 |
 |
|
|
|
|
| ישי אדר יוצא בקריאה מהלב לכל הגברים שם בחוץ: הישארו קצת יותר בבית. אל תשאירו הכל לאמהות |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ישי אדר
7/7/2004 11:35 |
|
|
|
|
|
|
|
ברגעים אלה, כשאני כותב מילים אלו, כל שבריר של דקה יקר. ארנון עלול להתעורר ואז השעה-שעתיים שמוקצבות לי הבוקר יעלמו להן כלא היו. כן, זה בהחלט חלק מסדר יומו של עקר הבית, הגבר ש(גם)נשאר בבית עם התינוק, עם הילדים. אז נכון, הדקות עכשיו יקרות, אבל תאמינו לי שזה בכיף, באהבה. בנים, יצורים מגושמים ומסוקסים שכמוכם, אתם לא יודעים מה אתם מפסידים. אני יוצא בקריאה אפשר לומר נרגשת, הישארו קצת יותר בבית, אל תשאירו הכל לאמהות. לא בשבילן (למרות שלא נראה לי שתהיה להן בעיה, הן מאד ישמחו), אלא בשבילכם. זה נכון - אין כמו אמא, אבל תאמינו לי שאבא גם לא פראייר.
זו לא קריאת תיגר עליכן, בנות, ואני בהחלט לא איזה מהפכן ניו אייג' או משהו כזה. אני פשוט חושב שהחברה שלנו, שכל כך מבוססת לכאורה על ערכי משפחה, יצאה קצת מאיזון. אני מכיר יותר מדי גברים שלא נמצאים בכלל בבית, מציפים עצמם בעבודה ומשאירים את גידול
הילדים בידי האשה (ועוד מתלוננים). משהו כאן מתחיל להתפספס.
אני מצהיר בגאווה שאני לא כזה. ואני לא מרגיש יותר מדי מיוחד, למרות שאני במיעוט - כי לי זה נראה פשוט טבעי. הסטטיסטיקה צורחת, אבל אני יודע את זה בעיקר לפי מספר הפעמים שהייתי הגבר היחידי בתור לטיפת חלב, היחידי בתור לרופא ולפעמים גם היחידי בגן השעשועים. קראתי ב"הארץ" כתבה על מחקר אקדמי שעסק בגברים שלקחו חופשת לידה מאז נוסד החוק הרופף ב-1998 (שמאפשר לבני הזוג להתחלק בחופשת הלידה תחת מגבלות שונות). 700 גברים בלבד הלכו על זה מאז אותה שנה, והפרופיל המטושטש שלהם, לפי הכתבה, הוא שהצד המקצועי לא קריטי בהגדרה העצמית שלהם ושנשותיהם בעלות תפקידים שמחייבים חזרה מהירה לעבודה או שהן פרילנסריות בעלות שעות עבודה גמישות. רוב הגברים מבין ה-700 לקחו אמנם את חופשת הלידה, אבל אח"כ חזרו מיד לעבוד כמו מטורפים. טוב, גם זה סוג של התחלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אפשר להספיק יותר מאמבטיה
|
|
|
 |
|
|
|
אל תבינו לא נכון. אני גם בן אדם עובד ששקוע במיני פרויקטים, עם לא מעט מחויבויות. ואני גם בן אדם שחושב על עולמו המקצועי ועל התפתחות אישית. אבל זו בדיוק הנקודה - אצלי, חלק מההתפתחות האישית זה לגדל משפחה. מה שעשיתי זו החלטה אחת עקרונית, רק החלטה אחת (!) שמרגע שמקבלים, אפשר לבנות סביבה הרבה עבודות, פרוייקטים ועולם פרטי שמורכב מהרבה אלמנטים שהם לא 10:00 בבוקר עד 20:00 בערב. ההחלטה היא לא להגיע כל יום ולהספיק מקסימום לעשות את האמבטיה ולהיות עם המשפחה רק בסופי שבוע. ההחלטה היא לבלות איתם זמן שווה ולחוות איתם את הגדילה וההתעוררות לעולם, שזה משהו שאני לא מבין איך אפשר לוותר עליו.
אז אולי בשלב הזה זה מתחיל להישמע קורץ ומעניין, אבל מאוד מאוד רחוק ו"לא מעשי", רובכם יטענו. אז הנה כמה חוקי יסוד למי שמעוניין להיסחף לתוך העולם המקסים של החיים הפשוטים בהווייתם. זו לא פילוסופיית חיים ולא עקרון אבל אולי קצת יותר רצף, שיעזור למי שבאמת רוצה להיות יותר בבית.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
