 |
/images/archive/gallery/126/017.jpg ריקוד. מחייה את הגוף.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| אחת מכל חמש נשים בישראל סובלת מהפרעת אכילה. טיפול בתנועה מציע להן דרך שונה ונעימה יותר להתמודד עם הבעיה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גייל זאבי-ציבלין
22/6/2004 10:59 |
|
|
|
|
|
|
|
ז' בת 33. בחייה רצופי המאבקים והקשיים היא הספיקה להיפרד מבעלה, לחיות שנתיים בהודו ולהידרדר לסמים. ואולם, עם בעיה אחת נאלצת ז' להתמודד עד היום. "הכל התחיל אצלי מדיאטה רגילה, שיצאה משליטה. זה הגיע למצב שאני יושבת בחוף הים הכי יפה בהודו, עם הבחור הכי יפה עלי אדמות, וכל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה אוכל. אז הבנתי שאני זקוקה לעזרה מקצועית".
ז' לא לבד: אחת מכל חמש נשים בישראל סובלת מהפרעת אכילה כלשהי. קיימים מצבים קשים, כגון אנורקסיה ובולימיה, והפרעות קלות יותר, דוגמת חוסר יכולת לאכול בחברת אנשים. מכיוון שהרפואה הקונבנציונלית אינה מספקת מענה יעיל למחלה, התעורר הצורך לפתח שיטות פעולה אלטרנטיביות. כזאת היא שיטת הטיפול בתנועה.
"הטיפול בתנועה הוא
אחת השיטות היעילות לטיפול בסובלים מהפרעות אכילה", מסבירה גיתית בורשטיין, רכזת המסלול להכשרת מטפלים בתנועה בשלוחת אוניברסיטת לסלי. "הפרעות האכילה באות לידי ביטוי בהרס הגוף, והטיפול בתנועה מאפשר לטפל באופן ממוקד בגוף ההרוס".
לדבריה , הטיפול מאפשר לסובלים מהפרעות אכילה להכיר את גופם ולהישמע לתחושותיו. בשלבים מתקדמים יותר יכול הטיפול להפוך לריקוד של ממש, ומאפשר להתמודד עם הבעיה. "בעוד האנורקסיה 'ממיתה' את הגוף, הטיפול הזה 'מחייה' אותו תוך תנועה, בשילוב טיפול מילולי", מוסיפה בורשטיין. "באמצעות הטיפול אני מתחברת אל הגוף שלי, דבר שהיה לי כל-כך קשה כי אני שונאת אותו כלכך", מספרת ד', בת 21, המאושפזת זה שלושה שבועות, ומוסיפה, "פה אני מרגישה חופשייה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חמישה קילו לאושר
|
|
|
 |
|
|
|
במרכז להפרעות אכילה בבית-החולים "שיבא" מאושפזים 24 מטופלים. השהייה במרכז מתבצעת בהתאם לרצונם של המטופלים, לתקופת אשפוז של שלושה עד חמישה חודשים, ומתוך הכרה כי הם אינם יכולים לטפל בבעיה בכוחות עצמם. סדר יומם של המטופלים עמוס, ובין שקילה לשקילה הם עוברים, בנוסף לטיפולים בתנועה, גם טיפולים פרטניים, קבוצות תמיכה ושיעורי אמנות.
ה', בחורה יפהפייה המתנשאת לגובה רב, נראית כאילו היא עומדת להישבר בכל רגע. לעומתה, שאר הבנות אינן מפגינות סימני חולשה ונראות כמו כל בחורה מהיישוב. "הנשים האלו נראות כמוני וכמוך, היות שרוב הזמן הן כמו אקורדיון - עולות 20 קילו ויורדות אותם בחזרה", מסבירה אסתר צדוק, מטפלת בתנועה. "מה שמפריד בין כל אשה והאושר הוא חמישה קילוגרם", היא מוסיפה.
לאחר שקיבלה את הסכמתן של הבנות המשתתפות בקבוצה, הובילה אותי צדוק לשיעור התנועה. שתיים מבנות הקבוצה שלא הסכימו להשתתף בשיעור, אולי בעקבות זוג העיניים הנוסף שעומד לצפות בגופן, הצטרפו אליו מאוחר יותר. נראה שהמוזיקה הסוחפת הצליחה למשוך אותן לרחבת הריקודים, יחד עם כולן.
מוזיקת רקע של "אניגמה" פותחת את השיעור. הבנות שעומדות במעגל תורמות, כל אחת בתורה, תנועה אחת אותה מבצעות שאר הבנות אחריה. אחת הבנות, שצוחקת על כמות הקלוריות שהיא שורפת בכל תנועה, מתחילה לרוץ ברחבי החדר על-מנת לשרוף קצת יותר. צדוק, מבחינתה, אינה לוחצת על המשתתפות לבצע תרגילים שאינם נוחים להן. היא משוחחת איתן כקבוצה ועם כל אחת בנפרד, וכך משרה אווירה רגועה ולא מתוחה.
בתרגיל נוסף מתבקשות הבנות להתחלק לזוגות ולהסתכל האחת בעיניים של חברתה. התרגיל, פשוט ככל שיישמע, מהווה אתגר אמיתי לאלו שעסוקות כל-כך בצורתן החיצונית. במהלך השיעור נפרדו הבנות מאחת המטופלות, שהשתחררה מהמרכז באותו היום. "נהניתי פה מאוד", היא מספרת. "מצאתי כאן תמיכה שלא מצאתי בחוץ". לאחר מכן בחרה כל אחת מחברותיה דרך ייחודית להיפרד ממנה: האחת הפריחה לה נשיקה באוויר, ואחרת שרה לה: "הילדה הכי יפה בגן", ושאר הבנות הצטרפו אליה בשירה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
