 |
 |
|
|
|
|
| רופאים וחברי האקדמיה ללשון עובדים על מילון עברי למונחים הלועזיים שוברי-השיניים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
דן אבן
7/11/2004 10:06 |
|
|
|
|
|
|
|
"הרחבה אנוריזמתית של אאורטה מעל הביפורקציה". משפט כזה אתם יכולים לשמוע אצל הרופא שלכם, או לקרוא בחוות-דעת שכתב או בתוצאות בדיקה שקיבלתם. באיזו שפה כתוב המשפט הזה? לא בעברית, גם לא בשפה אחרת. השפה הזו היא "רפואית": שפה שבה משתמשים הרופאים ושלרוב אינה מובנת כלל וכלל לציבור הרחב. "הדיבור בשפה לא מובנת גורם פעמים רבות לריחוק בין הרופא למטופל. זה מיד נותן למטופל הרגשה שהוא נחות מהרופא, ומבין פחות ממנו", אומר ד"ר קובי שגיא, פסיכופיזיולוג ומנהל המרפאה לטיפול בהרטבה בבית-החולים "לניאדו" בנתניה.
לדבריו, "יש רופאים שמשתמשים בשפה מקצועית כדי לשדר כוח וסמכותיות, אבל יש בשפה כזו מידה
של התנשאות. לדעתי, אפשר ליצור סמכות כמטפל ועדיין לדבר בגובה העיניים, מבלי להזדקק לשפה גבוהה שלא מובנת למטופל". לצורך הפשטת השפה הרפואית, עוסקת האקדמיה ללשון העברית בימים אלה בקביעת מונחי לשון עבריים חדשים לתופעות רפואיות ולתפקידים רפואיים שונים. המטרה: לשפר את התקשורת בין הרופאים למטופלים.
את המונחים העבריים מציעים רופאים מומחים, היושבים בוועדה שהקימה האקדמיה לפני כשנה. בראש הוועדה עומד פרופ' חנוך בראון, מומחה לסוכרת מבית-החולים "הדסה עין-כרם". באחרונה הוגשו המילים החדשות לאישור הוועדה העליונה של האקדמיה, ולאחר פרסומן ברשומות הן יוכנסו למילון מעודכן למונחי הרפואה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סובלת מ"דאבת שרירים"
|
|
|
 |
|
|
|
מילים לועזיות רבות כבר זכו לתחליף עברי. כך הוחלט לקרוא בשם "גחלת" למחלת האנתרקס, ולומר "טיפול בחימום" במקום "תרמותרפיה". המילה "משתל" נקבעה לצורך ציון איברים המועברים להשתלות, "עזרן" לאיש צוות סניטרי בחדר הטיפולים, ו"תסמין" לסימפטום שגורם למחלה כלשהי. טיפול פופולרי בשיטת "ביופידבק", שבה מקבל המטופל אותות באמצעות המחשב על תנועות בגוף ולומד לתקן את תנועותיו, זכה בשם העברי "משוב חי".
המחלה "פיברומאילגיה", שכבר זכתה לכינוי העממי "מחלת היאפים הנשית", קיבלה את השם העברי "דאבת שרירים". ואפילו צופר האמבולנס המחריש אוזניים זכה במילה עברית: "צפירור". הדיונים הראשונים בוועדת המומחים שהקימה האקדמיה עסקו במונחים הקשורים לרפואה דחופה. פיגועי הטרור הקשים בארץ חייבו ניסוח מונחים עבריים תקניים לתקשורת בין רופאים למטופלים בתחום זה. בימים אלה דנה הוועדה במונחים חדשים מתחום האורולוגיה, ובהמשך מתוכננים תחומים נוספים, כמו מחלות זיהומיות, רפואת עור, שיבוט וטלה-רפואה.
אגב, בדיוני הוועדה נדונה, בין היתר, בקשת ארגון המרדימים בישראל לשנות את שמן, שנושא משמעויות שליליות ומפחידות. אבל לאחר ויכוחים הוחלט להשאיר את השם "מרדימים" על כנו. "תהליך עבודת הוועדה ארוך. בדיונים מתמקדים במילים שמוגשות לוועדה על-ידי רופאים מומחים ובפניות שמגיעות מהציבור. אם קיים מונח עברי שהרופאים כבר משתמשים בו בתקשורת עם המטופלים, והוא נכון מבחינה לשונית - אנו שמחים לאמץ אותו באופן רשמי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אסתמה זה "גנחת"
|
|
|
|
|
|
|
"אם המונח מגיע מהציבור, יהיה לציבור קל יותר לקלוט אותו", מסבירה איילת בצלאל, מרכזת הוועדה באקדמיה ללשון העברית. לדבריה, "המילים החדשות מיועדות לשיפור התקשורת עם המטופלים, וכמובן בין הרופאים לבין עצמם. אנו מקווים שהרופאים ישתמשו יותר במונחים העבריים, כי עדיין קיימים לא מעט מקרים, שהרופא אומר מילה בלועזית שוברת שיניים, ולא משתמש במילה הקלה בעברית".
במקביל לפעילות האקדמיה ללשון העברית, פועלת ועדה בהסתדרות הרפואית, שמפרסמת בכתב-עת פנימי "הרפואה" מילים רפואיות חדשות שהשתרשו בשיחות עם מטופלים. "איננו מקבלים את כל החלטות האקדמיה.
"יש לנו את האוטונומיה שלנו, אבל רוב המונחים חופפים", אומר פרופ' יהודה שינפלד, עורך "הרפואה" ומנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי "שיבא". המונחים שמתפרסמים בכתב-העת צפויים לצאת לאור במסגרת אנציקלופדיה ישראלית חדשה לרפואה. דוגמה למונח כזה היא ההמלצה להשתמש במונח "החולה גונח" כדי לתאר מצב של אסתמה, שהיא "גנחת" בעברית.
המונח התקבל בקרב הרופאים ללא תמיכת האקדמיה ללשון. "שפה מתקבלת רק כשמשתמשים בה", אומר פרופ' שינפלד. "כשמכינים מונח חדש, עובר זמן עד שהוא נקלט. כשאני הייתי סטודנט בבית-הספר לרפואה בירושלים, הרופאים היו משתמשים במונח 'ספלין' במקום טחול. היום זה לא יעלה על הדעת עבור רופא ישראלי. אנחנו רואים בתפקידנו להפיץ את השפה הרפואית בין הרופאים בארץ, וזה מצליח".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי יתרגם?
|
|
|
|
|
|
|
אחת הבעיות בתקשורת בין רופא למטופליו מתחילה כשהמטופל אינו דובר עברית מהבית. בעולם פועלים מתורגמנים מקצועיים בבתי-החולים, שאמורים לסייע בתקשורת עם הרופא, אולם בארץ המקצוע כלל אינו מוכר. זאת למרות שכרבע מהמטופלים בישראל נתקלים בתקשורת לקויה עם הרופא בגלל בעיות שפה. חוק זכויות החולה מחייב להביא למטופל מתרגם כדי שיבין את דברי הרופא, אבל מי יהיה אותו מתרגם, נתון לשיקול דעתו של הצוות הרפואי.
במחקר חדש שנעשה באוניברסיטת בר-אילן על-ידי יהודית רובנובסקי, מתרגמת ובוגרת תואר שני בתרגום, נמצא כי בארץ משתמשים הרופאים בחולים אחרים כדי שיסייעו להם בתקשורת עם מטופלים שאינם יודעים עברית על בוריה.
כמו-כן, העלייה במספר אנשי הצוות בבתי-החולים שעלו מחבר-העמים הופכת אותם למתרגמים פוטנציאליים במגע עם חולים עולים. במחקר נמצא כי במגע עם דוברי שפות זרות, רוב הרופאים הישראלים (91 אחוז) ינסו לחפש מתרגם מבין אנשי הצוות, לרוב אחיות ואפילו עובדי מנהלה ומנקים. כמחצית מהרופאים (57 אחוז) ישתמשו בסימני ידיים ובפנטומימה כדי לשוחח עם המטופל. "הם יבקשו מהמטופל להצביע על האזור הכואב לו בגוף, למשל", מספרת רובנובסקי.
במרפאות של עובדים זרים, למשל, פיתחו שיחונים מיוחדים, הכוללים תמונה של גוף האדם, כשהמטופל מתבקש להצביע בתמונה על האזור הכואב לו בגוף. ברוב בתי-החולים (92 אחוז) לא נמצאו נהלים ברורים לגבי תרגום למטופלים שאינם דוברי עברית.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
