 |
 |
|
|
|
|
| משפחת אדר מתחבטת בשאלה אם לקלף לבנם את הצ`ופצ`יק, או לעזוב אותו במנוחה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ישי אדר
8/6/2004 19:22 |
|
|
|
|
|
|
|
מי מכם ידע שבברית המילה, מדובר למעשה בקילוף של עור? על פניו פחות נורא מחיתוך גיליוטיני, אבל כשחושבים על זה. זו בדיוק הנקודה, כשחושבים על זה, פה מתחילות הצרות. כמו תמיד, באיזשהו מקום אתה מעדיף להיות בן שבט רגיל, בלי יותר מדי מחשבה חופשית, אבל כמו תמיד, זה לא מה שקורה.
שאלנו איזה עשרה זוגות הורים ותיקים מה קורה שם, ומסתבר שאף אחד לא יכול לתאר לנו איך זה נראה ומה למעשה הולך עם זה. את הקלמרה על הפופיק כולם זוכרים, אבל את העטרה שנראית כמו התפרצות של לבה אדומה בקצה הבולבול
הזעיר, אף אחד לא זוכר. עברו שבועיים מאז שארנון נולד ובכל פעם שהנושא הזה עלה בבית, ענן שקוף כיסה את השמש.
כל אחד מאיתנו התחיל להתחבט עם עצמו. באופן שהוא כנראה סוג של טבעי בחברה שלנו, לי זה קרה קצת פחות, והסתמנה אצלי מגמת הברירה השבטית. האם, כואבת, שואלת שאלות, רוצה להגן על ילדה. האב, עוקד. במעט הבריתות שבהן הייתי, תמיד רואים את הקהל בא לטפוח על שכמו של האב עם צ'ק ולנחם את האם הדואבת. אנחנו העוקדים, מפקידים בידי האשה את הכאב והסבל, בשעה שאנו מובלים כצאן למרעה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עבודת גינה דחופה
|
|
|
 |
|
|
|
אז הלכנו ארבעתנו, האבא השבטי עם הנזם על הזין, האבא החדש והחבוט, אמא החדשה ואיזה שריד של האמא הישנה לפגישה בקה"ל (ארגון של הורים שלא מלים את ילדיהם, ושפועלים למען מודעות ומידע בנושא המסתורי והמוחשך של הברית). זו היתה פגישה אינטימית בבית פרטי שבה אנחנו היינו הזוג המתלבט היחידי, כמו ברווז במטווח. היו שם אנשים מקסימים, אבל בחור אחד שכוונתו מן הסתם היתה טובה, התחיל להשתמש בכל מיני כלי נשק פרימיטיביים, כמו סרטי זוועה שאיים להשאיל לנו כדי שנראה לאן אנו מובילים את הקטן.
מחוסר עניין ואינפורמציה איכותית באמת, הפגישה הזו לא גרעה ולא הוסיפה שום דבר. עליית המדרגה האמיתית היתה ארבעה ימים לפני שעוד קבענו עם מוהל לברית. חבורה של חברות מהעבודה באה לבקר את אפרת אחרי הלידה. זה התחיל נחמד, הכנתי תה וקפה אבל אז השיחה התגלגלה והגיעה לנושא הברית, ואני מיד יזמתי עבודת גינה דחופה מאוד, וחמקתי החוצה באלגנטיות. איזה חנון רופס האבא החדש הזה. האבא הישן הזיע כמו מתאבק עם המעדר בחוץ בעודו חופר בור עמוק עמוק כדי לקבור את מה שנטחן בתוך הבית.
חצי האוזן שעקבה בדריכות אחרי מה שקורה בבית, בישרה שמתבשל שם משהו חריף. אחרי איזה שעה וחצי החברות הלכו נופפו לי לשלום מרחוק וידעתי שאת מה שהתבשל שם בפנים, האבא עם הנזם על הזין נכנס לאכול ובגדול. בזמן האחרון יש לנו פלישה של נדלים ארסיים לבית, אז אולי זה הזמן למצוא את הקן שלהם ולגלות מאות מהם מתחת לרצפות; אבל לא, יש דברים שאי אפשר לדחות לאורך זמן. יש פעוטה רעבה בבית שמתחילה לעשות טרור כסחני ולהצביע על כסא האוכל שלה בנואשות.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
