 |
/images/archive/gallery/165/304.jpg אופנוע ים של בומברדיה.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| חברת בומברדיה, שהמציאה את אופנוע-הים הראשון, מביאה כעת את המהפכה השלישית. ה-3d |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גיל מלמד
7/9/2004 11:35 |
|
|
|
|
|
|
|
אנשי קונצרן הענק הקנדי בומברדיה ודאי הרגישו פיספוס אדיר, כשקוואסאקי היפנית גזלה מהם את התהילה והכבוד. זה קרה בתחילת שנות ה-70, אחרי שקוואסאקי המציאה מחדש את אופנוע הים וכינתה אותו ג'ט סקי.
כך גם נראה, פחות או יותר, אופנוע הים המסחרי הראשון: מגלשיים מלפנים, כידון למעלה, ובאמצע אימפלור - כלומר מדחף המוטמן בתוך צינור ששואב מיים מצד אחד ומזניק אותם בסילון אדיר מצדו השני, תוך כדי הטייה לאחד הצדדים כדי לקבוע את כיוון התנועה של הכלי.
בומברדיה, שידועה יותר בקרב יורדי הים בשם המסחרי של אופנועי הים שלה, 'סי-דו' (sea-doo), החזירה לעצמה את הכבוד האבוד בסוף שנות ה-80, כאשר המציאה מחדש את אופנוע-הים בתצורה של אופנוע-ישיבה.
זה אולי המקום לגלות לעכברי היבשה, שאופנוע-הים המקורי, בתצורת עמידה, באמת היה (ועודנו) קצת מוגבל, לפחות עבור מי שאינו איש 'אקסטרים' בנשמתו. אופנוע עמידה הוא כלי לא יציב מעצם הגדרתו, וזה בדיוק מה שמקנה לו את הזריזות והתזזיתיות שכל-כך מרתקות בו. כדי לשלוט בו, חייבים להיות בעלי כושר גופני טוב, קואורדינציה מצוינת ולא מעט אומץ.
כל מי שאי-פעם רכב על
אופנוע עמידה יוכל, אם יהיה מספיק כן, לספר על כמה וכמה חוויות מביכות עד משפילות שעבר בדרך אל האושר. מבלי לקבור את עצמי יותר מדי, אני יכול להיזכר שהפעם הראשונה שלי על אופנוע כזה כמעט הסתיימה בשיגור עצמי חזיתי אל תוך גולש גלים על ציודו, שעלול היה להכניס את שנינו לסטטיסטיקות לא נעימות במיוחד, ונמשכה ברגעים מבזים לחלוטין של היגררות חסרת-תכלית אחרי מנוע עם כידון שניסה להימלט ממני. מכל מקום, מאז שנות ה-70 ועד ימינו ידעו אופנועי-הים ברחבי העולם עליות ומורדות, מכל מיני סיבות.
מה שברור מעל לכל ספק הוא, שהמצאת אופנוע הישיבה שינתה את כללי המשחק, מפני שאותו כלי-שיט אישי וקל תנועה הפך גם קל לשליטה ודי נינוח, אולי אפילו יותר מדי. אופנועי הישיבה השתלטו על השוק (אופנועי העמידה מחזיקים כיום בקושי כ-5% מכלל השוק), וקהל המשתמשים התרחב במהירות, מה שהכניס לתמונה יצרניות רבות נוספות, כמו יאמאהא, פולריס, טייגר-שארק ולאחרונה גם הונדה.
בומברדיה, אגב, מתמחה כבר משנת 1959 בבניית כלים ממונעים למטרות פנאי ונופש - החל באופנועי-שלג, דרך טרקטורונים, אופנועי-ים וסירות קלות, וכלה בקארטינגים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המהפכה השלישית
|
|
|
 |
|
|
|
כאמור, אופנועי הישיבה השתלטו על השוק בזכות נוחות התפעול שלהם, ועם השנים הם גם גדלו פיזית, כך שמקצתם נועדו להשיט רוכב ונוסע, אחרים מיועדים לרוכב ו-2 נוסעים , ויש גם כלים לרוכב ו-3 נוסעים . אלה וגם אלה (ולמעט זן נדיר אחד,'בלאסטרים', שלא נעסוק בו כאן) סיפקו הנאה רבה לשייטים חובבים, אבל בסופו של יום, אחרי כמה סיבובים, הפכו לדי משעממים.
ההצלחה המסחרית של אופנועי-הים, בתקופות מסוימות, היתה בדרך-כלל דווקא בעוכריהם: ככל שהפכו פופולריים יותר, הם התגלגלו גם לידיים לא אחראיות או לא תרבותיות, ולכן גם הפכו למטרד במקרה הטוב, והיו מעורבים בתאונות עם נפגעים במקרים גרועים יותר. בעולם, וגם בישראל, ככל שאופנועי-ים הפכו למטרד, כך הם הקימו עליהם את זעם הציבור והרשויות, הוטלו עליהם מגבלות, והפופולריות שלהם פחתה.
מבחינה טכנולוגית, מנועי 2 הפעימות המקוריים החלו לפנות מקום למנועי 4 פעימות - בעיקר בגלל דרישות מחמירות והולכות של איכות הסביבה, וכל אחת מהיצרניות הבליטה טכנולוגיה מסוימת, כמו הגדשת טורבו, מערכות הזרקה מתקדמות, מערכות ייצוב אלקטרוניות שנועדו לפתור בעיות ניהוג של הכלים, ועוד. והיתה גם עוד בעיה קטנה. . . הכלים הפכו יקרים מאוד מאוד, ולכן גם פופולריים פחות, ומי שיכלו להרשות לעצמם את כל החידושים היו - באופן טבעי - אנשים מבוגרים יותר, וכך שוב ניצב שוק אופנועי-הים בפני מחסום.
ואז, במהלך 2003, שוב פגע ברק הגאוניות נשי קונצרן הענק הקנדי בומברדיה ודאי הרגישו פספוס אדיר, כשקאוואסאקי היפנית גזלה מהם את התהילה והכבוד. זה קרה בתחילת שנות ה-70, אחרי שקאוואסאקי המציאה (מחדש) את אופנוע-הים וכינתה אותו ג' ט-סקי. למען האמת, ג' ט-סקי הוא באמת המינוח הקולע ביותר שאפשר להעלות על הדעת לכלי-שיט ימי שמבצע סקי ממונע, באמצעות שפריץ מאסיבי (ג'ט) של מים.
בומברדיה , שידועה יותר בקרב יורדי-הים בשם המסחרי של אופנועי-הים שלה,'סי-דו' (Sea-Doo), במישהו מאנשי הפיתוח של סי-דו. אחד מאלה שעסקו ברכיבת מבחן על הכלים החדשים במרכז הפיתוח שאל את עצמו: "מדוע לא לייצר כלי שיודע לעשות את הכל - גם לעמוד, גם לרקוד, וגם להפליג ברגוע - ובזול? ". אנשי הפיתוח, כך מספרת האגדה, לקחו את הרעיון הביתה, ועל חשבון זמנם הפנוי המציאו את מה שבלי ספק ייחשב מעתה למהפכה של ממש בתחום אופנועיהים: אופנוע-ים בסגנון'רובוטריק', אשר מסוגל לשנות את התצורה שלו ל-3 תצורות שונות. קבלו, גבירותיי ורבותיי, את סי-דו 3D.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קר ומאושר
|
|
|
|
|
|
|
לצורך ההשקה האירופית של 3D זימנו אותנו אנשי סי-דו, יחד עם עיתונאים מכל העולם, אל המים הקפואים של איביזה, ספרד, ערב פתיחת עונת הרחצה.
3D, בשונה מכל אופנועי הישיבה (למעט בלאסטרים), מיועד לרוכב בודד, והגוף שלו מבוסס על אופנוע ישיבה אחר מתוצרת סידו, XP. במקום המושב הרחב והיצוק, שמאפיין את כל אופנועי הישיבה, יש ל-3D מושב שנראה לקוח מאופנוע שטח קיצוני. המושב הזה מתחבר ישירות לחלקו התחתון של הכידון, שבעצמו מחובר על ציר לגוף הכלי בחלקו התחתון, כמו באופנוע עמידה. ההבדל החשוב ביותר, יחסית לאופנוע ישיבה, הוא שהמושב צר מאוד ומותקן בגובה רב, יחסית, מה שמייצר תנוחת ישיבה גבוהה, שבאמת מזכירה אופנוע. כך הופכת חוויית הרכיבה מדבר משעמם לעניין הרבה יותר כיפי, בעיקר בזכות מרכז הכובד הגבוה, שבא על חשבון היציבות. התכונות הרובוטריקיות של ה-3D מתגלות בסמוך לחוף, או אפילו במעמקי הים, כאשר נמאס לשבת ורוצים לעמוד.
לצורך כך פשוט מקפלים את המושב לתוך הכידון, באמצעות כמה פעולות פשוטות וללא צורך בכלים. אחת הפעולות הללו משחררת את ציר התנועה הקדמי של הכידון, וה-3D הופך בתוך שניות לאופנוע עמידה.
בהיעדר מושב, הדרך היחידה לרכוב על הכלי כעת היא. . . לעמוד עליו, אבל כאן גם מתגלה ההבדל התהומי בין תצורת העמידה של ה-3D לבין כל אופנועי העמידה האחרים: הוא יציב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הופך בתוך שניות לאופנוע עמידה
|
|
|
|
|
|
|
המרחק מהשלמות
|
|
|
|
|
|
|
אופנוע עמידה רגיל לא סובל שעומדים עליו ללא תנועה, ולמעשה, הדרך היחידה לרכוב עליו היא לעמוד ולתת גז (או לתת גז ולעמוד). ה-3D מייצר חוויית רכיבה שמזכירה, נאמר, 60% מרכיבה על אופנוע עמידה, וזה אומר שאפשר ליהנות עליו הרבה יותר מאשר על אופנוע ישיבה, וצריך גם לא מעט כושר כדי להגיע אל האושר.
ההפתעה הגדולה כאן היא שהבסיס של הכלי הזה גדול מאוד, שלא לומר מגושם וכבד - כלומר יציב, ולכן כאשר מתעייפים אפשר פשוט. . . לנוח בעמידה. . . וזאת תחושה מאוד מאוד משונה עבור רוכב על אופנוע עמידה. . . כדי להגיע לתצורה השלישית האפשרית חייבים לצאת לחוף, לעגן את הכידון לגוף עצמו, ולהוסיף לחלק האחורי, השטוח, מושב של ממש, עם משענת.
אז הופך אופנוע-הים לקארטינג-ים, כלומר - הרוכב יושב נמוך מאוד, ממש על המים, ומרכז הכובד של הכלי נמוך בהתאם. בתצורה כזו אפשר להשתעשע בזוויות היגוי די מוטרפות, מבלי שהכלי יראה סימן של שאיפת התהפכות. תוך כדי מעבר מתצורה לתצורה אפשר גם להפוך את כיוון הכידון עצמו, באופן שהמצערת תהיה לפני ציר הכידון או אחריו, וכך גם נפתרת אחת הדילמות של מיקום המצערת בעולם אופנועי-הים.
מעבר לרובוטריקיות, מה שמאפיין יותר מכל את הכלי הזה הוא פשטות רבה - החל במנוע (רוטאקס דו-צילינדרי בנפח 782 סמ"ק, 110 כ"ס), דרך העדר כל מיני אופציות אלקטרוניות ססגוניות, ועד לעיצוב הפשוט ונעדר הגימיקים. כל אלה נועדו, בעיקר, לשרת יעד אחד: להפוך את הכלי הזה לפחות יקר משמעותית מכל מתחריו, ומדובר בכ-10,000 דולר בחו"ל. אנשי סי-דו אפילו מתכוונים לשווק גרסה זולה עוד יותר של הכלי, בכ-8,000 דולר בלבד (בחו"ל), ללא תצורת הקארטינג (שאותה, תמורת תוספת תשלום, ניתן יהיה להוסיף מאוחר יותר).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מרחיב את פוטנציאל ההנאה
|
|
|
|
|
|
|
כמו כל דבר שמנסה להציע את כל העולמות, גם ה-3D רחוק משלמות, במיוחד בגלל שבכל תצורה הוא לא יכול להיות הכי טוב שאפשר. אם נתעלם מתצורת הקארטינג הייחודית, אזי בתצורת הישיבה הכלי יכול לשאת רק רוכב, ללא נוסע או נוסעים. תצורת העמידה תצחיק קצת את רוכבי העמידה האמיתיים - שבעבורם זו תהיה עגלה לזקנים.
בנוסף, לכלי הזה אין (לפחות בינתיים) את המנוע החזק ביותר, ולכן גם הביצועים שלו (בינתיים) די בינוניים, ואם לא די בכל אלה, אז הוא גם לא קל במיוחד. אבל עבור מי שמחפש כלי מהנה, לא יקר מאוד, ובעיקר כלי שלא ישעמם אותו לאורך יום שלם- 3D באמת ממציא מחדש את אופנוע-הים, בכך שהוא מרחיב באופן משמעותי את פוטנציאל ההנאה וההתעסקות.
בנוסף, ולא פחות חשוב, 3D הוא כלי אינדיבידואלי, לרוכב בודד, כלומר - הוא מגדיל את הסיכויים שמי שיתעסק איתו יעשה את זה הרחק מחופי הרחצה, במרחק רב מספיק כדי לא להטריד אף אחד. האם 3D באמת ישנה לעד את חוקי המשחק בענף כלי-השיט האישיים? אולי, ואולי לא. אבל מה שברור הוא, שמעכשיו תגדל המוטיבציה של כל המתחרים להמציא פתרונות מקוריים יותר לכל כלי קיים, או כמו שאומרים, לחשוב קצת מחוץ לריבוע.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
