 |
/images/archive/gallery/202/940.jpg יקב פלורה ספרינג.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| אבי בטלהיים חזר מעמק נאפה ובאמתחתו שלל הפניות והמלצות מבירת היקבים של ארה"ב |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
אבי בטלהיים
14/11/2004 16:28 |
|
|
|
|
|
|
|
במרחק כשעה וחצי נסיעה מסן פרנסיסקו נמצא גן עדן
קטן לחובבי יין, נופים וכפריות אמריקנית אצילה - עמק נאפה. כל אורכו 30 מייל (ממפרץ סן פבלו עד למרגלות הר סיינט הלנה,( רוחבו, בקטעים הכי רחבים, חמישה מיילים, והוא עטור ממזרח וממערב בהרים נמוכים ועשיר במים ובנהרות (ובדרום מבורך גם בערפילים,( מה שיוצר מגוון סוגי אקלים ששוררים בו וגורם להפרשי טמפרטורות ניכרים בין קצהו הצפוני לדרומי.
כשמדברים על יינות קליפורניה, נאפה הוא מחוז אצולתם. אבל האמת היא שהאזור הקסום הזה, שפזורים בו היום כ-200 יקבים - מיקבים משפחתיים ויקבי בוטיק זעירים ועד תעשיית הענק של מונדבי - הוא למעשה מחוז יין חדש וצעיר, ודאי בהשוואה לאצולת יקבי אירופה.
עד לשנות העשרים של המאה ה19- ישבו בעמק נאפה, בדומה לעמק סונומה הסמוך (מחוז יין קליפורני בעל מוניטין כשלעצמו,( רק אינדיאנים, בני שבט וואפו. החלוץ הלבן הראשון לקבל במקום חלקת אדמה ולבנות בעמק בית קבע היה ג'ורג' יאוט, שעשה זאת ב.1836- הוא גם היה הראשון שנטע במקום גפנים כדי לייצר קצת יין לתצרוכת ביתית עם גפנים מקומיות, שטעם ענביהן היה גס ובלתי אנין.
ב1841- הגיע למקום ד"ר אדוארד טרנר בייל, שקיבל חלקת אדמה סמוך לעיירה קליסטוגה של היום והקים בה ממגורת דגן שבניינה הוא כיום אתר היסטורי למבקרים (על כביש .(29 במחצית השנייה של המאה ה19- הגיעו לעמק, שהיה עד אז ברובו בבעלות מקסיקנית, חלוצים והרפתקנים שבאו עם מחפשי הזהב שלא בדיוק נמצא, נואשו ונשארו. בסופם של עימות ומרידה באזור הכריזו המתיישבים החדשים על עצמאות ממקסיקו ועל הקמת מדינת קליפורניה.
ב1858- החליט מתיישב גרמני, צ'רלס קרוג, שבעצם כדאי לייצר באזור יין בהיקף מסחרי, ושנתיים אחריו שכלל אדם ששמו היה ד"ר ג'ורג' בלדן קריין את הרעיון והחליט לשדך לאדמה ולאקלים המצוינים גפנים ראויות יותר מהמקומיות הגסות, ונטע גפנים גרמניות. בסוף המאה ה19- החלו לשגשג באזור יקבים שחלק מבנייניהם המרשימים עדיין קיימים ומאכלסים יקבים, כמו למשל, מבני יקב אינגלנוק, שהיום שוכן בו יקב ניבום-קופולה השייך לפרנסיס פורד קופולה. אבל תנופת התעשייה, שנמשכה בתחילת המאה ה,20- נעצרה בתקופת היובש, שבה נאסרה מכירת אלכוהול, והשפל הכלכלי הגדול.
רק בודדים מהיקבים הוותיקים, כמו ברינג'ר, עברו את התקופה הקשה והמשיכו אחריה. כ60- יקבים חדשים קמו אחרי תום תקופת היובש, אך רק מעטים מהם שרדו לאורך זמן והצליחו, ביניהם גם יקבי משפחת מונדבי, שקנו, בין היתר, את היקב של צ'רלס קרוג, ראשון הייננים המסחריים של העמק. התנופה האמיתית באה רק אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהתעשייה בעמק בעצם המציאה את עצמה מחדש בשנות החמישים ובראשית שנות השישים של המאה שעברה, ומיצבה את עצמה כעילית היין האמריקנית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יקב סטרלינג. צילום: ארכיון
|
|
|
 |
|
 |
|
סיורים וטעימות
|
|
|
 |
|
|
|
עמק נאפה הוא עמק יפהפה, טובל בכל גוני הירוק הרוגע, המשמר מראות וקצב אמריקני קסום של פעם, המשתלבים בתעשיית יין מהמתקדמות בעולם, שממוקמת ביקבים שובי עין, בעלי מבנים ארכיטקטוניים מרשימים, גינון מוקפד ונופים משכרים כמעט כמו היינות המשובחים שאפשר לטעום בהם. את העמק אפשר לראות באחת מכמה דרכים, והבחירה תלויה בתקציב ובמשך הזמן שהקצבתם לסיור באזור.
מומלץ להקדיש לעמק לפחות יומיים. אפשר, כמובן, הרבה יותר. אפשר לנסוע בין היקבים ברכבת היין, לסייר ביניהם בלימוזינה שכורה או לנסוע במכונית. במקרה כזה, שני העורקים הראשיים שלאורכם פזורים רוב היקבים הם הסילברדו טרייל (ששמו בא לו מתקופה במחצית השנייה של המאה ה,19- אז ניכרו באזור כסף ומחצבי כספית) ומקבילו, כביש .29
עיר המחוז היא נאפה, עיר עם מרכז ישן ומלבב שבו אתרים, מסעדות לכל טעם, העדפה קולינרית וכיס, מלונות ולשכת מידע לתיירים שהמתנדבים העובדים בה שמחים - באמת - לעזור בכל שאלה, בקשה ומשימה, ממפות וטיפים על מסעדות וכלה בהזמנת מקומות לסיורי יין.
בחלק מהיקבים העורכים סיורים מודרכים צריך להזמין מקום מראש, באחרים אפשר לסייר לבד או להצטרף במקום לסיור. יש כאלה הגובים תשלום בעבור הסיור, אחרים גובים בעבור טעימות. יש כאלה שהטעימות שבהם כוללות כמה יינות בעבור תשלום קבוע (ברינג'ר, למשל, 15 דולר לארבעה סוגי יין) ובאחרים התשלום הוא לפי הכוס (אופוס וואן, למשל, שם כל כוס טעימה עולה 25 דולר, ראו הוזהרתם).
את הפירוט איפה אפשר לראות מה ומתי אפשר גם לקבל במרכז המידע, במדריך שמקטלג את היקבים לא רק לפי סוגי היין שהם עושים או מיקומם, אלא גם לפי עיצוב סביבתי מצטיין (פייג'ו, לדוגמה,( או הדרכה מקיפה במיוחד (מונדבי).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לילה בפונדק
|
|
|
|
|
|
|
לאורך כביש 29 פזורות הרבה עיירות ציוריות (עם רחוב ראשי, כמו בסרטים,( שבהן מסעדות רבות ומגוונות ומקומות לינה שונים באופיים, בצורתם ובטווח מחיריהם. על טעם ועל ריח באמת שאין מה להתווכח, בוודאי לא במקום כמו עמק נאפה, שבו אפשר למצוא כמעט הכל, ממלונות גדולים וסטנדרטיים או מוטלים, דרך אחוזות פאר מפנקות ומלונות ספא וכלה בפונדקים קטנים ומשפחתיים המציעים בד אנד ברקפסט בחוויה מיוחדת ורומנטית.
אנחנו בחרנו בפונדק נאפה (Napa Inn) שבעיר נאפה, מבנה מראשית המאה ה20- שבו כעשרה חדרי אירוח עם רצפות עץ חורקות, כיסויי מיטה מעשה טלאים, וילונות תחרה ורהיטים עתיקים. בקומה התחתונה יש טרקלין עם אח ומדפים עמוסי ספרים בכריכות עור, שבו מוגשים אחר הצהריים שרי ופורט עם עוגיות מדהימות מאפה בית. ארוחת הבוקר משתנה מדי יום, כוללת פירות ומאפים טריים ומיני פשטידות וסופלה ומוגשת לאור נרות (כן, בבוקר.( בחוץ יש גינה קטנה ומוצלת שבה פינות ישיבה למי שרוצה להתרגע על כוסית יין שנקנה באחד היקבים (יש מטבחון עם גביעי יין, שתייה קלה ומקרר לשימוש האורחים) לצלילי המזרקה שמשכשכת מים שקטים בין העץ לשיחים.
יומיים בעמק מאפשרים סיורים לא מייגעים מדי ולא מהירים מדי בכמה יקבים. מומלץ לבקר במונדבי (הגודל, במקרה הזה, כן קובע,( שמציע סיורים מודרכים ומוסברים היטב, הכוללים גם טעימות (ועם קצת מזל, גם אתכם ידריך המדריך הוותיק שבאמת בקי בחומר וחובב יין בבירור,( להיכנס להציץ במבנה המרשים של אופוס וואן (שותפות של מונדבי ורוטשילד,( לבקר בפייג'ו הבוטיקי הקטן והמגונן להפליא (כדאי מאוד לטעום וגם לקנות מהמוצרים הנלווים שרוקחים שם, כמו סוגי חרדל ופאדג' שונים,( לסייר ביקב קופולה על מוזיאון הקולנוע שבו וחנות היין והמזכרות שמביאים מגע של הוליווד לעמק, לבקר אצל ברינג'ר, שם יש חנות גדולה, טעימות וסיורים, ולא לוותר על יקב סטרלינג, שאליו עולים ברכבל (חוויה חביבה כשלעצמה) ועושים בו מסלול סיור מסומן עצמאי (כולל נקודת תצפית נפלאה על הנוף המשגע) שמסתיים בטעימות על מרפסת רומנטית שבה איש לא מאיץ בכם לסיים כבר או לקנות. ואל תשכחו, בקליפורניה מקפידים מאוד על חוקי התנועה. אז תטעמו בכיף במקום, אבל תשתו ממש בגינת הפונדק.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
