 |
|
|
|
|
עד הגירושים זה יעבור
|
|
|
|
|
מאז שנחקק הדיבר ''לא תנאף'' ועד שערוריית המין של דיוויד בקהאם, הבגידות מעסיקות את כולנו. ארבעה מומחים מאמתים ומפריכים את המיתוסים הגדולים על יחסי החוץ |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
נועה אפשטיין
25/04/04 17:53
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
כשכריסטופר קולומבוס חזר לאירופה אחרי שגילה את איי הבהאמה, אמריקה של היום, מעטים חזרו איתו. תנאי התברואה, המזון המועט וקשיי הדרך, השיבו לאירופה מעט מאנשי הים ששרדו. אבל המלחים לא שכחו להביא מתנה לעולם הישן: הסיפיליס, או בשמה העברי-העגבת. החברה של אותם ימים היתה שמרנית ודתית ותמכה במין רק במסגרת חיי הנישואים. כך שלכאורה, העגבת היתה צריכה להיעלם במהירות שבה הופיעה. אלא שהמחלה התפשטה כאש בשדה קוצים בכל היבשת. האנגלים כינו אותה ''המחלה הצרפתית'', הצרפתים החזירו להם עם ''המחלה האנגלית'', ועד גילוי הפניצילין, היא קטלה רבבות, שמתו תוך ייסורים נוראיים.
זו רק הוכחה אחת לכך ששמרנות, דבקות בערכים מסורתיים וכל הג'אז הזה, מעולם לא הפריעו לאנשים לבגוד בבני זוגם. מאז שנחקק הדיבר ''לא תנאף'', ועד שערוריית הנישואים המפוקפקים של דיוויד וויקטוריה בקהאם, הבגידות מעסיקות את כולנו. כל אחד מאיתנו אוחז בגישה משלו לנושא, בניסיון חיים כואב פחות או יותר ובקולקציה של מיתוסים רלוונטיים. לפניכם 10 מיתוסים שכאלה, בתוספת דעתם המנומקת של 4 יועצי זוגיות, שהיו עדים לסיפור בגידה אחד או שניים בחייהם המקצועיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
גברים בוגדים מחפשים סקס, נשים בוגדות מחפשות אהבה
|
|
 |
|
|
לפי ד''ר איריס בר-און, העוסקת בייעוץ זוגי ומיני, המיתוס לא מדויק. ''ברור שגם נשים רבות בוגדות, בגלל בעיות מין, ובמקום לטפל בבעיה נקודתית, הן מוצאות פתרונות מחוץ למסגרת הנישואים. כשמתגלה הסיבה לבגידה, העלבון של הגבר כבר גדול מדי, וקשה מאוד להתגבר עליו''. לעומתה , פרופ' קלייר רבין, יועצת ומטפלת בנושא זוגיות, מוצאת את המיתוס מהימן למדי. ''נשים בוגדות לרוב מתוך חיפוש אחרי אהבה, וכשהן פועלות כך המצב הזוגי בדרך כלל גרוע, כי זה אומר שממש נמאס להן'', היא מסבירה. ''ברור שזו הכללה, ושיש נשים שרואות בבגידה בילוי, אבל בדרך כלל מדובר בייאוש. הרבה גברים, לעומת זאת, מתייחסים לבגידה כמו אל ארוחה טובה או ספורט. אני פוגשת גברים שבפירוש לא רואים בסקס עם מישהי אחרת משהו רע. בתוך עצמם הם מרגישים שלא מדובר בבגידה''.
הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז' קונט טוענת שהבוגדנות הגברית היא תכונה גופנית, שלא ניתן להילחם בה. ''יש מחקר שגילה שלגברים יש גן של בוגדנות, של הרפתקנות'', היא אומרת. ''הם גם יותר סקרנים מבחינה מינית ומרגישים צורך לממש את הסקרנות הזו. ברור שלא מדובר בכל הגברים, ושלגברים רבים אין שום רצון באישה אחרת, אבל רבים משתוקקים. עם זאת, גברים נעלבים יותר כשנשים בוגדות בהם לטובת סקס עם מישהו אחר. הם מעדיפים שהבגידה תיעשה מסיבות של צורך רגשי. נשים, לעומת זאת, נעלבות יותר מבגידה אינטימית, מיחסים קרובים נפשית של בני זוגן עם אישה אחרת. כיום, הצדדים הולכים ומשתווים, וההבחנה הזו כבר פחות קיצונית''. ד ''ר משה סטולר, פסיכיאטר בכיר בשירותי בריאות ''כללית'', מוסיף ש''לגברים מאוד חשוב לדעת שהם טובים במיטה, ואם האישה בגדה, הם מעדיפים להטיל את האשמה עליה ולהוציא את עצמם מכל העסק ''.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גברים נבגדים מפרקים את המשפחה, נשים נבגדות מנסות להנציח אותה
|
|
|
|
|
ד''ר סטולר סותר את המיתוס וטוען שגברים דווקא מנסים לשמור על הנישואים. ''הבגידה מעוררת אצל הגברים יצר חזק של בושה כתוצאה מהעובדה שבת הזוג הוליכה אותם שולל, שהם נחותים לעומתה, שהיא מצאה תחליף. בנוסף, קיימת בושה מפני המשפחה והחברים, לצד התפישה שהנבגד עלוב עד כדי כך שאפילו אשתו לא רוצה בו. אלה יכולים להביא את הגבר לדבוק מאוד בנישואים, גם אם הם כושלים''. כמוהו גם פרופ' רבין ממאנת להתמסר למיתוס וטוענת שהנשים הן אלה שממהרות יותר לבחור בגט. ''נשים הולכות יותר עם הרגש, הן לא מוכנות להישאר בנישואים ללא נאמנות, אהבה וקרבה, ומוכנות להסתכן. לנשים יש גם מערכות תמיכה בדמות חברות, אימא ואחיות, והן מסוגלת לדמיין את החיים לבד הרבה יותר בקלות''.
- ואיך גברים נבגדים מתמודדים עם הגילוי?
''לגברים מאוד חשוב לשמור על משפחה למופת כחלק מההצלחה החיצונית. הם מוכנים להתעלם מהרגשות, למצוא פתרון דומה בדמות אישה מחוץ לנישואים, הכול כדי לשמור על המסגרת. הפחד מפני איבוד השגרה גדול יותר, גם מפני שברוב המקרים האישה היא שמנהלת את החיים בבית. כך נוצר מצב מעניין, שבו לגברים קל יותר לבגוד, אבל הם חוששים יותר לצאת מחיי הנישואים. הם לא רואים את הקשר בין השניים ''.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשמדובר בניאוף, נשים סלחניות יותר מגברים
|
|
|
|
|
''גבר, בעיקר גבר שמרן ואפילו פרימיטיבי, מרגיש שדפקו לו את הסחורה, שמישהו חדר לוואגינה של אשתו ולכלך את המקום שהוא החשיב לנקי מאז שהיא איתו'', מסכימה ד''ר איריס בר-און. ''גברים מתייחסים לקטע המיני כאל קניין, וקשה להם מאוד עם המחשבה שהם חלקו אישה. גבר שיסלח על מעשה כזה הוא גבר מתקדם, שבטוח מאוד במיניות שלו. נשים מוכנות להשלים עם בגידה חד פעמית בשביל הילדים ושלמות המשפחה. עם זאת, הסליחה לא שלמה. הגבר יצטרך להוכיח כל החיים שהוא בסדר, וחיי הנישואים יהפכו קשים מאוד''.
'' באופן כללי, התחושה החברתית היא שנשים צריכות לקבל בגידה יותר בקלות, אבל אני דווקא מצאתי את ההפך'', פרופ' רבין לא מסכימה. ''נשים מרגישות גמורות כתוצאה מבגידה של בן הזוג. התגובה היא מאוד חזקה ורגשית, והן מתקשות מאוד להתגבר עליה, גם לאחר שנים. גבר מוכן לעבור הלאה הרבה יותר בקלות. חוץ מזה, אם האישה בגדה, יש סיכוי גדול שהגבר כבר עשה זאת לפניה, וזה מקל עליו לסלוח''.
'' התגובה לבגידה של בן הזוג יותר מעשית מצד הגבר ויותר רגשית מצד האישה'', מסכם ד''ר סטולר. ''אישה שנבגדת נפגעת בצורה קשה, ולא קל לתקן את זה. אבל באופן כללי, רוב בני הזוג לא ממהרים לראות בעניין מעידה חד פעמית, וקשה להחזיר את האמינות שאבדה ''.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אין נישואים ללא בגידות
|
|
|
|
|
חרדים? ד''ר סטולר שמח לבשר שזה לא המצב. ''מתוך הניסיון שלי, אני יכול להגיד בצורה מרגיעה וברורה שיש הרבה מאוד אנשים שאין להם צורך לבגוד. לרבים עוברות מחשבות בראש, הם מסתכלים על אחרים ומפנטזים, אבל הצורך והסקרנות הם ברמה מאוד נמוכה לעומת תחושת האחריות שלהם. קשה לעשות סטטיסטיקה מסודרת לגבי כמות הבגידות, אבל צריך להבין שגם המספרים הגבוהים מדברים על מעידות חד פעמיות. הרבה מטופלים שנקלעו לסיטואציה כזאת אמרו לי'תשמע, זה היה אירוע מטופש, ואני לא מבין איך זה קרה'''.
זקוקים לצפירת הרגעה נוספת? רזיאל-ז' קונט מסכימה ומסכמת ש''מי שטוען שכולם רוצים לבגוד טועה, כי יש אנשים שהם מונוגמיים. אבל גם מי שיגיד שרק מתוסבכים וחוטאים בוגדים, טועה. הבגידה תלויה באישיות ובמצב שנקלעים אליו. קיים גם מקרה שלישי, נדיר יותר, שבו מלכתחילה בני הזוג לא נישאו מתוך אהבה גדולה, אלא כדרך לצאת מהבית, או מסיבה פרוזאית אחרת. מאוחר יותר, אחד מבני הזוג עלול למצוא אהבה גדולה, וזו באמת טרגדיה''.
נינוחים ? אולי כדאי שתשמעו את ד''ר בר-און, שדובקת במיתוס ואומרת שנישואים נטולי בגידות נדירים מאוד. ''זה בגלל שהמונוגמיה איננה מצב טבעי'', היא מפרשנת. ''בישראל נישאים בגיל צעיר מאוד לעומת אירופה, ומה הסיכוי שבני הזוג יהיו נאמנים זה לזה במשך עשרות שנים?''.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גברים בוגדים הרבה יותר מנשים
|
|
|
|
|
''ברור שגברים בוגדים יותר, בעשרות אחוזים יותר, וזה מעוגן בהרבה מחקרים'', רזיאל-ז' קונט מאשרת. ''הרבה יותר גברים עושים הפרדה בין מין לאהבה, מוצאים שמין עם אחרות מסקרן, ולרוב יש להם גם יותר הזדמנויות. הרבה יותר גברים רואים במין חיזוק לאגו, בעוד נשים מסתפקות בזה שירצו אותן. גברים שונים מנשים באופן ביולוגי, ואין מה לעשות''.
'' אין סטטיסטיקות מסודרות, אבל מהניסיון שלי, גברים בוגדים הרבה יותר מנשים, והפער הוא עצום'', ד ''ר סטולר מחשל את המיתוס. ''לדעתי, יש לזה כמה סיבות: נשים יותר רגשיות, ולכן מהססות לפגוע ולהיכנס למצבים קשים. מלבד זה, הן חשות יותר אחריות כלפי המשפחה. לגברים גם יש יותר הזדמנויות מבחינת כסף וזמן, והאפשרויות צצות יותר בקלות''.
פרופ' רבין מוצאת שגברים ונשים כאחד מקבלים מהסביבה החברתית לגיטימציה לבגידה. ''נראה שהערך החזק ביותר היום הוא מימוש עצמי. הסביבה דוחקת בנו לחפש את האושר כל הזמן, וגם לחוות, להתרגש, להרגיש ולנסות כמה שיותר. עם זאת, ברור שגברים מרשים לעצמם לבגוד ביתר קלות. אני פוגשת גברים שנכנסו לתוך נישואים בידיעה שהם יבגדו, והנשים לא ידעו מזה ''.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אם בוגדים לא מספרים
|
|
|
|
|
אם תשאלו את ד''ר סטולר, הוא ימליץ לכם שלא להתוודות. ''ברור שצריך לבדוק אם הבוגד יכול לחיות עם השקר של עצמו, אבל ברוב המקרים לא כדאי לספר'', הואטוען. ''כשמספרים, בן הזוג דורש בדרך כלל לדעת ה-כ-ל, והבוגד, שרוצה להתנקות לגמרי, נכנע ומוסר את כל הפרטים. מאותו רגע בן הזוג הנבגד מעסיק את עצמו בדמיונות ובייסורים, והוא לעולם אינו בטוח ששמע את הסיפור המלא. הוא מרגיש שעולמו מתמוטט, ובונה לבן הזוג תווית של אדם מתוחכם, שעלול להערים עליו בכל רגע''.
'' אני לא יודעת אם יש תשובה מוחלטת'', פרופ' רבין מתלבטת. ''אבל אם היה משהו חד פעמי, ובן הזוג שבגד פתר את זה עם עצמו באמצעות טיפול, או הבין מאיפה זה הגיע ולא המשיך עם זה, אלא חזר עם רצון להשקיע ביחסים, אין טעם לפתוח את העניין. הבעיה היא שאנשים מתאהבים, והבגידה מחליפה את הנישואים והופכת להתמכרות''.
רזיאל-ז'קונט מבחינה בין מקרים שונים, ומוסיפה ש''הרבה פעמים זה מיותר ולא לעניין לספר, אבל יש מצבים שבהם השקר עומד בין בני הזוג, ובלי וידוי לא ניתן יותר ליצור קשר. לפעמים הבוגד מספר כי הוא רוצה להפסיק את מסכת השקרים, והוא זקוק לכך שבן הזוג יתפוס אותו וישיב מלחמה. במקרים אחרים, זו הדרך היחידה להוציא את בן הזוג משאננותו ומאדישותו ולהחיות את הנישואים''.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אין דרך למנוע בגידות
|
|
|
|
|
פרופ' רבין אומרת שפיתויים וסיבות לבגוד קיימים תמיד, אבל כמו בכל דבר, גם כאן התקשורת יכולה להציל את בני הזוג. ''החלטה על חיים ללא בגידות דורשת השקעה גדולה מאוד, ורוב האנשים לא מוכנים להתאמץ כל כך, כי הם בדרך כלל משקיעים את עצמם בעבודה, במשפחה המורחבת או בגידול הילדים. כדי לעבור נישואים ללא בגידות צריך להחליט שהזוגיות היא מעל הכל, וזה 50 אחוז מהדרך. מלבד זאת, צריך לדאוג לזמן זוגי לפחות פעם בשבוע. בזוגיות צריך ללמוד לבנות עומק, אין דרך אחרת. צריך לומר מילים טובות, ללטף, לתת מתנות, להשקיע במין, לצאת ולשוחח שיחות אינטימיות''.
ד ''ר סטולר מצביע על מצב שבו על בן הזוג להיות ערני. ''לאורך הנישואים, קורה שבן או בת הזוג מכירים אדם מחוץ לנישואים, מתלהבים ממנו ומשתפים את בן הזוג בחיבה הזאת. אבל אם הידידות נעשית הדוקה, נוצרת סיטואציה שהיא פרצה הקוראת לגנב, והסכנה שיתפתח כאן משהו, גדולה. במקרה הזה לא מדובר בפרנויה, אלא בחששות מוצדקים. עם כל הכבוד למרחב, בן הזוג לא צריך להתבייש או להתעלם, אלא לקחת יוזמה ולחתוך את הקשר לפני שהוא מתפתח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בגידה עלולה לשפר את היחסים ולעורר את בני הזוג
|
|
|
|
|
לא אם תשאלו את ד''ר סטולר, שטוען שאם יוצא עז ממתוק מדובר בסיפורים רומנטיים נדירים מאוד. ''יש מקרים שבהם רק הבגידה פתחה את העיניים של הנבגד, כשבן הזוג התנהג בצורה אדישה ומתעלמת ולא היה מוכן לדסקס את בעיות הזוגיות. במקרה כזה, לפעמים הצד השני מחליט להשלים לעצמו את החיים בחוץ, ואז, כשהכל מתפוצץ ומתגלה, אפשר לגשת לפתרון. עם זאת, לא הייתי ממליץ על זה כשיטה, כי רוב הבגידות פוגעות ומשאירות כתם בלתי נמחק על חיי הזוגיות. במקרים שבהם הבגידה גרמה לבן הזוג לפקוח את העיניים, מדובר היה מלכתחילה בטיפוס בעייתי מאוד. כל מי שיוצא לבגידה צריך לזכור שהוא עושה מעשה שקשה מאוד יהיה לכפר עליו אם הוא יתגלה. לא כדאי לאף אחד לצאת מהנחה שכמה שיחות, נשיקות ומתנות יפתרו את המצוקה של הנבגד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאנשים שנישאו צעירים יש רצון חזק לבגוד
|
|
|
|
|
''בדרך כלל האנשים שיחוו בגידה הם אנשים שיוצאים מגיל צעיר'', ד ''ר בר-און מסכימה. ''אחרי שהאהבה נרגעת וההתאהבות נוחתת, נכנסים ילדים למערכת, והחיים הופכים שגרתיים ושחוקים. במקרה כזה, הבגידה היא רק עניין של זמן. לכן, אני מאוד ממליצה להתחתן אחרי גיל 30. אנשים בוגרים יותר הם בעלי ניסיון זוגי, רגועים יותר ומסוגלים להתמודד עם נישואים בקלות ובנינוחות גדולות יותר, והחיים הזוגיים נבנים כחברות טובה ונכונה''. מהסיבה הזו, פרופ' רבין מסבירה שעל אנשים להתנסות במערכות יחסים לפני שהם נישאים. ''אנשים שנישאו צעירים לא סיפקו לעצמם את החוויה של התנסות וניסיון של מצבים שונים, והרבה פעמים מנסים להשלים את מה שלא הספיקו. כאמור, זה מתחזק באווירה הכללית שכדאי לנסות ולטעום מהכל''.
ד ''ר סטולר נזהר מהמיתוס, אבל נזכר במקרים רבים שמאשרים אותו. ''זה יותר נפוץ אצל נשים'', הוא אומר. ''יש נשים שהיו במערכת יחסים מגיל 15, שכבו עם החבר בגיל 16 והתחתנו איתו בגיל 20. הן לא יצאו מעולם עם גבר אחר, וודאי לא חוו סקס עם גבר אחר. בהתחלה זה איכשהו בסדר, אבל כשצצים קשיים בנישואים, הן מרגישות שעוד לא טעמו שום דבר. זה מתחיל להציק להן, ובסופו של דבר מוביל לבגידה''.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
