
אגב התמכרויות, קראנו באיזה מקום שבגיל מוקדם יותר, שמונה ליתר דיוק, הרבה לפני שהיית מוקפת בסרסורי דוגמניות וסוחרי סמים, התחלת לשתות אלכוהול. למעשה הלכת לבית ספר כשבתיק ארוחת הבוקר הצנעת בקבוק וויסקי. הייתכן?
"כן, זה נכון. באתי ממשפחה לא מתפקדת. את רוב הזמן הורי בילו מחוץ לבית. כשאלה המודלים שלך לחיקוי, אין לך כמעט שום ברירה. אתם פשוט לא מבינים עד כמה דפוקה היתה המשפחה שלי. בגיל 14 עזבתי את הבית והייתי נתונה לחסדי העולם, ולכן אין פלא שבגיל 17 הייתי בפריז עם קוקאין בכיס".
הדבר המעניין בהקשר ליכולות השיחה של אוטיס הוא הפער בין החוויות שעברה בחייה, לבין הנימה העניינית והנונשלנטית שלה. הטון האוטיסי הוא אוטיסטי במקצת, מנותק, קהה, מתבדל, משתבלל בתוך עצמו, זר לדובר ולעצמו, גם כשהוא חושף את הפכים השערורייתיים או הכואבים ביותר. העניין הוא, מן הסתם, תוצאה של מיומנויות תקשורתיות נרכשות, בצירוף התניות תרבותיות אמריקניות המעודדות נימוס מתנחמד על פני כנות.
אוטיס המרואיינת אינה אוטיס האדם, אין ספק בכך. מדובר באישה שבעת קרבות ועייפת דיאלוגים לצורך יחסי ציבור. היא אינה מתגרה, נעלבת או נרעשת מאף שאלה, תהיה הבוטה, התובענית או החושפנית ביותר. המענה שלה נמסר לשואל תמיד בעיניים מזוגגות, בחיוך נשי מדויק, גם אם לא מודע לקסמו שהובס ברבות השנים.
התשובות נדמות מדוקלמות, כאילו אין הן מילים, אלא עצמים מילוליים המושלכים לעברה, אותם היא צריכה להדוף מעליה. בנימין נתניהו עשה מזה קריירה. קארה אוטיס עושה מזה לא מעט שקלים. אתמול שוטטנו באינטרנט לצורך תחקיר עלייך ותשעה מתוך עשרה לינקים שמצאנו היו מאזורי העירום והפורנו הרך.
במבט לאחור, האם את מצטערת על חלק מההחלטות שקיבלת?
"אני לא מאמינה בחרטה ולמרות שאני מאמינה שגוף האדם הוא סיבה לחגיגה, כיום אני הרבה יותר שמרנית מבחינת עירום. אם אני מתפשטת, זה רק למטרה אמנותית. בכלל, מה חושב לעצמו אדם כשהוא רואה פטמה וחזה חשופים? איך הוא יכול לחשוב על זה כעל דבר שמעורר מינית? מה מיני באישה עירומה?".
תשאלי את הלמוט ניוטון, שבשבילו הצטלמת שלוש פעמים.
"אני אוהבת אנשים ביזארים, אבל הלמוט לא התייחס יפה לנשים. ברור, הוא היה אגדה וחשוב היה לעבוד איתו, אבל אני לא סובלת אנשים קרים והלמוט היה אדם קר וטכני. אלי הוא התייחס כאל אובייקט וככה גם יצאו התמונות, ואני לא ממש אהבתי אותן. בכלל, הלמוט צילם נשים כמו זונות, כך הוא הבין אותן. הוא חשב שהאישה היא זונה. היום, בשום אופן ופנים לא הייתי מסכימה שהוא יצלם אותי".
הלמוט ניוטון, אגב, נפטר לפני שנה ומשהו. על צלמים מתים, יש לשער, קל יותר ללכלך.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוטיס. "אני מסתכלת על דוגמניות דקיקות ומחרמת עליהן"
|
|
|
|
|
|
|
מי לא מספיק גבר?
|
|
|
|
|
|
|
הפרסום הגדול של אוטיס הגיע לה מהשתתפותה בטראשון הסמי פורנוגרפי, "סחלב פראי", שם פגשה את מי שעתיד להיות הגבר המשמעותי בחייה והאדם שיציג בפניה את עולם האגרוף, מיקי רורק. רורק, לאלה מביניכם שמתקשים בפרה היסטוריה,היה באמצע שנות השמונים כוכב ענק, בעיקר בשל הסרט "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", שם רוקן את כל תכולת המקרר על גופה של קים בסינג'ר האומללה וסעד משקע קורקבנה את לבו כטוב עליו.
"סחלב פראי" היה מיועד להיות סרט ההמשך המדובר מאוד שלו. כצעד של יחסי ציבור, הדליפו מפיצי הסרט כי הכוכבת האלמונית, הדוגמנית העולה, קארה אוטיס, שוגלה בפועל על הסט, ובניגוד לכללי הטקס המלאכותיים, על ידי פר ההרבעה רורק בסצנה המפורסמת שנעלה את הסרט. מיני שערורייה התפתחה והמוני מאוננים יצאו מבתיהם חמושים בעדשות מיקרוסקופיות כדי לבדוק לגופו של פילם אם הכצעקתה, או שצרחותיה של אוטיס היו מבוימות. אגב, המשפט שאמרה לרורק לפני שזה בעל אותה היה: "אתה לא מספיק גבר". משפט עליו עוד תלמד להצטער בהמשך.
רורק, שכבר אז התחיל להתגלגל במדרון הקריירה הכושלת של עצמו, מצא דרך מקורית להישאר בתודעה התקשורתית: לדפוק מכות לאשתו, מכות שהגיעו תדיר אל מדורי הרכילות, כולל תמונות של פנסים בעיניה של אוטיס. היחסים ידעו מורדות ומורדות תלולים מאוד ובסופן של עשר שנים אלימות ו"לא שפויות" במיוחד, כפי שמעידה אוטיס, נפרדו דרכי הזוג.
אוטיס, אולי בהשפעת הבודהיזם אליו נקלעה לאחרונה, מדברת היום על רורק בחיבה השמורה לחבר לעט. היא אינה כועסת, אינה מרירה, אינה מזילה דמעה, היא אפילו אינה מקמטת בדאגה את מצחה ספוג הבוטקס כשהיא מדברת על רורק. הנה לכם פרשנות נוספת לפרסונה המתראיינת שלה.
כשאנשים שמעו שאנחנו הולכים לראיין אותך, הם אמרו: "אל תעזו לחזור בלי תשובה לשאלה האם את ומיקי הזדיינתם על הסט".
"כל מי שמבין בעשיית סרטים, מבין שכשיש 25 אנשים על הסט אי אפשר להזדיין, כך שהתשובה היא כמובן לא. אני באמת לא מבינה, איך 14 שנה אחרי, זה מעניין מישהו".
לא מעניין באמת, יותר סקרנות אנקדוטלית. אגב אנקדוטות,קראנו באיזה מקום שמיקי ירה בך עם מגנום,קליבר 357.
"כן, נוריתי בחזה. אבל מיקי לא ירה בי. זו היתה תאונה, טעות. זה סיפור מאוד מוזר. למיקי יש אוסף אקדחים, את חלקם הוא מחזיק טעונים. פעם נכנסתי אליו לחדר העבודה ופתאום נפל אקדח מהקיר על השידה, ומהנפילה נפלט כדור שפגע בי בחזה".
הוא נפל מעצמו?
"כן, כמובן".
ומכל המקומות האפשריים, מרפק, קרסול, מותניים, הכדור פגע בך בדיוק בחזה? צירוף מקרים מדהים.
"זה באמת מה שקרה. חברים הבהילו אותי לבית חולים וכמעט מתתי, זו היתה חוויה נוראה, עד היום יש לי צלקת בחזה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי לבד?
|
|
|
|
|
|
|
אחרי האפיזודה המשונה הזו, המשכת להיות נשואה לרורק. למה בעצם?
"קשה מאוד להשתחרר מדפוסים. מיקי ואני נמשכנו מאוד אחד לשני, כי שנינו באים ממשפחות הרוסות ומן הסתם יש לנו מכנים משותפים. היום אנחנו חברים טובים".
אנחנו רוצים לרענן את זיכרונך ורק לוודא את העובדות, ושוב, תקני אותנו אם אנחנו טועים, האם זה לא אותו גבר שהשתמש בך כשק אימון לפני קרבות האגרוף שלו, אותו גבר שדלק אחרייך לכל תצוגות האופנה, עשה לך בושות איומות ופעם אסר עלייך להשתתף בקמפיין שהיה אמור להכניס לכיסך מיליון דולר, מהסיבה ההגיונית מאוד של "רציתי שהיא תישאר בבית?". למיקי הזה את מתכוונת? הוא החבר הטוב החדש שלך?
"כן, מחלתי לו על הכל. כמו שאני השתניתי, גם הוא השתנה. היום, עם התבונה שיש לי, אני מביטה לאחור אל השנים הפרועות שלי איתו, ולא רוצה להפוך אחד מהאנשים המרירים האלה שאומרים על הכל ועל כולם שהם גרועים, וכל מילה שנייה שלהם היא 'חרא'".
מצאנו ציטוט של רורק בארכיון בנוגע לקריירת האגרוף שלו שאומר: "האגרוף הטוב ביותר שהכנסתי בחיי, היה לקארה".
"כן, היו רגעי אי שפיות, אבל באיזו מערכת יחסים אין בעיות? אתם מבינים, התקשורת נטפלת רק לדברים השליליים. אבל לעזאזל, עשר פאקינג שנים היינו ביחד. נראה לכם שמישהו יכול לחיות עם מישהו עשר שנים כשרק רע להם ביחד? נכון, היה גם חרא ביחסים, אבל היה גם טוב, אבל על זה אף אחד לא כותב".
היו שמועות שהפלת כתוצאה מהתמכרות להרואין.
"זה לא נכון".
מה באמת בנוגע לילדים?
"אני אדם לא קונבנציונלי. חייתי חיים לא שגרתיים וגם בנוגע למשפחה ולילדים יש לי גישה לא מקובלת. לפני כמה שנים התחלתי לטפל בילדים בנפאל והמפגש איתם גרם לי להבין שכשהייתי ילדה, מעולם לא קיבלתי חום ואהבה. הבנתי גם שאני רוצה לתת למישהו. כרגע אני לא רואה את עצמי נכנסת להריון בצורה המסורתית. בהחלט יכול להיות שתהיה לי משפחה, אבל סביר יותר שאאמץ ילדים. אני טיפוס לא שגרתי".
יש מועמד לתפקיד האבא?
"לא, אני כרגע לבד וטוב לי ככה".
אוטיס היא מאוד אמריקנית. דבר זה אינו נאמר בלשון גנאי. למעשה, ללא שמץ שיפוטיות. אנחנו, מצדנו, מאוד ישראלים, בוודאי. הוגן יהיה להודות שכשהזדמנה האפשרות לראיון עם קארה אוטיס, הזדקרו אוזנינו כמו אפרכסות חמורים. כן, היה בזה משהו פרובינציאלי, טבול ברגשי נחיתות, אבל גם, והדברים בוודאי דלפו בין השורות, נגוע בשמחה לאיד, ברצון לעקוץ את "הכוכבת ההוליוודית, הדוגמנית הבינלאומית".
המפגש איתה, יותר משהיה ראיון עיתונאי של ממש, מונע בדלק המוטיבציה ל"סיפור טוב", היה אירוע בו בחנו שנינו, תוך כדי הדיאלוג איתה ותוך כדי התבוננות בנו, מאזינים לתשובות הקרטון שלה,את היחס האמביוולנטי שלנו למותג "אמריקה בישראל", וניסיון לפענח מה גורם לנו להסתנוור מצירוף המי לים "מיסטר" ו"ביג", כשהן פוסעות במסדרונות השיש של טרמינל 3, ומדוע, רגע לאחר שהן נוחתות, בוער בנו צורך לנתץ את הדימוי האלילי שלהן, דימוי שממילא מעולם לא קיבלנו על עצמנו.
איך את מוצאת אותנו הישראלים?
"בלוס אנג'לס יש לי הרבה חברות ישראליות, אף אחת מהן לא מהשואו ביזנס, אני מאוד נמשכת לחברות הישראליות שלי. יש בהן המון כוח. הן קצת כלבות, אבל אין איתן חוכמות. ישראלים, ממה שאני הספקתי ללמוד, הם אנשים מאוד נאמנים, הם גם מאוד יפים. וגם מוסריים. כנראה בגלל המסורת, היהדות. זו דת מאוד מוסרית. הדברים האלה חסרים מאוד בארצות הברית".
יצא לך מן הסתם להיתקל בייצוא שלנו: מיכאלה ברקו, שירז טל.
"הוי, שירזזזזז (כך במקור), הוי מיכאלללה, הן כאלה מקסימות, יצא לי לפגוש אותן כמה פעמים. הדוגמניות הישראליות נחשבות לטיפוסים מאוד רגועים. אין עליהן פוזה והן לא מתערבבות עם הדוגמניות האחרות. הדוגמניות האירופיות, למשל, תופסות תחת. הן סבורות שכל העולם סובב סביבן".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי יהודייה?
|
|
|
|
|
|
|
לאחרונה מסתמן כאן טרנד של חברות ישראליות שמגייסות סלבריטיז בינלאומיים לקמפיינים, כריס נות, קלאודיה שיפר. האם את רואה את עצמך כסלבריטי? בישראל יש לא מעט שלא יודעים מי את, הידעת?
"אני לא כוכבת, מעולם לא ראיתי את עצמי ככה. גם לא ראיתי את עצמי כסמל מין, למרות שאנשים כל הזמן אומרים לי. השאלה מבחינתי היא לא אם אני כוכבת, אלא אם אני מסוקרנת לגבי חיי, אם אני מוצאת עניין בדברים שאני עושה, למשל, עיצוב קו בגדי יוגה".
או-קיי, נשמע מעניין. נעבור לנושא מעניין אחר: השמועות אומרות שאת חצי יהודייה.
"כן, זה נכון. המשפחה של אבי מתה כולה במחנות ההשמדה. מוצאם מאוסטריה. אבא שלי הגיע לאמריקה בתקופת המקארתיזם, זו היתה תקופה לא קלה להיות יהודי באמריקה, לכן הוא שינה את שמו מ"גרוס", שמו הקודם, ל"אוטיס".
את רואה את עצמך כיהודייה?
"לא, לא, לא. אבל מסקרן אותי לדעת שמוצאי הוא יהודי. זה גורם לי להרגיש קשר חזק ליהודים ולישראל. ביקרתי כאן בעבר, גם כן ל-24 שעות , אבל אני מתכוונת לחזור ליותר זמן".
קארה אוטיס היא אישה מעניינת. יותר נכון, סיפור החיים של קארה אוטיס הוא החומר ממנו עשויות כתבות "סופשבוע". סקס, סמים ו-50 אלף דולר. אבל במבט לאחור, פרק התחקיר, ההקדמה למפגש, קריאת חומרי הרקע, השיטוט באינטרנט, ההיזכרות הפרטית של כל אחד מאתנו בגיל ובדרך בו חווה את "קארה אוטיס" לראשונה, היו הקטעים המועילים והמרתקים.
אוטיס עצמה, על חזותה החיצונית המעומלנת, השומרת על איזון מוזר בין שימוש יתר למוקפדות, אינה אדם מעניין באמת. יכול מאוד להיות שמעבר למסך הזכוכית הצבעוני מאחוריו היא מסתתרת מפני כלי התקשורת והעולם, היא אדם מורכב ורב רובדי הרבה יותר מכפי שנגלה לנו לעין בזמן הקצר שעשינו במחיצתה. יכול מאוד להיות שסוף שבוע משותף איתה בחוף הנודיסטים היה מסייע להסרת המחיצות, אבל התחושה שהשאירה אחריה אוטיס, לפחות אצלנו, היתה שמדובר באדם שהפך להיות המסיכה שהשים על פניו מפני העולם.
אוטיס היא המקרה הקלאסי, גם אם הבנאלי במקצת בתקופה התקשורתית בה אנו מתקיימים, של אדם שנידון לטרגדיה של חיים באור הזרקורים, של מרדף בלתי פוסק אחרי "הכרה", שכן זו מביאה פרנסה, לצד רצון לשוב אל אלמוניות, להימנע מסחר וממכר בביוגרפיה שלו, שכן תנאי זה מופיע בחוזה שלו, ולחזור להיות "אדם רגיל".
העובדה ש"אישה אישה" מקדמת קו אופנה חדש מאלצת את אוטיס ואותנו להתיישב אל אותו שולחן ולשחק את המשחק. עומדת בפני הקורא ברירת ההימנעות מהטקסט, אבל הנה, אתם קוראים את המילים האלה, בוודאי גם הצצתם בתמונות, ללמד שכל עוד יהיו שלוש פנים למטבע הזה, יהיה לו דורש, יהיה מישהו שירצה לעשות בו שימוש.
אחרי הכל, אוטיס היא קורבן של נסיבות הביוגרפיה שלה ושל התעשייה ממנה בחרה להוציא את לחמה. אבל באותה המשוואה, יש עוד שלושה קורבנות נוספים: ליסה, שי ואת/ה הקורא/ת. והדבר המדהים באמת הוא, שאחרי הכל, עשינו חיים משוגעים, ארבעתנו. לא ככה?
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
