 |
/images/archive/gallery/113/715.jpg מצוין למוגבלויות מוטוריות
(צילום אילוסטרציה: חיים אזולאי)  |
|
|
|
|
| יוסי קט, מורה לרכיבה, מצליח תוך מספר שיעורים להעלות ילדים בעלי בעיות מוטוריות על אופניים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
רותי רוסו
7/6/2004 9:30 |
|
|
|
|
|
|
|
יואב (10), הבן של יוסי קט, ביקש ממנו לפני חמש שנים וחצי לרכב על אופניים בלי גלגלי-עזר. קט התנגד בתוקף. "אמרתי לו: בשום אופן לא. אני לא מוכן לרוץ אחריך", הוא נזכר. "אני נוסע כבר 20 שנה על רולר-בליידס ושיכנעתי אותו להצטרף אלי. החזקתי אותו, נסעתי צמוד אליו ואחרי שניה הוא נסע".
חברים של יוסי התלהבו וביקשו ממנו ללמד גם את הילדים שלהם. אחד הילדים, שלידתו הסתבכה, גורר רגל. "הפיזיותרפיסטית הציעה שילמד לרכב על אופניים, וההורים שלו ביקשו את עזרתי", מספר קט. "הפעם החלטתי לנסות והצלחתי בקלות, בעיקר בגלל כוח הרצון שלו. אני לא יודע איך זה קרה", הוא מוסיף, "אבל זה התגלגל והגיע לפיזיותרפיסטית נוספת שהחלה להפנות אלי תלמידים".
יוסי קט המתגורר ברמת-השרון התמחה בכלל בטכנאות קול בניו-יורק. אחר-כך חזר לארץ ועבד
כסמנכ"ל מכירות בחברת היי-טק. החברה העבירה את משרדיה לארצות-הברית וקט העדיף להישאר בארץ עם משפחתו. מאז הוא מקדיש את זמנו ללימוד ילדים רכיבה על אופניים, כאשר הוא מלווה אותם על רולר-בליידס.
"רכיבה על אופניים הינה ספורט טיפולי מצוין לבעלי מוגבלויות מוטוריות", מסבירה הפיזיותרפיסטית לולה בר-נס. "היא מחזקת את השרירים, מפתחת שיווי משקל וקואורדינציה ומפעילה את המוח והחושים. "כל הפעילות הזאת נעשית באמצעים פשוטים".
אצל ילדים רכיבה על אופניים מחזקת גם את הביטחון העצמי והמעורבות החברתית. "לגבי ילדים בעלי מוגבלויות זה המרכיב הכי חשוב בתהליך", אומרת בר-נס. "לילד רגיל הפעולה מאוד פשוטה", מסביר קט, "אבל ילד מוגבל, גם אם יש לו המון רצון והרבה מוטיבציה, הרבה יותר מפוחד. צריך לחזק אצלו את הביטחון".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
האבא היה סקפטי
|
|
|
 |
|
|
|
ב' בן ה-14 סובל משיתוק מוחין מלידה, ויש לו בעיות מוטוריות ברגל שמאל וביד ימין. אביו, בהמלצת הפיזיותרפיסטית שלו, ניסה ללמד אותו לרכב על אופניים אבל לא הצליח. הוא החליט לשלוח אותו לקט. "האבא היה קצת סקפטי וטען שהוא 'מכיר את הילד וזה לא ילך', למרות שהילד גילה רצון עז. כבר אחרי השיעור הראשון ידעתי שהוא יצליח להשתלט על האופניים. ישר קלטתי".
קט מספר שכבר בסוף השיעור הראשון הילד רכב בלי עזרה. למרות שעדיין היה מבוהל הוא קרן מאושר. היתה לו נטייה בכיוון הנגדי ליד החלשה שלו, והוא התקשה להתחיל ולעצור. "אחרי כמה שיעורים נוספים אביו ביקש שניסע בסביבה הקרובה שלו, ליד הבית", מספר קט.
"בשלב הזה הוא היה הכי מאושר. הוא קצת חשש מה יגידו החברים אם יראו אותו נופל. תרגלתי אותו גם לעשות שלום עם יד אחת, אבל הדבר הכי חשוב היה לתת לו ביטחון. והילד היום נוסע", אומר קט בסיפוק. "החלום הכי גדול שלו היה לנסוע ביום-כיפור עם החברים מהכיתה, והיום הוא באמת יכול".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
