 |
/images/archive/gallery/109/986.jpg דגם האנדרטה שתיכנן ארד
צילום: מתוך האתר הרשמי  |
|
|
|
|
| איך הגיע מיכאל ארד, יוצא סיירת גולני, לתכנן את האנדרטה המרכזית לזכר פיגוע מגדלי התאומים? |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
סמדר הירש
17/5/2004 10:23 |
|
|
|
|
|
|
|
מיכאל ארד, בן ,34 עוד לא גמר לשלם לאוניברסיטה את התשלומים עבור שני תארי מאסטר, וכבר הפך לאחד האנשים החשובים בניו-יורק סיטי. "אני לא סלבריטי, אני ארכיטקט," הוא אומר בראיון טלפוני בלעדי ל"מעריב" לקראת בואו לסמינר האדריכלות שנפתח היום בירושלים, בו יציג את עבודתו Reflecting Absence שנבחרה מבין 5,201 הצעות, להיות האנדרטה שתנציח את אסון מגדלי התאומים במרכז הסחר העולמי במנהטן.
למרות הצניעות הסוחפת שלא מאפשרת לו להודות בכך, ארד הפך בחודשים האחרונים מעוד ארכיטקט צעיר ואלמוני לכוכב נוצץ בשמי העיר הגדולה שפירמות גדולות חושקות בו. "הארכיטקט הלא-ידוע הטוב ביותר", כינה אותו הניו-יורק טיימס, שעקב אחר נסיקת הקריירה שלו עד שלפני חודש וחצי נחת כשותף במשרד הנחשב .Handel Architects
"העבודה של ארד, היתה המשכנעת ביותר והצליחה לעמוד בדרישות הקשות של הפרוייקט. העוצמה שלה, יחד עם הפשטות שלה, הופכות את שני החורים הענקיים שנפערו בחלל לסמלים של האובדן שלנו, ומאפשרים לחסר לדבר בעד עצמו ולהנציח את הזיכרון," הסביר חבר השופטים את הנימוקים לבחירתו ביצירה של ארד. היצירה
מבוססת על שתי בריכות ענקיות בשטח של כ4- דונם כל אחת (הממוקמות בדיוק על עקבות שני המגדלים) ובעומק 10 מטרים, שנשארות ריקות למרות מפל מים תמידי שזורם אליהן, ומשמש מעין מסך במעבר משאון העיר אל השקט הדרוש להתייחדות עם הזיכרון הנורא.
"הרעיון הזה של ריק ענק בתוך זרימה של מים התחיל אצלי מיד אחרי האסון," משחזר ארד. "דמיינתי את זה דווקא מחוץ לאתר התאומים. חשבתי על שני חורים עמוקים בתוך נהר ההדסון שבהם לא יזרמו מים וניסיתי לחשוב איך הופכים את הרעיון למציאות. שרטטתי את זה והלכתי לבונה מודלים כדי שיבנה לי את זה. להפתעתי המודל יצא פנטסטי".
"בדיוק סיימתי לעבוד במשרד האדריכלים KPF (אחד המשרדים הגדולים והמוערכים בניו יורק. ס.ה.) כי ויזת העבודה שלי פגה והתכוננתי לבחינות הרשיון, אז היה לי קצת זמן להתעסק עם זה. כשחיפשתי עבודה הנחתי את הפרוייקט בצד. התחרות לאנדרטה של הפנטגון בוושינגטון היתה כמה חודשים לפני התחרות במנהטן והגשתי משהו מעכשיו-לעכשיו, אבל לא קרה עם זה כלום. התחרות במנהטן הגיעה רק שנה וחצי אחרי האסון, ואז כבר הייתי מוכן ותרגמתי את הרעיון המקורי שלי כך שאפשר יהיה ליישם את זה בתוך האתר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מבט נוסף על הדגם המתוכנן. צילום: מתוך האתר הרשמי
|
|
|
 |
|
 |
|
שאנשים לא ירגישו קטנים
|
|
|
 |
|
|
|
אחרי שהגיש את ההצעה, התקבל ארד לעבודה במשרד התכנון של העירייה, החליף את מספר הטלפון, והתפנה לעבודה ולבנו הבכור נתנאל, שנולד אז לו ולאשתו, עורכת-דין אמריקנית המתמחה במסים.
"השתתפתי בתהליך כי היה לי חשוב להשתתף. לא ממש חשבתי שיש לי סיכוי להיבחר," הוא אומר. "הייתי נורא עסוק, הבן שלי היה חולה ולא בדקתי את האימיילים בצורה קבועה. גם החלפתי טלפון, אז מארגני התחרות לא השיגו אותי. באחד הלילות אני פתאום פותח את המחשב ומגלה שהם רוצים ממני כמה פרטים. חשבתי שאולי הם בחרו כמה עבודות שיירצו לעשות איתן משהו בעתיד והם רוצים שאשחרר את הזכויות על העבודה שלי או משהו כזה. לא ציפיתי לכלום. באתי לפגישה והם נתנו לי חודשיים נוספים לעבוד על ההצעה. הכל היה בעלטה תקשורתית גדולה. לא ידעתי שעלו רק שמונה עבודות. ובתוך התהליך בעבודה מולם גם לא ידעתי שבאיזשהו שלב נותרתי בין שלוש העבודות האחרונות. בין הבקשות שלהם, הם ביקשו שאוסיף מתאר נוף, קצת עצים וצמחייה. אז חשבתי שאם אני כבר עובד על זה שוב רצוי שאצרף אליי את אדריכל הנוף שאני הכי מעריך. פניתי לפיטר ווקר (שהגיש הצעה משלו לתחרות אבל לא נבחר. ס.ה(. והוא שמח להצטרף אלי".
את ההצעה המגובשת, שבימים אלה כבר קורמת בטון וברזלים (והרבה מים) ומיועדת להיפתח לקהל בתחילת ,2008 הגישו ווקר וארד אחרי שעברו על כמה מחוקי התחרות שהגדיר הארכיטקט דניאל ליבסקינד, הממונה על שיקום האתר כולו.
"הקווים הכלליים שהוגדרו אצל ליבסקינד יצרו חלל ענק לאנדרטה, שהיה מונע מאנשים לחוות אותה בצורה אינטימית," מסביר ארד. "הוא רצה לחפור בור בעומק של 20 מטר כדי לנתק אותו מקו העיר. אבל אני חשתי שהניתוק הזה יהיה שלילי. היה לי חשוב להביא את קו הקרקע של האנדרטה למעלה. היו אמנם כללים ספציפיים של התחרות אבל השופטים איפשרו לחרוג מהם אם יש הסבר מספק. אחד הדברים הנוספים ששיניתי היה המיקום יחסית לרחוב, לא רציתי שהאנשים שמגיעים למקום להתייחד עם הזיכרון ירגישו קטנים וחסרי משמעות. רציתי ליצור איזשהי אינטימיות, שמצד אחד מקשרת את האתר לעיר הסואנת ומצד שני יוצרת שקט שנותן אפשרות לרדת מתחת לאדמה ולהתחבר לזכרון".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
