 |
א חת ההונאות הגדולות ביותר בהיסטוריה הקולינרית היא חג ההודיה האמריקני. החג הזה, שנחוג ביום חמישי הרביעי של נובמבר, אמור לציין את תודת המהגרים הראשונים על הצלחתם במולדת החדשה. ב,1621- כך הולך הסיפור, אחרי תלאות קשות, הצליחו המתיישבים שהגיעו במייפלאואר לגדל יבולים שיספיקו גם לחורף. המושל של המושבה הזעירה, וויליאם בראדפורד, הכריז על סעודת הודיה, שאליה הוזמנו גם האינדיאנים המקומיים. התפריט של הסעודה הזו הוא אחד המפורסמים בהיסטוריה: תרנגול הודו ממולא שלצדו פירה תפוחי אדמה וירקות, ולקינוח פאי דלעת מתוק. מאז החג הזה נחגג בכל שנה, והוא הפך לחג מסורתי של הודיה על כל הטוב שהאל השפיע (נו, מילא) על אמריקה. יש רק כמה בעיות קטנות עם הסיפור: ראשית, את החג הזה המציא בעצם אברהם לינקולן ב,1863-
בעיצומה של מלחמת האזרחים, כחלק מהניסיון הנואש לייצר מסורת כל-אמריקנית משותפת. המועד של החג, יום חמישי הרביעי של נובמבר, לא נקבע עד ,1939 כשרוזוולט, מסיבות אחרות לחלוטין, חש גם הוא צורך לייצר מסורת אמריקנית. אבל זה עוד כלום יחסית לאוכל: למתיישבים היה קצת קשה להכין פאי דלעת מתוק מפני שלא היו להם תנורים וגם לא היה להם סוכר. היתה להם בעיה קטנה לאכול תרנגול הודו ממולא, ולו משום שהם עדיין לא נתקלו בציפור המטומטמת הזו, וגם עניין הירקות היה קצת בעייתי, בעיקר מפני שבעונה הזו אין ירקות בצפון-מזרח ארצות הברית. חוץ מזה, כמעט כל הפרטים הקולינריים מדויקים. כלומר, הם אכלו. מאז היו לא מעט תרמיות קולינריות (חומוס גורמה, למשל,( אבל ספק אם היה משהו שהתקרב לסדר הגודל של חג ההודיה. עד ימינו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
דאקירי הוא לא המצאה קובנית
|
 |
|
 |
 |
 |
|
ב שנים האחרונות, לנגד עינינו ממש, הולכת ונוצרת אחת התרמיות הקולינריות המשעשעות של כל הזמנים. התרמית הזו נקראת מטבח קובני. מה אין במטבח השופע הזה? פירות ים במשרות פיקנטיות, דגים אקזוטיים בשלל דרכי הכנה, שלא לדבר על מיני משקאות נפלאים (ואופנתיים עד נדנוד) כמו המוחיטו ומקורביו. פשוט מטבח אקזוטי, ססגוני, שופע ומרתק. כן, בטח. המטבח הקובני האותנטי, אם נדקדק בפרטים, הוא נזיד מחזיר עם תפוחי אדמה ושעועית, שהיה המאכל המקובל במטעי הסוכר הענקיים. כל השאר קובני בערך כמו שטוקהולם. גם בשנות הפריחה של החיים הטובים בקובה, שנות החמישים שבהן המאפיה שלטה בהוואנה, הבירה הקובנית היתה ידועה כעיר שיש בה חיים טובים, אבל אין בה מה לאכול. לא לחינם הדימוי המפורסם ביותר של קובה ואוכל הוא התמונה של המינגוויי. שותה. ולא, דאקירי הוא לא המצאה קובנית. ואם כבר, גם קובה ליברה, הקוקטייל המהולל שמרכיב חיוני שלו הוא אותו משקה קובני מסורתי, קוקה קולה, לא הומצא בקובה. אבל מה? לקובה יש אפיל של ארץ אקזוטית, מלאת שמחת חיים (וקומפיי סגונדו) ובכלל, של כל מה שנעים, משמח וטעים. וחוץ מזה, הם גם מייצרים שם את הסיגרים הנפלאים האלה. אז ברור שלקובה יש גם מטבח מקומי מסחרר, נכון? לא נכון. אבל למי אכפת? אפילו השגרירות הקובנית בלונדון נרתמה למלאכת ההונאה ומה26- באוקטובר עד ה8- בנובמבר יתקיים במלון הילטון פארק ליין בלונדון, בפעם השלישית, פסטיבל קובה. השנה נרתמו לעניין גם חברת התעופה הקובנית ומשרד התיירות הקובני, והם יטיסו ללונדון שפים, ברמנים, מוזיקאים ורקדנים שיהפכו את הילטון פארק ליין לחיקוי אותנטי לקובה שלא התקיימה מעולם. מספיק לראות את התפריט כדי להבין כמה מקסים, וכמה בדוי, כל העסק הזה הולך להיות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
סופלה דובי קוטב
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מנת הדגל במהלך הפסטיבל תהיה פילה טלה במשרת מוחיטו שתוגש עם קציפה של תפוחי אדמה מתוקים ובצלי שאלוט ברוטב מוחו (רוטב של תפוזים מרירים עם שום ואורגנו.( הכל היה בסדר אלמלא שני דברים קטנים: רוטב המוחו, הרוטב הקובני המסורתי ששום מסעדה קובנית אינה שלמה בלעדיו, אמנם הומצא בהוואנה, אבל לא העיר, אלא הרובע. זה המכונה "הוואנה הקטנה" שבעיר מיאמי. וטלאים רכים בקובה – איך נגיד את זה בעדינות? – שכיחים בארוחות מקומיות בערך כמו סופלה דובי קוטב. ואם זה לא מספיק קובה בלונדון, אז הנה עוד הצעה. המסעדה הקובנית המוצלחת ביותר (והאותנטית ביותר) בלונדון נקראת "קובנה," וכפי שאפשר לצפות ממסעדה קובנית היא מנוהלת על ידי מי שמתהדר בשם קובני מסורתי: פיליפ אופנהיים (כן, זה שהיה שר האוצר הבריטי באמצע שנות התשעים.( האגדה מספרת שגם פידל קסטרו שותף במסעדה הזו. קשה לדעת אם זה נכון, אבל דבר אחד בטוח: בין שאר ההמצאות המודרניות לפחות מגישים כאן נזיד קובני אותנטי של חזיר (אורגני, אלא מה(? עם תפוחי אדמה מתוקים ושעועית. ללקק את האצבעות (ולו כדי שלא ללכלך את הסיגר.(Cubana, 48 Lower Marsh, London, Tel: 020 7928-8778 Hilton Park Lane, 22 Park Lane, London, Tel: 020 7493-8000
|  |  |  |  | |
|