 |
/images/archive/gallery/189/060.jpg מנה בצלע השמינית.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| שגיא כהן טוען שהשף הפייטן של "הצלע השמינית" מבין בבשר פחות ממה שנדמה לו |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן,
22/10/2004 15:15 |
|
|
|
|
|
|
|
מניפסטים של שפים גורמים לי אי נוחות. ההנחה היא שמי שיודע לבשל מבשל ומי שלא יודע מתפייט. גם בהיסטוריה של האמנות, בדרך כלל אלה שידעו לצייר ציירו, ואלה שלא ידעו כתבו מניפסטים, שבהם הסבירו לאלה שכן ידעו איך לצייר. בתפריט של מסעדת הצלע השמינית בהרצליה החלק של ההתפייטות תופס יותר מקום מאשר פירוט המנות. בחלק הזה השף של המסעדה, שלומי קצין, בעיקר מספר קצת על עצמו. הוא יודע לספר שהוא עבד במסעדת הסטייקים הטובה ביותר בעולם (אבל שמה המפורש לא מופיע, למה(? ולהודיע קבל עם שההבנה שלו בבשר היא עניין מדעי לחלוטין. "אני מבין בבשר," הוא כותב באלף ניגון וניגון. בדברים אחרים, פירות ים, למשל, יודע קצין לשתף: לא כל כך ברור לי אם אני עד כדי כך מוצלח. באמת נחמד מצדו שהוא חולק את ההתלבטויות האלה. סועדים, כידוע, מגיעים למסעדה במיוחד כדי לתפקד כקבוצת תמיכה.
אז יש לי בעניין הזה חדשות טובות וחדשות רעות: מצד אחד, הוא לא כל כך גרוע בכל מה שהוא לא בשר, כמו שהוא חושב. מצד שני, הוא גם לא כל כך טוב בבשר, כמו שהוא חושב.
בתפריט מופיעה הטענה שפעמים רבות נאמר על הסטייק של הצלע השמינית שהוא הסטייק הטוב בארץ. נו. עם כל הכבוד לסטייק האנטרקוט משארולה, פאר הצלע השמינית, קצת קשה להשוות אותו לסטייקים כדוגמת מנת הפריים-ריב האגדתית מפרה מבכירה שמגיש עזרא קדם בארקדיה שבירושלים, או לסטייק הפלורנטיני מעגלות גליליות מובחרות שמגיש חיים טיבי במסעדת מוסקט שבמצפה הימים.
גם במקומות אחרים (דוגמת בירנבאום ומנדלבאום, נוחה עדן, או מיט-בר בשדרות ח"ן בתל אביב) כבר יצא לי לאכול סטייקים טובים יותר מאשר הסטייק "הטוב ביותר בארץ" של הצלע השמינית. ושלא תבינו לא נכון: זה לא סטייק רע, להיפך, זה אפילו סטייק טוב. אבל בזאת, פחות או יותר, מסתכמות טענות ההגנה. מה גם שכמסעדה, הצלע השמינית היא מוסד קצת מוזר. ראשית, היית מצפה ממסעדה שמגדירה עצמה כמסעדת בשרים להציע מגוון קצת רחב יותר מאשר שני סוגי סטייק אנטרקוט (אחד מפרה רגילה, אחד מפרת שארולה) וסטייק פילה. התפריט ידע לספר גם על נתח פורטרהאוס ענק, אבל כשהתעניינו התברר שהנתח "עדיין לא מיושן מספיק."
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הצלע השמינית. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
סלט אבוקדו עם בצל זה לא גווקמולי
|
|
|
 |
|
|
|
מבין המנות שכן היו (ואל יקל הדבר בעיניכם: בערך שליש מהמנות שבתפריט לא היו,( המנה הטובה ביותר, בקילומטרים, היתה הקרפצ'יו. זה אולי הקרפצ'יו הטוב ביותר בארץ. הבשר משובח שבמשובחים, מלא טעם, המשרה חמצמצה ושמנמנה בדיוק במידה, והפרמזן מגוררת על המנה, לשם שינוי, כמו שצריך, כלומר ליד השולחן ולא במטבח. התוצאה היא מנת קרפצ'יו שגם מסעדות איטלקיות היו מתגאות בה.
מנה ראשונה אחרת, של בצק פילו עם תרד, גבינת פטה וסקאלופס (הגיע הזמן שהיבואנים יבהירו למסעדנים בארץ שמה שהם מביאים מדרום מזרח אסיה הוא לא קוקי סן ז'ק, מין של צדפה שחיה רק בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי), היתה מיוחדת במובן הטוב של המילה, ומנת שרימפס פריכים על מצע גווקמולי חשפה צד חיובי ושלילי: החיובי (מאוד) היה השרימפס, השלילי היה הגווקמולי. קודם כל, סלט אבוקדו עם בצל זה לא גווקמולי, זה סלט אבוקדו עם בצל. שנית, השרימפס היו עדינים מדי בשביל התוקפנות של הבצל. לאכול את השרימפס לבד היה נחמד מאוד, לאכול אותם עם האבוקדו היה כמו לאכול סלט אבוקדו עם בצל.
על הסטייקים כבר דיברנו, ומחמת כבודה של המסעדה לא נאמר מילה על תפוחי האדמה המגונים שהוגשו לידם. גם על הפילה לא נגיד כלום. הקינוחים, ובעיקר מגדל קטן של מוס שוקולד וקפה היו טובים. טעמי השוקולד והקפה, ובמנה אחרת טעמי המסקרפונה והקדאיף, לא נעלמו תחת מסווה כבד של מתיקות, ואלה היו מנות קלות ומתאימות מאוד לסיומה של ארוחת בשרים טובה. לו רק, כמובן, זו אכן היתה ארוחת בשרים טובה.
ובעניין הזה עוד משהו: ניתן היה לצפות ממסעדה שמגדירה עצמה כמסעדת בשרים להתייחס קצת יותר ברצינות ליין. כאן, במקום תפריט יינות, המלצרית נושאת לשולחן ארבעה בקבוקים בנאליים ומציעה לבחור מביניהם. אם מתעקשים, מתברר שיש אפילו בקבוק חמישי. וזה עוד החידוש הקטן. החידוש הגדול, שאני חייב לציין שעבורי היה תגלית, הוא המקום שבו שומרים בצלע השמינית את היין. היין כאן נשמר, מושכב יפה בארון עץ פתוח, ליד האסלה בשירותי הגברים. במילים אחרות, ואני מתנצל על הפירוט הגרפי, אם אתם מנערים בהתלהבות גדולה מדי, הטיפות עלולות לעוף לכיוון הבקבוקים. נו מילא, חשבנו לעצמנו, מזל שלפחות הם לא מיישנים שם את הבשר.
הצלע השמינית, משכית ,22 הרצליה פיתוח, טל':09-9576999
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
