 |
/images/archive/gallery/199/976.jpg עבודה של חן אולשביצקי.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| ארבע תלמידות שנקר התברגו השנה לקטלוג של תערוכת מוצרי העור היוקרתית "לינאפל" באיטליה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
10/11/2004 16:20 |
|
|
|
|
|
|
|
אפשר להניח שאת שנת הלימודים הנוכחית פתחה תמרה יובל ג'ונס, ראש החוג לאופנה ב"שנקר", בחיוך רחב ולב שקט. חן אולשביצקי, לינור בנדר וקרן בן-חורין, 3 סטודנטיות משנה ד' ונדיה קוז'וקין, בוגרת המחזור שעבר, נכללות בקטלוג היוקרתי של התערוכה למוצרי ואביזרי עור Lineapelle, שהתקיימה בשבוע שעבר באיטליה.
העבודות הוצגו לחבר השופטים במסגרת תחרות עיצוב בעור למעצבים צעירים מרחבי העולם שערכה החברה. 230 הנציגים הצעירים שהשתתפו, נבחרו מתוך 35 בתי ספר מקומיים ועשרה בינלאומיים, ביניהם "שנקר", והציגו מגמות אופנה לעונת אביב-קיץ 2005 בהשראת הקולנוע.
"כל סטודנט התבקש לבחור סרט ומתוכו
דמות שמעוררת בו רגש: חיבה, הזדהות או ביקורת", מספרת מעצבת הנעליים שלי סתת, שהנחתה את הארבע במסגרת קורס הנעליים שהעבירה במוסד יחד עם בן זוגה אילון קומבור. לאחר שעשו מחקר ואפיון על הדמות התבקשו הסטודנטים לעצב זוג נעלייה בהשראתה, או לעצב זוג נעליים לדמות הנבחרת.
נדיה קוז'וקין, בוגרת המחזור האחרון, ובין הזוכות בתחרות המעצבים הצעירים "Onward Kashiyama" שביפן, הציגה בקטלוג בגד המשלב עור ושרוכי נעליים, בהשראת יצירתו של האמן ההולנדי אשר. העליונית המעוצבת עשויה עור נאפה לבן ויוצרת אשליה של דמות אשה, הקושרת את שערותיה בשרוכים צבעוניים אשר נכרכים ונקשרים בגב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עבודה של נדיה קוז'וקין. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
נעליים של לימור בנדר. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
נעליים של קרן בן חורין. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
המתח שבין בלט לאיגרוף
|
|
|
 |
|
|
|
בניגוד לקוז'וקין, עיצבו יתר הסטודנטים זוגות נעליים. "כיון שהתערוכה היא למוצרי עור, גם נדיה השתתפה", אומרת סתת, "אבל השאר עיצבו זוגות נעליים, והתמודדו עם הנעל החל מבניית האימום, הגזרה ועד התפר האחרון".
חן אולשביצקי, למשל, עיצבה זוג נעליים בהשראת הסרט "ונילה סקיי". הנעליים מביעות את תחושת התעתוע הנוצרת אצל הצופה מול פניו המשוחזרים/מלאכותיים של הגיבור, העובר תאונת דרכים בה מושחתות פניו לחלוטין.
"הסצינה שממנה לקחתי את ההשראה לנעל מתחילה כאשר גיבור הסרט מקבל מסיכה תותבת לפרצופו עקב פציעה בפניו", היא מספרת. "שיא הסצינה כאשר הוא יוצא למועדון ומרכיב את המסכה על גב ראשו הפוכה, ועל ידי כך, יוצר מצב שבו שני הפרצופים ההפוכים מחוברים יחדיו. בנעליים שעיצבתי יש תחושה של כפילות, לא ברור מאיפה מחדירים את כף הרגל אל תוך הנעל, ולמעשה כל אחת מהנעליים בנויה משתי נעליים שחוברו יחדיו".
קונפליקטים נוספים ניתן למצוא גם בעבודותיהן של בנדר ובן-חורין. בנדר, שעיצבה נעליים בהשראת הסרט "בילי אליוט", התחברה למתח הקיים בין הבלט לאיגרוף, איתו מתמודד הגיבור הראשי, ועיצבה זוג נעליים הנראות ככפפות הנראות כנעלי אגרוף - שאגב, היו נורא טרנדיות בשנתיים האחרונות, ופוף, זוהרם התמוגג.
גם בן-חורין הגיעה אל זירת הקרבות, אך באמצעות סרט אחר - "מועדון קרב". על ידי עיצוב כל נעל באופן ייחודי לה, שיחד יוצרות מראה קונבנציונאלי, ניסתה בן-חורין להראות את הניגודיות הקיימת בסרט, שמצד אחד שואף להעביר מסר לצופה, אך מצד שני מגנה אותו באופן ציני. החלל הנוצר על-גבי מרקם עור הנעליים, כביכול על-ידי טביעות אצבעות, מייצג את התמה הכוחנית והברוטלית השלטת בסרט.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
