 |
/images/archive/gallery/141/709.jpg הסטייק של אנג'י.
צילום: דניאל לילה  |
|
|
|
|
| מסעדת NG בנווה צדק מציעה לקיץ נתחי בשר ענקיים לצד דרינק תואם. גבי בר חיים בדקה 1.4 קילו מהסחורה וכמעט עברה לנשנש גם את המגש |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גבי בר חיים
21/7/2004 15:38 |
|
|
|
|
|
|
|
לילה לפני שהלכתי לשאוב קילו פרה פלשה לחלומי מירי בלקין, המכרסם האנושי. הופעתה של הבלקין לא היתה למטרות בידור, חלילה, אלא כדי להזהיר אותי מתאוותי הגדולה ביותר: נתחי בשר מדממים ועשירים בכולסטרול. והיא עבדה קשה. בחיי, היא אפילו פרסה תרשימים של עורקים סתומים. נביחותיה של הבלבוסטע אמנם גרמו לי להקיץ מיוזעת, אבל האימה נבעה בעיקר ממראה הדראג קווין ההונגריה של בלקין, ולא מאזהרותיה על שומן רע. וכנראה שככה זה כשאתה ג'אנקי של בהמות - אפילו הדודה בלקין לא תפגום לך בפטיש.
אני באמת פריקית של בשר. בעולמי הפנימי, הפטיש השמור לבהמות מתות משתווה למקום שבחורות אחרות מקצות לדיוויד בקהאם או למי חמצן, תלוי בבחורה. אבל איכשהו, ובלי ששמתי לב, לאחרונה אני ושכמותי הפכנו לאיום על בריאות העם. בסדר היום הציבורי והמעודכן, עליו מופקדות
חסות סדרתיות כבלקין, אין מקום לאנשים חסרי אחריות ופורעי חוק שכמותי. שהרי תאווה בלתי מרוסנת היא החטא הגדול ביותר בלקסיקון הדיאטה העכשווי. יותר טוב, מסבירים לנו אינטלקטואלים כמיקי חיימוביץ', לספור קלוריות ולהתאפק. אבל שנייה לפני שאיבדתי את שפיותי, את הליבידו ואת התיאבון בהתאמה, שמעתי על ארוחת הקיץ של NG, בר בשר תל אביבי.
מה לי ולכבדי משקל המתפייטים על אכזריות הפחמימות, או לראיונות עם משפחות יפניות כחושות? ב-NG לא מנסים להתנצל, אלא לתת מענה לקרניבורים באורגינל. הקונספציה הקיצית שלהם - נתחי ענק (מעל קילו) עם דרינק, בדרך כלל שנאפס או וודקה, המותאמים למנה, שבתה את ליבי כבר על הנייר. ולא בגלל שאני אדם מפרגן, אלא בגלל שטוב לדעת שאתה לא לבד בתאוותך. הנה, תשאלו את מירי בלקין. היא עשתה מזה קריירה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נתח שמדרדר לזנות
|
|
|
 |
|
|
|
NG ממוקמת בנווה צדק, ממש מרחק יריקה ממה שהיה פעם מסעדת תמוז. אבל בניגוד לשיק האליטיסטי של תמוז ז"ל, NG שומרת על תמהיל מדויק של אלגנס לצד חושניות מדממת.
זוהי ההרפתקה הראשונה של הבעלים, גיורא ותות אשכנזי וניר יוסף. אלו היו אצל פיטר לוגר, הסטייק האוס המיתולוגי, התלהבו והחליטו שהם רוצים גם. לראייה: אקזוטיקה לקרניבורים, דוגמת פורטרהאוס במשקל 1.4 קילו, אנטרקוט במשקל קילו ובחיתוך מיוחד, ושאר אטרקציות.
על התפריט אחראי השף אופיר ג'ובאני, סוג של ילד פלא בן 24 , שכבר הספיק לצבור רזומה מפואר, במסעדות דן באילת בהנחייתו של אבי שטייניץ, ב"מול ים" וב"פרונטו". התפריט מצומצם מתוך אג'נדה - בסך הכל פחות מעשר עיקריות וראשונות, ולצידן מבחר אלכוהולי עשיר.
לצערי, דווקא ביום בו הגעתי חוסל הפורטהאוס (סטייק אדירים, שחיתוכו מזכיר מעט את הטי-בון, כשהפילה והסינטה משני צידי העצם), נתח שרק בשבילו הייתי מוכרת את גופי לכל דורש. אבל באמת שאין סיבה לדאגה - יש אפשרויות אחרות.
המנות הראשונות, סוג של משעשעי חיך לפני העניין עצמו, היו טובות. יצוין לשבח הקרפצ'ו (35 שקל), שמוגש בצורה כיפית במיוחד. קצת בדומה לסושי, ג'ובאני מגלגל את הבשר לרול, שבתוכו פרמז'ן ועלי בייבי, וחותך אותו למעין מאקים. מנה מצוינת, שהוציאה אפילו את השותף לארוחה, סקפטיציסט חמוץ בדרך כלל, מקרירותו הטבעית. גם הליווי למנה, וודקה בטעם לימון, היתה נכונה, והושיבה את הרולים בדיוק במקום הראוי להם - נמוך בכרס, בדרך למנה העיקרית.
כמרכז הכובד של הארוחה, תרתי משמע, הוחלט על נתח אנטרקוט במשקל קילו, בליווי פירה תפוחי אדמה ובטטות, מנגולד ושעועית ירוקה מוקפצת בשום ושמן זית, ושלושה סוגי חמאות פירותיות, בליווי אבסולוט וניל (190 שקל). בזמן ההמתנה לספקטקל המדמם (כמעט רייר), ובעזרתם האדיבה של אנשי מאסיב אטאק (אגב, רצוי לשדרג את פס הקול) השקעתי את זמני במונולוג פנימי מוריד ציפיות. שהרי, מה הסיכוי שאחרי ליחוח סוליות במיטב המסעדות אפגוש בנתח האולטימטיבי?
אז זהו. שלא התבדיתי. מדובר באחד הנתחים החתיכים שראיתי בחיי, וראיתי כבר כמה. האנטרקוט של NG מיושן היטב, משויש בשומן, והוא מקבל טיפול עשרת אלפים בדרך לצלחת. למעשה, צלייתו היתה מדויקת כל כך, שהדבר היחיד שנשאר לעשות הוא לשים עליו את הראש וללכת לישון. החמאות והתוספות נותרו בצד, כדי שיהיה אפשר להתרכז במלאכת הקודש עצמה. ונדמה לי, שברגע הזה נשמעו גם אנחות עונג מהצד השני של השולחן, אבל באמת שהתרכזתי בשלי.
|
|
|
|
|
|
|  | | מסעדת NG. אלגנס חושני | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
