ראשי > סטיליסימו > אופנה פותח>כתבה

בין האידאולוגיה לגרדרובה לימור דיאנה, מעצבת הבית של קום איל פו בשנתיים האחרונות, מצוידת במשנה פוליטית מחויטת 26/4/2004   13:15 אביבה לוינסון :עוד בכתבה יש הפרדה בין התכנים למוצר פמיניזם תמיד רלוונטי במקום קרול פעם בחודש, במקום להגיע למקום עבודתה בסטודיו המעוצב לעילא של בית האופנה קום איל פו ביפו ולהעביר את יומה בהתלבטויות ובדיונים על מה שנלבש בעוד חמש עונות, מגיעה לימור דיאנה, בת 33, לאחת מחנויות הרשת ועובדת בה כמוכרת. מאחר שדיאנה נראית כמו תלמידת תיכון צנומה, לאף אחת מהלקוחות אין מושג שהמוכרת המכרכרת סביבה היא בעצם אחת משתי המעצבות הראשיות של החברה בשנתיים האחרונות. השנייה היא מאיה ארזי, המעצבת של קו ה''ג'י'' הצעיר והיומיומי של קום איל פו. הן בטח לא מנחשות שהיא זו שנכנסה לנעליה הגדולות של קרול גודין, עד לפני שנתיים המעצבת הראשית של הרשת ואחת משתי השותפות המחזיקות בבעלות. ''זה חלק מחוזה ההעסקה שלי ואני נורא אוהבת את היום הזה בחנות'', היא מתוודה ומצחקקת כמו נערה שנתפסה בפאב כשהיא מתחזה לבוגרת. ''דווקא בגלל שאף אחת לא מעלה על דעתה שאני המעצבת, אני מקבלת תגובות מהשטח ולומדת המון''. - מה למשל?   ''שאין יותר חוקים של איך מתלבשים. כל אחת בונה לעצמה את המלתחה שלה, ויש המון חופש, במיוחד בסגנון המחויט. בגלל זה בשלב המכירה אנחנו בדרך כלל מציעות לנשים לקחת ז'קט ומכנסיים משתי חליפות, כדי לשבור את המראה הנוקשה. בקטלוג האחרון מצולם ז'קט דו צדדי שעיצבתי בעקבות ההבנה הזאת. צד אחד מחויט והצד השני הרבה יותר פרוע. מי שקונה אותו יכולה להיות פעם אחת אישה כזאת ובהזדמנות אחרת לאמץ מראה שונה לגמרי. אני כל הזמן מנסה לשבור את החוקים של החליפות, שלא יהיו שמרניות''. - כמה נשים בישראל לובשות חליפות?   ''יש נשים שרוצות ללבוש חליפה ויש כאלה שמחויבות ללבוש חליפות. נכון שאנחנו חיות לחופי הים התיכון ויש לנו קיץ חם וארוך שלא מאפשר להתלבש יותר מדי רשמי, אבל היום הרבה נשים עובדות במקומות ממוזגים, נוסעות בעולם או מבלות בדרכים מסוימות שמחייבות אותן ללבוש מחויט. זה גם מתקשר לגיל בוגר יותר, לסוג של בשלות. מחויט זה משהו בנוי אבל לא בהכרח שמרני. יש המון איכויות לבגד מחויט. הוא עושה משהו לגוף שטי שירט לא יכולה לעשות. בעולם האופנה זו אחת הקטגוריות הכי מורכבות.   ''הרבה פעמים בחורה צעירה לובשת חליפה כדי להיראות ייצוגית ובוגרת. חליפה יכולה לעשות לך שירות, להציג אותך כאדם רציני. אם למשל את הולכת למנהל הבנק שלך כדי לבקש הלוואה לצורך פתיחת עסק חדש, סביר להניח שתשקיעי מחשבה במה שתלבשי לפגישה הזאת, וסביר להניח שחליפה תעשה לך שירות טוב יותר מטי שירט.   ''זו בעצם האישה של קום איל פו. זו האישה שאנחנו רואות בדמיוננו כשאנחנו מעצבות את הבגדים: אישה שלוקחת חלק בעולם הקריירה, אישה עובדת עם חיים מלאים. במקביל, אנחנו מנסות לתת מענה לצדדים האחרים בחיים שלה - כשהיא מגיעה הביתה בערב ופושטת את החליפה, מה עוד היא רוצה''.         יש הפרדה בין התכנים למוצר   - זה גם מתקשר לכסף. אתן נורא אמפתיות כלפי נשים, מעורבות באינסוף פעילויות למען נשים מוכות, מעורבות פוליטית ומגלות עניין במצבן של נשים פלשתיניות ותורמות למלחמה בסרטן השד. אבל בסופו של דבר הבגדים שלכן מאוד יקרים, ועם כל הפוזה של העצמת נשים, אתן פונות לנשים שהן מראש אמידות, מקושרות וחזקות, אלה שבלי לחשוב פעמיים יקנו חליפה מחויטת ואופנתית באלפי שקלים.   ''צריך לעשות הפרדה, ואנחנו עושות אותה כל הזמן, בין התכנים שאנחנו מנסות לקדם לבין המוצר. המוצר שלנו הוא מוצר יוקרה. הוא יוקרתי וייחודי. יש בו משהו אקסקלוסיבי. כמויות הייצור קטנות, ההשקעה בכל בגד גדולה ואיכויות הבדים גבוהות. מהשלב הראשון של העיצוב ועד השלב הסופי של המכירה יש המון השקעה, ובעולם שלנו יש לזה מחיר. אנחנו בפירוש לא עושות ייצור המוני. קום איל פו זה משהו שמעורר תגובות חזקות, ואני נתקלת בשאלות האלה כל הזמן.   ''התשובה שלי היא שמצד אחד יש מחיר למוצר שלנו ומצד שני מותר לנו להחזיק בדעות. רוב החברות לא חורתות על דגלן אמירה חברתית. מה רע בכך שאנו עושות את זה? מה, אם מישהו עושה בגד זול מותר לו להביע עמדה ואם מישהו עושה בגד יקר אסור לו? ''.   - אולי זה מעורר תגובות בגלל האבסורד. כמו שחברה שמייצרת מוצרים שמזיקים לסביבה תקדם רעיונות ''ירוקים'', או חברה שמייצרת מוצרים שמנוסים על בעלי חיים תתרום למען בעלי חיים. ואולי זו הפרובוקטיביות שלכן שמושכת את האש, כמו הבחירה לצלם את הקטלוג שלכן ליד גדר ההפרדה. ''בשביל לעשות פרובוקציה אפשר ללכת לשינקין ולהגיד לבחורות להוריד חולצה. אם המטרה היתה רק תשומת לב מצד התקשורת והקהל, יש אלף דרכים יותר קלות להשיג את זה. הרעיון לקטלוג הגיע מפרויקט שנעשה במסגרת קורס על פרסום אידאולוגי שהנחתה ורד מוסינזון בבצלאל (תערוכה של פרויקטים ממנו מוצגת כעת בסטודיו של קום איל פו ביפו ופתוחה לקהל). שני סטודנטים מהמחלקה לעיצוב גרפי, מעין סמולר ואורי דגן, עשו עבודה שהתייחסה לחומות ולגבולות שנשים נתקלות בהם כל יום. אהבנו את הפרויקט והחלטנו לאמץ את הרעיון בקטלוג האחרון. לא תיארנו לעצמנו שהתגובות יהיו כל כך רבות וחזקות.   'אני חושבת שלא הנושא הוא שמכעיס, אלא עצם זה שנשים מביעות עמדה. עובדה שגם לקטלוגים קודמים שלנו הגיבו באופן דומה, למשל הקטלוג שבו נראות נשים מחליפות תקר בגלגל או עושות על האש. כלומר כאשר נשים מבצעות פעולות שנתפסות כגבריות והמסר הוא'גם את יכולה', ומאחורי התמונה יש הסבר מפורט מה צריך לעשות. ''אני מאמינה שגם אם למישהי אין כסף לקנות את הבגדים שלנו אבל הקטלוג ייפול באיזושהי דרך לידיה, הוא יעורר בה מחשבה. המסר יעבור. בקטלוגים של חברות אחרות רואים נשים בכל מיני פוזות, לפעמים כשהן חשופות בצורה שפוגעת באישה ולא מכבדת אותה, וזה לא מעצבן נשים באותה מידה כי למקום הזה אנחנו רגילות. אני חושבת שאנשים מתעצבנים מסיבה אחת פשוטה, שהם לא רגילים שלבתי אופנה ולמעצבות אופנה יש עמדות חברתיות. יש לנו סוג של כוח ויכולת השפעה, ואנחנו משתמשות בהם כדי להגיד מה שאנחנו חושבות. אני חושבת שכבר בזה יש אלמנט של העצמת נשים. הנה אנחנו, נשים שעושות אופנה, אומרות כמה דברים על מה שאנחנו חושבות ועל נשים בעולם בכלל. למה זה מעורר כזאת התנגדות? ''.     פמיניזם תמיד רלוונטי אחרי הנאום הפמיניסטי חוצב הלהבות שלה, די מפתיע לגלות שעד לפני שנתיים דיאנה בכלל לא ידעה שהיא כזאת. בראיון הקבלה שלה, היא מספרת, שאלה אותה סיביל גודפריד, המנכ''לית של קום איל פו, אם היא פמיניסטית. ''פתחתי זוג עיניים ואמרתי לה שהשאלה הזאת לא קיימת מבחינתי כי אני דור אחר. בשבילי זה מובן מאליו ואני לא מבינה למה צריך להשתמש במושג הזה. תמיד היה לי ברור שאני חייבת ללמוד ולהיות בעלת מקצוע כדי להיות עצמאית. תמיד היה לי חשוב להתקדם ולהצליח, ואף פעם לא חשבתי שאני צריכה להתחתן כדי להשיג ביטחון כלכלי. השאלה אם אני אישה או גבר אף פעם לא נראתה לי רלוונטית.   ''גם כשהסתכלתי על קום איל פו מבחוץ, אף פעם לא התעסקתי עם המסר הפמיניסטי. תמיד הערכתי את העשייה המאוד מוקפדת. עם זאת, ככל שאני מתבגרת, ובמיוחד בזמן האחרון כשחברות סביבי הופכות לאמהות, אני מבינה כמה השאלה הזאת עדיין רלוונטית גם לדור שלי''.   אם לשפוט לפי התקדמות הקריירה שלה עד היום, העובדה שדיאנה אישה באמת לא הפריעה לה להצליח ולקטוף תעודות הצטיינות בכל מסגרת שהשתתפה בה. עוד בזמן לימודיה בשנקר התקבלה לעבודה כמעצבת אצל הגרה. אחרי שסיימה את שנקר בהצטיינות פנתה אליה לאה פרץ, אז ראש המסלול לעיצוב אופנה, והציעה לה להיבחן לתוכנית יוקרתית לתואר שני בעיצוב אופנה בבית הספר IFM בפריז. אחרי מבחנים ארוכים שכללו מטלות כמו סרט וידאו, ראיון טלפוני באנגלית בשיחת ועידה עם מראיינים מכל העולם, כתיבת טקסט אישי ארוך ועיצוב קולקציה מיוחדת, היא לא סתם התקבלה אלא עם מלגת מימון מלאה, ''אחרת לא היה סיכוי שהייתי נוסעת. סיימתי את הלימודים בשנקר עם מינוס גדול מאוד בבנק''.   בפריז למדה שנה וחצי ברציפות יחד עם עוד 11 סטודנטים מצטיינים מכל העולם. ''שם נפתחו לי העיניים. ביקרתי מבפנים בכל בתי האופנה הגדולים. המרצים שלנו היו מעצבים, מנהלים ואנשי שיווק מכל החברות הגדולות והידועות ביותר בעולם. עשיתי פרויקטים, למשל עם חברת Hermes, שזה בית אופנה שקיים כבר למעלה ממאה שנה עם מסורת ותרבות, והוא מהיוקרתיים ביותר. המטרה של בית הספר היתה לפתח את הזהות העיצובית שלנו, לגרום לנו להבין מה הכוח שלנו ואיך עושים את זה. את רוב הזמן שם הקדשתי לג'ינס ולגרפיטי. ניסיתי להבין את התופעה הזאת של אופנת רחוב, ואת פרויקט הגמר שלי עשיתי על גרפיטי, שבפריז אפשר למצוא בכמויות''.   - את דוברת צרפתית?   ''אז לא, היום כן''.     במקום קרול בסוף הלימודים קיבלה הצעה לפתוח באיטליה עסק לתכשיטים. ''בגלל שסקרנות היא אחד הדברים שמובילים אותי ובגלל שתמיד רציתי לחיות באיטליה, נסעתי'', היא אומרת. ''באותה תקופה גם שבעתי מלהתעסק באופנה. הגעתי למילאנו ולא ידעתי מילה באיטלקית, לא ידעתי כלום על אבנים, על תכשיטים או על הקמת עסק. זו היתה שנה מאוד אינטנסיבית של לימוד, ובסופה קמתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי שזה לא זה. חזרתי לארץ יומיים אחרי הפיגוע במלון פארק, ואני זוכרת שכולם שאלו אותי למה חזרתי, אמרו שהמצב פה קשה. מאירופה זה באמת נראה כאילו יש פה מלחמה ברחובות, אבל בכל זאת נשארתי וחיפשתי עבודה. ''ואז יום אחד סיביל התקשרה אלי. נפגשנו, ובסוף הראיון, כשהיא אמרה לי שהתפקיד הוא להחליף את קרול, אמרתי לה,'תודה, שלום, זה גדול עלי'. ישבתי שבועיים בבית עד שלאה פרץ לקחה אותי לשיחה ואמרה לי,'לימור, תפקיד כזה לא מתפנה כל יום בישראל, תחשבי על זה שוב'. התקשרתי לסיביל, ולשמחתי זה עדיין היה אקטואלי''.   - עכשיו את כבר מרגישה נוח בנעליה הגדולות של קרול?   ''באופנה תמיד אומרים שרק אחרי שלוש קולקציות אפשר להעריך אם מעצב מתאים לבית שבו הוא נמצא. עכשיו הקולקציה השלישית שלי נמצאת בחנויות, וזו באמת הקולקציה הראשונה שאני גאה בה ושעיצבתי אותה בכיף, בלי לחצים מיותרים מבפנים ומבחוץ. אז זה הזמן לשפוט''. שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

חפש ב-NRG google.com    שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך דעה דעה סטייליסימו דעה נסיון ראשון

פירסום ב - nrg מעריב   אתרי מעריב   דרושים ל - nrg  תנאי שימוש   עזרה   כתבו לנו   מי אנחנו