 |
/images/archive/gallery/113/086.jpg פרט מתוך העטיפה
צילום: עטיפת הספר  |
|
|
|
|
| הילה רמלר מתחברת לספר הילדים החדש של עדית פאנק, "נורא רציתי גור" |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
28/5/2004 15:04 |
|
|
|
|
|
|
|
הילד בספרה החדש של עידית פאנק "נורא רציתי גור", נורא רוצה גור, אבל הוא לבד במערכה, כי אימא שלו לא בעניין ואבא שלו לא נגד, אבל גם לא בעד.
גם אני רציתי גור כשהייתי קטנה, אבל אבא שלי רצה יותר, אז תמיד היה כלב אחד או שלושה בבית. הבעיה היתה שהמושג "גור" כנראה היה שונה בעינינו, כי אבא הביא גורים עצומים - רוטוויילר שבעליו מאס בו, למשל, או דוברמן נטוש. אבל אני ויתרתי לו, שוב ושוב - כי רציתי גור, לא משנה באיזה מידה הוא מגיע.
גם הילד בספר (למה אין לו שם? למה?) כל כך רוצה, עד שהוא אפילו מוכן להתפשר על גור אחר, של חתול או פיל למשל, אבל לא גור של דג, "כי אסור להוציא אותו מהמים ואסור לקחת אותו על הידיים".
לילד הזה יש סבלנות - הוא מחכה ומחכה, מוכן לוותר על מתנות בחגים, מוכן לוותר על יום ההולדת שלו, העיקר שיגיע הגור המצופה. הציפיה הזאת, המדווחת מבעד לעיניו של הילד (ואולי בגלל זה לעולם לא נדע את שמו), מוסיף לרמת המעורבות של הקורא הפוגש בטקסט שעוסק בבעיה זו לראשונה.
כוחו של הסיפור בנושא ובדילמה אותו הוא מנסה לפענח - רוב הילדים רוצים גור, ולרוב הילדים יש בעיה עם ההורים, על אף שמחקרים מוכיחים את התועלת שבקשר של ילד עם חיות מחמד.
עדית פאנק, הכותבת, היא גם ציירת מחוננת ומוערכת. את ספרה איירה בעצמה, והתוצאה היא חיבור מקסים בין הטקסטים לציורים עצמם, המתעלים לדרגת יצירת אמנות. הספר מנוקד ומיועד לילדים שיודעים לקרוא, אך אפשר להקריאו לילדים קטנים יותר, ועל אף שהוא כתוב בחרוזים, השפה פשוטה וזורמת. כדי לא לחטוא בספוילר להורים ולילדים, לא אגלה את הסוף, אבל עשרים שנה מאז דילמת הגור הפרטית שלי, אפשר לגלות שהתרגשתי.
"נורא רציתי גור", מאת עדית פאנק. הוצאת ידיעות אחרונות. מחיר: 48 שקל
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
