 |
/images/archive/gallery/140/264.jpg גוורצטרמינר של ססלוב.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| מני פאר מציע לשנן ולא לשכוח את שמו של היין הלבן החצי-יבש הכי מעניין שיש היום בישראל |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מני פאר
18/7/2004 18:38 |
|
|
|
|
|
|
|
כששתיתי שרדונה בפעם הראשונה בחו"ל, הרגשתי כאיש העולם הגדול. טעמתי את הטעם שמעבר לגדר. משהו שעוד לא היה אז בארץ. כששתיתי בפעם הראשונה גוורצטרמינר, הרגשתי כחלק מהתרבות הענפה של אירופה הקלאסית. זה היה בכפר האמנים ברביזון. מקום היצירה של אמני פאריז במאה ה-19. הפלנריסטים היו האמנים שיצאו לאוויר הפתוח והחליפו את הסטודיו העירוני ביערות שמשתרעים מדרום לפאריז.
שעה נסיעה באוטוסטרדה של היום שווה ליום נסיעה בכרכרה של אז. אבל היערות הם אותם היערות, וגם הבתים הקטנים שבהם חיו וציירו אמנים כמו קורבה, רוסו, מילה ואחרים נושמים את אותה האווירה. זו התנועה שילדה את רוח האימפרסיוניסטים בני הדור הבא, שינקו את הגישה לטבע מאמני ברביזון.
למדתי אז תולדות האמנות, והסטודנט שבי דחף אותי להגיע לכפר הזה. בעל המלון היווני סקר את מכנסי הג'ינס ואת הסנדלים שלנו וצילם בעיניו את המכונית השכורה שהחנינו על המדרכה מולו, כמעשה כל ישראלי שכובש כפר נידח באירופה. "אין מקום," הוא פסק, "וכדאי שתזיזו את המכונית שלכם. היא
מסתירה את השלט שמציין מי פעל בבניין הזה. הפסל ברי, אם בכלל שמעתם עליו".
סיפרתי לו שאני יודע שאנטואן ברי היה הפסל שלימד את דלקרואה לצייר אריות ונמרים לאחר שחזר משליחותו לצפון אפריקה. מיד נמצא שולחן צדדי פנוי, ובקבוק יין לבן צונן הוגש לנו כדי שנתרענן מתלאות הדרך. "אם אתה מבין באמנות, אתה צריך להכיר גם יינות," אמר היווני וחלץ את הפקק של היין עם השם הכי מוזר ששמעתי עד אז. "היין הוא צרפתי, והשם שלו גרמני-איטלקי. קוראים לו גוורצטרמינר. כדאי לך לשתות את זה מאלזס. כיוון שאתה התייר הכי צעיר שזכר את הפסל ברי, אני מזמין אותך לגוורצטרמינר של שלומברגר. בעד האוכל כבר תשלמו בעצמכם, ואני ממליץ על דג הטורבו בחמאה. שילוב קלאסי ליין החצי יבש הכי מעניין שיש".
כבר לאחר הלגימה הראשונה הבנתי שאני חייב לרשום את השם של מי שארצה כל חיי לחזור אליו. גוורצטרמינר, שלומברגר, .1983 שנה ענקית לאלזס וגם לי. היין הזה פתח לי את השער להבנה שטעם טוב נרכש בהצטברות היסטורית מורכבת ומעניינת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
גוורצטרמינר לבן של ירדן. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
כך נולד השם
|
|
|
 |
|
|
|
באוויר הקר שבין מילאנו להרי האלפים מצליחים הכרמים להפיק יינות לבנים מעולים. החוקרים מאמינים שבכפר טרמין שבצפון איטליה תורבת ופותח זן שהפיק יין לבן וטעים כבר בימי הביניים. משם נדדו הגפנים צפונה. בגבעות של כרמי גרמניה המשיך הענב הזה להתפתח, קיבל גוונים מתובלים בטעמו וניתן לו השם טרמינר, כלומר, זה שבא מטרמין.
הקור הגרמני ואדמת הגבעות הסלעיות נתנו ליינות שלו טעם קל של חריפות מתוקה וחמצמצה. הצפונים אהבו את זה והוסיפו את הגוורץ, מתובל בגרמנית, לטרמינר. ככה נולד שמו של היין הזה. יין שולחני לבן ופשוט שחי יפה בפונדקי גרמניה בין הבירה לתפוחי האדמה.
בדיוק באותן השנים שבהן פרחה בצרפת תנועת אמני ברביזון, גאתה בגרמניה הלאומנות, כפי שקורה שם אחת לכמה דורות. תחת הססמה "הריין הוא נהר של גרמניה ולא הגבול שלה" פרצה מלחמת .1870
לאחר שברטה השמנה, התותח הגרמני הכבד ביותר בתולדות האנושות, נסוגה משערי פאריז, נשארה אלזס בידי הגרמנים למשך יותר מ40- שנה. האלזסים נבוכים עד היום מהבלבול הגרמני-צרפתי בתולדותיהם. שמות כל היינות האלזסיים הנהדרים הם שמות גרמניים. ירדנה ארזי סיפרה לי שאמה האלזסית היתה אומרת בבקשה בצרפתית ותודה בגרמנית.
הגרמנים הביאו לאלזס את הגוורצטרמינר. קצת יותר ממאה שנה עברו מאז, וכל העולם מקשר היום את היין הזה לאלזס. לאורך חופי הריין התעצב הגוורצטרמינר ליין בעל טעם של פרי מתובל. משהו בין ליקר קל של ליצ'י לבושם אפרסקים. צבעו נע בין צהוב חיוור לוורוד מעושן. בבצירים מאוחרים מתיקותו עולה ומאפשרת ליין להתיישן בכבוד עד עשר שנים. את היין המרענן הזה שותים בשנים הראשונות לחייו.
|
|
|
|
|
|
|  | | עוד גוורצטרמינר של ירדן. צילום: יחסי ציבור | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
