 |
רבות דובר על הקונספט החדשני שהביאה עמה התוכנית "Queer Eye for the Straight Guy" (שישי, 19:00, ערוץ 3 של "הוט"), בה חמישה הומואים מעוצבים ומלוקקים מעמידים למסדר זיהוי סטרייט סורר, והופכים אותו מניאנדרטל עירוני לפנטזיה הרטובה שלהם. סוד לא גדול הוא, שהומואים תמיד יעדיפו סטרייטים במיטה. אולי זו העובדה שאיבר המין שלהם ראה הרבה ואגינות, או אולי המאצ'ואיזם והגבריות שמתלווים בילט אין למילה "סטרייט". מה שבטוח, הומואים תמיד יעדיפו גבר ששכב כמה שפחות עם גברים. בדוק. ענוד במסקנה זו, קצת הובכתי לצפות בחמשת הבנים ל"טאץ' עליז לסטרייט שיעיז" - כפי שנקראת הסידרה בתרגומה העברי המוקיוני. טלפיהם של החמישה לא יודעים מנוח, והם מתעקשים לפתוח לסטרייט המבוהל כפתור במכנס, למשש את שיערו ולגחך ברשעות על בהלתו מאצבעות ידיהם שפלשו לגופו. בקיצור, להקת העורבניות האלה פועלות כקוקיצות רעשניות מהגיהנום, שנמלטו מוקדם מדי מאיזה אפטר פארטי והחלו מציקות לעוברים ושבים. פתאום לא ברור מה קשה יותר - להיות סטרייט אגבי ולהכנע לתכתיבי האופנה של הקהילה ההומואית, או הומו הכנוע לתכתיביו האופנתיים של ז'אן פול גוטייה לקיץ 2006-2007. מה שבטוח, בעקבות הצפייה, אני מודה לאלוהים שעשה אותי גיי. גם אם ביטוח לאומי לא יכיר בבן הזוג שלי כיורש חוקי ובשביל לאמץ ילדים אאלץ לעבור ויה דולורוזה מרומניה לתל אביב, אני בהחלט מעדיף להלחם בפקידי משרד הפנים ובשירות למען הילד, מאשר להיתקל בקרסון – גורו האופנה של החבורה– מעין הכלאה אפלה בין חוה יערי לבעיות עור. פניו הכחושות, ידיו הוורודות ושיערו המדובלל והצהבהב, שלא הוסתרו כיאות תחת מקטורנו הוורוד, גרמו לי להרהר: "האם לגבר הזה אתן להפשיט - וגרוע מזה - להלביש אותי?". התשובה שלילית לגמרי. בטח שהוא לא יתקרב לארון הבגדים שלי. זאת הבעיה העיקרית של התוכנית. ה"טרנדיות" שהיא מגישה כל כך משעממת ולא הכרחית במתכונתה. גם אם אני חוטא באתר זה במתן עצות אכזריות לסלבריטאים שמציצים מהפריים טיים מדי שבוע, יש הבדלים עצומים בין ביקורת, הפניה, עזרה ו"פשיטת עור" לבין מטמורפוזות פיזיות. אינדבידואליזם הוא באמת שם המשחק הלוהט ביותר כיום, אבל כל הסימנים מראים שבלתי אפשרי לחנך אנשים להיות כאלה.
|
 |
 |
 |
 |
|
|