 |
/images/archive/gallery/198/622.jpg יואב לוי בפעולה.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| את התירוש הראשון שלו שיכן יואב לוי במכלי המים לשעת חירום. כיום הוא מייצר 30 אלף בקבוקי קברנה סוביניון בשנה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מני פאר
7/11/2004 10:02 |
|
|
|
|
|
|
|
יש משהו מרגיע ומעודד ביקב שמפיק רק יינות קברנה סוביניון, אבי כל האדומים. יש הרגשה שמדובר כאן במישהו שעושה יין נטו, בלי התפרצויות שיווקיות שנעות בגחמנות לפי נטיות השוק. יואב לוי מבזלת הגולן הוא דוגמה חיובית ליוזמה אישית שלא תססה מעל מידותיה.
יקבי בוטיק נקראים באמריקה "יקבי מוסך". הגראז' הביתי הוא זירת כל ההתרחשויות החיצוניות של משפחה אמריקנית ממוצעת. שם, למשל, הם עורכים את מכירות החפצים שאין הם חפצים יותר ביקרם. מכאן המושג "גראז' סייל". לשם גם מנקזים בני המשפחה את העיסוקים שאם הבית לא מוכנה להכניס לתוך הבית. הרבה ייננים בקליפורניה החלו את הקריירה הייננית שלהם בהתססות מוסך. יואב לוי, חקלאי ממושב קדמת-צבי שברמת הגולן,
החל לייצר את היין המקצועי שלו במקלט שליד ביתו. זו המקבילה הישראלית שמחוייבת במודעות ביטחונית למוסך האמריקני עתיר המכוניות.
את התירוש הראשון שלו שיכן יואב במכלי הפלסטיק שנועדו למים לשעת חירום. ציוד חובה במקלטי רמת-הגולן. רוצה לומר שבין שעות החירום הישראלי רוצה להרגיש נורמלי תחת גפנו. שנים רבות מכר יואב לוי את ענביו ליקבים גדולים שעשו יינות טובים מענביו. קברנה סוביניון נותן למגדליו הרגשת ביטחון. בכל זמן ובכל מקום יעשו יין אדום מענביו. האגדות טוענות שהזן הזה נולד מחיבור בין הקברנה פרנק האדום לסוביניון בלאן הלבן. הראשון, האדום, העניק לו יכולת לשרוד ולהתפתח גם בתנאים קשים, והשני, הלבן, ריסן את טעמו הקשה של האדום.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
יין עתיר אלכוהול שלא מוותר על הפרי
|
|
|
 |
|
|
|
הקברנה סוביניון של יואב לוי גדל בגובה של כ-500 מטר במזג אוויר אידיאלי לגפנים של ענבי יין. לילות קרים של קיץ חם וארוך שמאפשר בציר מאוחר של ענבים מעולים. שנים רבות הוא השתעשע בעשיית יין ביתי משאריות ענביו. ב-1998, 14 שנה אחרי שהגיע לרמת-הגולן ממרכז הארץ, הלך לוויקטור שיינפלד מיקבי רמת-הגולן, שעשה יינות רבים מענביו, ולקח ממנו שמרים טובים להתססת תירוש. 2,000 בקבוקים היו תוצרת הבציר האישי הראשון שלו. זה היה כמו מעשר שנטל לעצמו ממיטב כרמיו.
למכלי הפלסטיק של מי החירום הוא השליך שבבי עץ אלון מחביות טובות. האורחים של בר המצווה של בנו נהנו מאוד מהיין. בבציר של 1999 כבר הגיע קבלן מירושלים ששמע על היין. הוא לקח ארגז ושאל כמה זה עולה. יואב ענה שהוא לא מוכר. הקבלן, כמו קבלן, הבין את הרמז ולקח בלי לשלם. כעבור שנה הוא התקשר ואמר שהחברים מתענגים על היין בירושלים והוא בא לקחת לפחות עשרה ארגזים, כלומר 120 בקבוקים. לקבלן יש כנראה מרתף רב-קומות. יואב התייעץ עם החברים מה לעשות, והם קבעו ש-85 שקל לבקבוק הם מחיר סביר. כך נוסד בישראל עוד יקב. הוא עבר מהמרתף לחממת הפרחים ומשם לרפת. היום, אחרי שש שנים, ניצב שולחן ההארחה בין מכלי הנירוסטה הגדולים, ובמחסן היישון הממוזג מחכות חביות עץ צרפתיות חדשות לבציר 2004.
ביקב בזלת הגולן מייצרים היום כ-30 אלף בקבוקים, כולם קברנה סוביניון. שני יינות מציע היקב: הרגיל, ששוהה בחבית חצי שנה, והריזרב, שנשאר בה יותר משנה. בכל בציר הענבים הטובים יותר זוכים להתיישן יותר לקראת תואר הריזרב. בכל מקרה, ענבי קדמת-צבי מאפשרים הפקת יין עתיר אלכוהול שלא מוותר על טעם הפרי. יואב לוי כמעט נבהל לפעמים בעת התסיסה מקצב עליית האלכוהול. ביקבים אחרים הענבים האלה בונים שלד מוצק של קברנה סוביניון שמעורב עם ענבים מכרמים אחרים.
אין הרבה יינות אדומים לא מחוזקים בישראל שמאיימים לחצות את גבול ה-14 אחוז אלכוהול ושעדיין שומרים על טעם הפרי שלהם. מחיר היין, אגב, נשאר כמו בהתחלה, 85 שקל, ומחיר הריזרב מגיע ל-130 שקל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יואב לוי עם הענבים שלו. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
הרהורים על דיוניסוס
|
|
|
|
|
|
|
יואב לוי לא זורק את הענבים הסחוטים. הוא מתסיס אותם ומזקק אותם. כך נולדה לנו גראפה כחולה-לבנה ברמת-הגולן. היא נמכרת בבקבוקים מעוצבים שמשמשים כאגרטלי יוקרה לפרחים בודדים לאחר שתכולתם נלגמה. יין השרף, או היי"ש, כפי שהדורות הקודמים כינו בעברית את הגראפה, המאר או כל משקה שזוקק בשריפה מתסיסת פירותיו, של יקב בזלת הגולן מפליא במתיקות הפרי שנותרה בו לאחר הזיקוק. ענבים עם אופי מטביעים את טעמם גם ב-40 אחוז אלכוהול. הגראפה של בזלת היא לכאורה תוצר לוואי של יקב שנועד לייצר יינות, אך אל תחמיצו אותה. מתנה נהדרת ב-50 שקל. היא משווקת בשני סוגים של בקבוקים. הבקבוק הפחוס הוא הברקה עיצובית. על תוויות היינות של יקב בזלת מככב מטבע עתיק שנמצא באתר גמלא שברמת-הגולן. על המטבע מתנוססת דמותו של דיוניסוס, אל הפריון של המיתולוגיה היוונית. הוא היה גם אל היין בעת הקדומה ודמותו הופיעה תמיד עם גביע יין שעוצב מקרן חיה. מהתרבות היוונית הוא התגלגל לתרבות הרומית בדמותו של בכחוס, ואלכוהול הגפנים הוא מקורן של כל הבכחנליות שופעות שיכרון החושים.
דיוניסוס, בנו של זאוס, מתקשר לכל מה שהדתות המערביות, מהיהדות ועד הנצרות, תיעבו והחרימו. תענוגות החושים עד כדי אקסטזה וקתרזיס שיצרו מירוק חושים וליטוש אופי שהתרבות המערבית הממחשבת והמשקללת שכר ועונש לא היתה מוכנה לקבל. בתרבויות שקדמו למשה, לישו ולמוחמד, מי ששתה לא היה מוחרם.
כשדיוניסוס גילה שספני הספינה שבה שט הם למעשה פירטים לא מתורבתים שמתכוננים למכור אותו לעבדות, הוא הפך את תורן ספינתם לגפן ששריגיה השתלטו על ספינתם ומשוטיה הפכו לנחשים. הפירטים קפצו לים בבהלה והפכו לדולפינים שמחפשים את קרבת בני האדם עד היום.
לגפן, בכל אופן, יש תפקיד חיובי בסיפור הזה. אין טעם להרהר באמיתות המעשיות המיתולוגיות כשם שלא נבדוק את האמיתות ההיסטורית של סיפורי התנ"ך. יש לשים לב לעובדה שספר הספרים של העם שמת לחיות בשלום תחת גפנו בארצו מנציח את קלונו של כל מי ששתה מפרי הגפן. נח הצדיק התגלגל בערוותו מול בניו לאחר שלגם מפרי הכרם שנטע לאחר המבול, ולוט, כזכור, התנהג עוד יותר גרוע עם בנותיו אחרי ששתה קצת יין. אני נוטה, בעוונותיי, לתת כבוד לדיוניסוס שניצל את הגפן דווקא למטרות חיוביות. אדמת הבזלת של רמת-הגולן קשה ולא ניתנת לחרישה. הגפנים נלחמות בסדקיה כדי למצוא מקום לשורשיהן. גם לאנשים החיים בה לא קל. תנו לנו קצת קלות דעת דיוניסית כדי להעביר טוב יותר את חיינו במקום שמקשה זאת עלינו מלכתחילה. יין דיוניסי כשר הוא הדרך הנכונה לחיות פה נכון.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
