 |
עם חדירתו של ערוץ "פלייבוי" ארצה, קיבלו הזכיינים המקומיים גם את האפשרות להנפיק מרצ'נדייזינג עם הסימן המסחרי המצליח, שפנפנה שחורה מצויידת פפיון. לפני ארבעה חודשים זה החל בהשקת קו הלבשה תחתונה בכיכובה של נגה שחר - נציגת ישראל בארוויזיון ניצול הנשים - וממשיך השבוע עם קולקציית כובעים מצומצמת: כובעי קסקט, כובעי טמבל וכובעי מטפחת בגוונים פסטליים של תכלת, ורוד ולבן, לצד צבעים עזים כשחור, אדום, כתום וכחול, עטופי לוגו. אלא שעם כל הכבוד ליו הפנר ולארסנל האוריות פוקס שהוא מחזיק מתחת לבית שחיו, אני מאמין שעד כמה
שזה מפדח לקנות פלייבוי בסטימצקי, הכי פדיחה זה להסתובב עם מודעת ענק בוטה על הראש - "מעוניינת בתשומת לב". בלי להיכנס לתאוריות פמניסטיות, בלי לצטט מספריהן של נעמי וולף ("מיתוס היופי - על השימוש בייצוגים של יופי נגד נשים") או טלי רוזין (מה זה בכלל פמניזים?"), ובלי להזכיר את העובדה שנשים נאלצות לסבול הטרדה מינית בכל מספר דקות, ולהכנע לפרסומות המנצלות את חולשתן על ידי הגשת מודל יופי בלתי הגיוני - עולה לדיון הסוגיה, עד כמה ציני לשווק קולקציה בהשראת "פלייבוי" ועד כמה נשים באמת יסכימו להשתחל לתוכה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
הכובעים החדשים פלייבוי. צילום: יחצנות
|
|
 |
 |
 |
 |
|
רגע לפני בלגיה
|
 |
|
 |
 |
 |
|
עד היום לא ברורה לי השאננות הציבורית לנוכח הבחירה של "פלייבוי" להפיץ את הכובעים הממותגים שלה, בגזרות המתאימות במיוחד לצעירות וילדות. אני לא מקנא באמא, שבתה בת התשע תמשוך בחולצתה ותנדנד, "יו, אמא, תראי איזה שפנפנה חמודה, ממש כמו החתולה קיטי-צ'אן. גם אני רוצה כזה. בבקשה". וזה עוד בלי לדבר על הגברים המחורמנים שהולכים מול הבנות האלה ברחוב. רגע לפני שאנחנו הופכים לסוג של בלגיה, כדאי שנפסיק להתעסק פה בשטויות כמו "המורדים", ונבדוק לעומק את המסר הבעייתי, שלא לומר פדופילי, שמעודדת "פלייבוי" בישראל. מחיר: 29.90 שקל לכובע; להשיג בחנויות הבגדים השונות ורשתות השיווק. |  |  |  |  | |
|