 |
/images/archive/gallery/113/878.jpg שרית חדד בקליפ חגיגה
צילום: אדי ישראלי  |
|
|
|
|
| איתי יעקב נבהל משרית חדד של "חגיגה", ומפרגן למיכל אמדורסקי של "מה שתבקש" |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מעריב
30/5/2004 9:59 |
|
|
|
|
|
|
|
הקליפ החדש של שרית חדד ל"חגיגה", להיט החתונות העונתי שהנפיקה, מוזמן להצטנף תחת הטייטל פיגוע ראווה אופנתי. זה לא שאינני אוהב את חדד, להיפך. מוזיקלית, השיר מצויין בעיניי. גם העובדה שהוא מתובל באג'נדה ושיק לסבו-פמניסטי, מייצב את חדד כזמרת דעתנית, צינית ומודעת לכוחה בקרב קהל בעל תפישות פטריארכליות.
אלא שבכל הקשור לבגדים, נדמה שהיא ברגרסיה עמוקה אל אפלת שנות השמונים. חדד, שהמטמורפוזה הוויזואלית שעברה מנערת שיכון מקורזלת מחדרה לנערה צעירה מעודכנת על גגות תל אביב ווררה תגובות והשערות שונות לגבי מטרתה, מחקה באופן גורף את ייחודה האתני, ונמעכה תחת גלגל הגלובליזציה האופנתי. הרי השינוי שהסבה על עצמה, לא רק שגרם לה להיראות מבוגרת מעשרים וקצת שנותיה, אלא שהפך אותה לגרסה המקומית לסוהא ערפאת, ולעוד עשרות דודות עם פן מפונפן ובגדים מריחי נפטלין.
אבל אז היא החליטה להדביק אליה סטייליסט מבין ועדכני, שאף תופר עבורה את הבגדים (השמועות
מרמזות שהבחור הוא לא אחר מאשר המעצב ארצי יפרח). אבל זה לא רק שמפיל עליה אסון, אלא הופך אותה לפאתטית. אם אעצום עין מהמגבעת שנחה על ראשה בקליפ, והיתה מהטרנדים הבולטים של החורף ושם נשכחה, למראה חליפת הכסף המבעיתה שחדד התעטפה בה, אתקשה לשקוט.
גם מחוך הזהב המבהיק שלה מחייב לתגובה. נכון, מטאליקה זה נורא אופנתי העונה, אבל אישה, במיוחד מפורסמת, צריכה להפנים דבר או שניים על שילוב המילים "מחמיא" ו"גוף". המצב הנוכחי, בו חדד עוטה בהופעות, קליפים ואפילו בטקס הארוויזיון בו השתתפה, מלבושים שנראים כאילו נתפרו עבור קריקטורותיה, היא בלתי הגיונית. היא מסוגלת ליותר. יש לה את האמצעים, המנהלים הנכונים ובעיקר - קול מצויין ושירים שנדבקים לך אל הפה כמו הרפס. אם תתרכז בחיצוניותה לחמש דקות, תחליף סטייליסט, או שתתרצה ותרכוש מראה גדולה לביתה, מובטח לה שעיתוני סופהשבוע יתעסקו בחיצוניות החדשה, וירחקו משאלות על מיניות עמומה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אמדורסקי. לא יומרנית. צילום: יחצנות
|
|
|
 |
|
 |
|
מה שתבקשי, בייבי
|
|
|
 |
|
|
|
גישתה של מיכל אמדורסקי בכל הקשור לחיצוניות ולשיווק, מעוררת קנאה. לא שהיא כזו זמרת מצליחה, אבל האמביציה המשנעת את צעדיה בעולם השואו-ביז צריכה להילמד בבתי ספר למשחק ובמה. הרי אין עוד זמרת, פרט אולי לשלוה ברטי, שניסתה וניסתה ללא הצלחה לכבוש את לב הקהל המקומי בכל אמצעי של פיתוי, ללא הצלחה.
אבל מה שבהחלט מעלה את המניות שלה בעיני, היא לא הנקודה אם היא מתלבשת טוב או לא, אלא העובדה שהיא מודעת לנתוניה הגופניים ומשתמשת בהם בחוכמה. לאמדורסקי, שבכל ראיון מעלה באוב את עברה כרקדנית בהונגריה, יש גוף פיצוץ. גם חבירתה אל קהילת הגייז התל אביבית ומינויה של הדראגיסטית "לולה טואלט" ליועצת יופי וסטייל, מעמיד אותה כאייקון בולט שגברים חולמים עליו והומואים רוצים להיות.
מספיק להציץ בקליפ החדש שלה לשיר "מה שתבקש", בו היא מתפתלת כאחת הבנות לבית משפחת מינוג, כדי להבין שצומחת לנו מגה-בייב מקומית. בשמלה חושפנית ושחורה, היא מדגמנת איכויות של זמרת פופ תוצרת חוץ ומזמזמת: "אתה רוצה בלונדינית –אני רוצה שחורה, אתה רוצה גדולים – אני רוצה שטוחה" וכו'.
עם ההומור העצמי שהיא משדרת, אמדורסקי מתנהלת בעולם הזה בקלילות. לפני שלושה חודשים החליטה להוביל את קמפיין הפרסום למותג האופנה הנחשל "Oneway", שמתהדר בתואר תל אביבי וצעיר, ועשתה יפה. ברור לה שלעולם לא תקבל את הקמפיין ל"קסטרו" או "רנואר", וביננו, המרחק בינה לדוגמנות גדול מאוד. אבל היא לא יומרנית. לא מנסה להמציא את עצמה בז'אנר שאינו מתאים לאיכויותיה הקוליות ולא מתיימרת לחסות תחת גג איכותי. היא פה כדי לעשות שמח, לנענע קצת שדיים ולהביא לכם כל מה שתבקשו. זה ש"אין לי מה לומר", לא אומר שהיא לא "עושה רק מה שבא לי וככה זה יהיה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
