 |
|
|
|
|
יא רבאנן, הבולבול שלי |
|
|
|
|
לאחר שהשתחררה מכבלי הזוגיות, יוצאת לרית לוי לחפש את מזלה בפיק-אפ ברים הכי סליזיים בארץ. השבוע במוקד העניינים - ה"ארליך" |
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני שהגעתי השבוע ל"ארליך" שמעתי אגדה אורבנית די מרעננת. זו מספרת, שכל בחור שפוקד את המקום, ללא יוצא מן הכלל, מקבל מציצה. זה נראה לי רדיקלי מספיק כדי להרטיב את השפתיים ולבוא לבדוק את מצב האמת בפרסום.
למרות היותי בחורה, קרי - לא נמצצת, סחבתי את עצמי בשנית למתחם הנמל הדביק (ריבנדייל היה הלוקיישן הקודם). א', נערת הליווי הקבועה שלי, הרוויחה יום חופש ממני ועל כן סיפחתי הפעם לכוחותיי את מ', הג'ינג'ית הלוהטת. כדי לרכך את הקיבה, הורדנו שוט של וודקה עוד בבית ויצאנו לכבוש מלפפונים.
התגודדות בכניסה ל"ארליך" סימנה סוג של הבטחה, גם אם מהזן הדחוק במיוחד. ואכן, אחרי שלוש דקות של המתנה בסלקציה, השתחלנו לתוך אחד המוקדים הכי צפופים ושוקקי חיים שידע עכוזי. היתרון בכניסה למקום כה לחוץ אנושית הוא שלא נועצים בך מבטים ארוכים ומשתהים כשאת פוסעת פנימה; מבחינת אוכלוסיית המקום, את בסך הכל עוד גוש בשר שיוצר רטט בנבכי ההמון. החיסרון, לעומת זאת, הוא משמוש תדיר של הישבן, הציץ ואף המותן שלך על ידי זרים.
ה"ארליך" הוא מקום גדול, נאה למדי וחשוך מספיק כדי להציף הורמונים לשיא מבלי לחשוש מהאלמנט הוויזואלי הלא מאוד אסתטי שעשוי להתלוות לכך. הוא עמוס בצורה מפחידה בכל ימות השבוע ועד השעות הקטנטנות בקהל איכותי למדי, שלא מתבייש לנענע אגן לצלילי ריקי מרטין, ומורכב ברובו מבר רחב ידיים, שישיבה עליו מאפשרת צפייה בכל המתרחש סביב, בהנחה שבראייה תקינה הצטיידת טרם צאתך מהבית. ישנו גם אזור בצדו האחד של המקום, שבנוי כמעין בלקון ומכיל שולחנות, במידה וחמולות הן סוג הליווי החברתי המועדף עליך.
בכוחות על-אנושיים הצלחנו לפלס דרך עד לצדו השני של הבר. זכיתי למישוש מסיבי מצד הגברים, הנשים ואף נגעתי בתהילה והתחככתי בדדיה של דנה אשכנזי. הם היו רכים, בגודל C לדעתי, ודי נעימים למגע. רק כשהיא התחילה לקפוץ בקצב המוזיקה הם התחילו להציק לי, אבל עד אז אפשר לומר שהיה די נחמד. כמו כן השתפשפתי על איברים גבריים מוצנעים (שלא במתכוון, בחיי), ואפילו זכיתי ל"יא רבאנן, הבולבול שלי!" אחד. ולא, זה לא קרה בשירותים וכן, היה כיף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| דנה אשכנזי פותחת את ה-SO. נצפתה גם בארליך ע"י לרית. צילום: רועי בכרך | /images/archive/gallery/136/071.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
מטרוסקסואל פורץ לחייה של לרית
|
|
 |
|
|
אחרי שסוף סוף מיקמנו את עצמנו במתחם מרווח, יחסית, פנינו להזמין משקה. בזמן שמ' נלחמה כמו נמרה על שתי כוסות וודקה, אני נשענתי על הקיר והשתדלתי להיראות אטרקטיבית. עוד לפני שהצלחתי, הבחור שעמד לידי פצח עמי בדיאלוג. "תמיד רציתי תיק כזה על הזרוע", אמר והצביע על תיק הכוסיות הקטן והירוק שלי. זאת הייתה דווקא מחווה חמודה בגוון הומוסקסואלי, אז נתתי לו להמשיך לדבר והפכתי אותו לנושא כליי.
הוא טען שהוא בן 27 מנתניה ושקוראים לו אורן. בתמורה, מסרתי לו את השם האמיתי שלי וגם כמה דקות של קונברסיישן, עד שמ' תחזור עם הכוהל. הוא באמת היה בסיידר ויחסית גם פחות שיכור ממה שאפשר היה לצפות, אבל תחושת השליחות גברה על הצורך הסוציאלי שלי בידיד. אחרי כמה דקות שבהן הוא הבטיח לי את הירח, או לפחות בוטקה במושב, תפסתי את מ' ביד הפנויה שלי, טענתי בחזרה את התיק הקטן וחזרתי לפלס דרך סביב הבר. הבטחתי לבקר שוב את אורן בהמשך והוא האמין לי.
כל גיחה בתוך הארליך, לא משנה לאיזה מרחק, המשיכה להיות מלווה במשמושים, עד כי נדמה היה לי שאיבדתי שם את בתוליי מחדש. החיטוטים בתוכי הפכו לפחות נעימים ככל שעברו השעות, אבל גם הוודקה עשתה את שלה ועמעמה את רמת הפולשנות. הבחור הנחמד שהתיישבנו לידו אחר כך ריכך עוד יותר את המכה, והטריקים של מ' עם סוכרייה על מקל כבר ממש הפכו את הערב לאטרקציה אור-קולית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| הדוגמן תומר ברוורמן ללוק. שוב לא נצפה על ידי לרית | /images/archive/gallery/117/362.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה אנחנו שותים?
|
|
|
|
|
ציינתי לעצמי, שהבחורים בהחלט ראויים ב"ארליך" והרהרתי בכמה נחמד זה שלא מתחילים איתי רק באמצעות השקת כוסות. או אז הגיח מאחור ברנש שמנוני וניפץ את הפנטזיה העקומה שבניתי. בלי למצמץ בכלל, הבחור הגריזי תלה את עצמו עליי, וקשר אותי בזרועו כאילו עלינו פעם יחד לתורה. "מה אנחנו שותים?", הוא נבח קרוב מדי לפרצוף שלי, בלי לשחרר את האחיזה מהצוואר שלי. תוך שאני מתאימה לפרצופי את הצבע כחול, אמרתי לו שיזמין לי שוט וודקה ושנגמור עם זה כבר. אחרי שלגמתי, יותר מהר ממהירות האור, סירבתי להצעה שלו ללכת לים ביחד בשבת והצלחתי לשחרר את הטלפיים האכזריות. נפרדנו בידידות.
לגבי השירותים, כדי שלא תחשבו לרגע שפסחתי, בביקור היחיד שלי בו יכולתי להבין איך מתבצעים שם אקטים אוראליים, שכן הוא חשוך, מוצף בהורמונים לא פחות משהרצפה בנוזל חשוד, ויוניסקסי. עם זאת, במצב הצבירה שאני הגעתי אליו, הדבר היחיד שהייתי דוחפת לגרון הוא את האצבע שלי. כך או כך, לא נותר לי אלא להכריז, שהארליך הוא אחלה מקום לתפוס בו זיון, גם אם אני מצאתי את עצמי מפיגה אדי וודקה לבד במיטה בסופו של יום מפרך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפרט טכני
|
|
|
|
|
מקום: ארליך, נמל תל אביב. טל': 03-5466728
חומר אנושי:
פריכים ופריכות מהצד הצפוני של שפך הירקון
מוזיקה: היפ הופ ולהיטים
אווירה: שדה ציד סוער
מספר פעמים שהתחילו איתי: 4, כולל התמנון
מספר פעמים שעשיתי עיניים: רק 1. לא הספקתי
מספר משקאות שהזמינו לי: 1, מאותו התמנון | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
