 |
 |
|
|
|
|
| ישי אדר מסביר למה הוא לא נותן לילדים שלו לראות טלוויזיה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ישי אדר
1/9/2004 11:04 |
|
|
|
|
|
|
|
המדיום הוא המסר - זה לא משנה מה אתה רואה, זה עצם העובדה שאתה רואה.
בזמן האחרון כל מיני אנשים עוצרים אותי ברחוב ושואלים, "תגיד אבא פצצות, מה הילדים שלך רואים בטלוויזיה? יש לך משהו להמליץ?". לכולם אני עונה את אותה התשובה: "אני יודע שלצד שפע הזבל והרפש שיש לילדים בטלוויזיה יש גם דברים מוצלחים, אבל אני לא האדם לשאול כי הילדים שלי לא רואים טלוויזיה".
רוב האנשים
נרתעים מהתשובה, ולקח לי זמן להבין שכשאתה אומר לאנשים שאתה לא עושה משהו שהם כן עושים, ובמיוחד משהו שכווווולם עושים, הם מיד בתחושה שאתה מבקר את סגנון חייהם. אחד כזה הושיב אותי לשיחה דעתנית והכריח אותי לשפוך בפניו כתורה את מה שנראה לי כמובן מאליו. אין דבר יותר מעייף מזה, במיוחד כשאתה לא הטיפוס המטיף. מיד הצטערתי שלא אמרתי לו שהם רואים קלטות של "רגע עם דודלי" וזהו.
"אז מה בעצם הבעיה שלך", הוא שאל אותי בעודו גורר אותי לדיון, "ילדים מאוד אוהבים לראות טלוויזיה ואם הם נהנים מה רע בזה?".
נכון הם נהנים, הם מאוד נהנים. ופה מתחילה הבעיה, כי זה הכוח של הטלוויזיה כגירוי תוכני רב עצמה. תן לילדים שלך כל יום רק שוקולד ותטבל את זה עם איזה אקסטזי מדי פעם ואני מבטיח לך שהם גם יהנו. לא כל דבר שיש בו את ההנאה של הרגע, נכון להתפתחות של ילדים. תחוש את עצמך אחרי שלוש שעות של טלויזיה וחשוב על כך שרבע שעה של ילד זה לפחות כמו שעה של מבוגר.
בחייך אל תגזים, זה נשמע יותר מדי דרמטי. הטלוויזיה היא בסך הכל אחלה של גירוי.
בדיוק. וזו הבעיה, אף גירוי לא יכול על טלוויזיה. יש לה כוח אדיר שבהינף פריימים מתחלפים מבסס את מעמדה כגירוי מועדף ובלעדי. לאט לאט ילדים שוכחים איך לשחק עם דברים פשוטים וגאוניים, כמו ענפי עץ או אבנים עם צורות מיוחדות שהם מצאו באיזה גינה. נמנעת מהם הזכות ללמוד איך להעסיק את עצמם והם מיד מתחנכים לפאסיביות הפיזית והמנטלית והופכים לתפוחי אדמה רכים וספוגיים.
אתה יותר מדי קיצוני, יש לא מעט דברים מפתחים בטלוויזיה.
שוב אתה צודק, אבל הם מפתחים רק ערוץ אחד. הבט על ילדים רכים וראה איך הם חווים משחק או פעילות כלשהי באמצעות כל גופם ונפשם, כל החושים מעורבים באקטיביות נפלאה בכל דבר שעובר עליהם. ילדים נמצאים כל הזמן בתנועה, הם מתרוצצים, קופצים, מקשיבים, צועקים וכך הם מפתחים בצורה שווה, דרך חווייות מלאות ומאוזנות, את הפנימיות שלהם, את גופם ואת כישוריהם. זה נכון כמעט לכל דבר שהם עושים, חוץ מזמן הצפיה בטלוויזיה, בו מגורה רק הערוץ הוויזואלי והאינטלקטואלי ללא כל פרופורציה, שלא לדבר על חוסר הרמוניה עם שאר החושים, שמדוכאים אוטומטית.
הטלוויזיה מייצרת ילדים הרבה יותר מבוגרים, ציניים, מתוחכמים, ובקיצור, פחות ילדים. אלה ילדים שמשתעממים בקלות ושום דבר חוץ מהמסך הקטן לא עושה להם את זה. הם יושבים רפויים במעגל של הבוקר בגן, מחכים שמשהו מלהיב באמת יקרה. דברים פשוטים וגאוניים כמו סיפור או שיר כבר לא עובדים כמו פעם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לפעמים אני כמעט נשבר
|
|
|
 |
|
|
|
גם בזמן סיפור הם יושבים בלי לעשות כלום.
אבל יש בהם הרבה אקטיביות פנימית. הם מייצרים בעצמם את התמונות. זה מה שילדים עושים, מייצרים תמונות פנימיות וזו המכה הגדולה ביותר של הטלוויזיה - היא מגישה על מגש של יהלומים את כל התמונות מוכנות אינסטנט.
אתה בא לאמר לי שאין אפילו תוכנית אחת טובה וראויה לצפיה?
לא, מה פתאום. יש לא מעט תוכניות מצויינות, כמו למשל הטלטאביז, שהן בפירוש גאוניות. העניין הוא עצם הצפיה בטלויזיה. בגיל הרך, גם אם תקפיד להראות רק את המיטב שבמיטב ובמינון יחסית נמוך, תתחיל בתהליך שאי אפשר לעצור של השאיבה אל הטלוויזיה. בעידן ריבוי הערוצים, התהליך הזה מאבד שליטה מהר מאוד והופך לאסון אקולוגי. מישהו מזרים שפכים היישר למוח של הקטנים שלך. אם תתן להם כמה שנים של פור בלי הרבה טלוויזיה אתה תייצר תשתית בריאה יותר של אקטיביות פנימית, ואז המפגש עם צינור השפכים הזה לא יהיה כל כך הרסני, כי יהיה שם איזשהו בעל בית.
זו בהחלט נקודה למחשבה אבל עדיין אתה נשמע לי קיצוני מדי. אולי מקוממת אותך עובדה שאנחנו המבוגרים משתמשים בטלוויזיה כדי לנוח קצת מהילדים המתישים.
אתה תופס אותי פה בשבועיים האחרונים של אוגוסט, ותאמין לי שהייתי משלם לא מעט לאיזה מנוחה הגונה פה ושם, אבל אצלי זה באמת קו אדום. אני מודה שיש רגעים שבהם אני מסנן מתחת לשפה "איפה קיבינימט הטלטאביז שלי", אבל אני פשוט ממשיך הלאה. אני מנסה טריקים אחרים כדי לנוח, שהם כמו תכשירי ניקיון של "אקו-וור" ליד אקנומיקה "אמה" ו"חול רם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאותה סיבה שאני לא עושה ג'וגינג
|
|
|
|
|
|
|
בשלב זה של השיחה חל היפוך: אני כבר נגררתי לתוך השיחה ונטענתי אנרגיה ובן שיחי החל להתגרד בצוואר ולגלות סימני טישטוש. השיחה התנהלה בזמן צעידה ברחוב דיזנגוף, ובדיוק בשלב הזה עברנו ליד חלון הראווה רווי הטלוויזיות של שקם אלקטריק.
אז מה שאתה אומר זה שכל הילדים בעולם פשוט הרוסים וזהו? הוא שאל אותי לאחר הירהור קצר.
לא. יש כאלה שנפגעים יותר ויש כאלה שנפגעים פחות, תלוי באופי ובתכונות.
יש לך הוכחה? משהו מדעי שיגבה את הטענות על כל הנזקים שאתה מדבר עליהם?
כן. מחקרים שהתפרסמו לאחרונה מראים קשר הדוק ופורה בין צפייה בטלוויזיה בגיל הרך לבין הפרעות קשב וריכוז. תאמין לי שזה רק קצה הקרחון.
אז מה אתה בעצם רומז לי - שאתה אבא יותר טוב ממני, כי אתה לא מראה טלוויזיה ואני כן?
לא, ממש לא. אתה נראה לי אבא פצצות, וחוץ מזה פשוט סיפרתי לך מה אני חושב ומה אני עושה. אתה הוא זה ששאל וכל כך רצה לדעת למה אני לא מראה, אז ממה אתה כל כך מוטרד? אם אתה לא רוצה לדעת אז אל תשאל ותעשה מה שטוב לך וזהו.
אתה יודע שלא תוכל למנוע את זה לגמרי ולתמיד. הטלוויזיה נמצאת בכל חור.
אני לא מנסה למנוע את זה, אני מנסה לדחות ואחר כך אני אנסה למנן את זה כמה שאפשר, כדי שהילדים שלי יפגשו את הטלוויזיה כשהם יותר גדולים וברי-דעת. אני מנסה לשמור להם על הצד החלומי של הילדות.
כאן באה השאלה שתמיד נשאלת בסוף, לאחר שהפרטנרים מתייאשים לנוכח העמדה הנחרצת. זו השאלה שנשאלת כדי לטרוף מחדש את הקלפים ולשמוח קצת לאיד.
אוקיי, בסדר, אל תראה טלוויזיה. אבל מה יקרה כשהילדים שלך יגדלו וילכו לבתים של חברים ויראו שם טלוויזיה? אתה תתן להם לחיות בחסך?
נשמתי עמוק ויריתי בחזרה: אתה לא יכול להיות יותר צודק. הילדים שלי עוד קטנים, אני אסחוב כמה שאוכל. בשנים הראשונות, כל עוד זה לא קיים בבית ובגן, רוב העבודה נעשית. כבר היום, כשאנו מגיעים למקומות אחרים שיש בהם טלוויזיה, אני לא מונע מהם את זה, שיראו כמה שהם רוצים. העניין הוא לדאוג שזה לא יהיה קיים בבית כהרגל. בבתים שאין בהם קבב של זוגלובק, לא אוכלים קבב של זוגלובק.
אתה בטח מדמיין אותי מארח חברים שבאים אלי ומבקשים לראות משהו, ואז אני צועק בהיסטריה "אפרת, תוציאי את הילדים החוצה". זה ממש לא ככה. אין אצלנו אווירה דתית של איזה כת עם חוקים אדוקים. עד לא מזמן אפרת היתה רואה בוחטות של טלוויזיה עד שפשוט נמאס לה, כי היא גילתה שפשוט הרבה יותר כיף לה בלי. כיום יש לנו טלוויזיה, אבל היא בקושי דולקת ללא כל איסור רשמי או איזה משהו נוקשה. אני בעצמי לא רואה טלוויזיה בלי הרבה סיבות מיוחדות, ויש הרבה דברים גאוניים שהייתי שמח לראות על ארגז שמן של בירות מדי יום, אבל אני פשוט לא עושה את זה. כמו שאני לא עושה ג'וגינג. אני פשוט לא.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
