ראשי » יהדות » מגזין

להקה, שניצל ושני צלמים: כך נראית חתונה חרדית

החתונה הישראלית הממוצעת שרובנו מכירים רחוקה שנות אור מאופייה של החתונה החרדית. איפה החרדים מתחתנים, מה הם לובשים, וכמה כסף מוציאים על האירוע?

תעשייה שלמה שובתת בימי ספירת העומר. בעלי האולמות באזור בני־ברק משכירים את המקום לכינוסי התעוררות מזדמנים. הזמרים יוצאים לחופשה בחו"ל או קוברים את עצמם באולפן וכותבים חומרים חדשים. מי שלא נחים הם השדכנים.

איכשהו, בעונת החתונות עסוקים בקצירת פירות ההשקעה, ודווקא בימים הללו מרימים עשרות טלפונים בניסיון לזווג זיווגים. מיד אחרי חג השבועות האות יינתן, עונת החתונות תתחיל ותימשך במלוא עצמתה עד לשלושת שבועות האבל על המצור וחורבן ירושלים. או אז קו 402 מבני־ברק לירושלים בחצות הלילה יתמלא שוב בהורים וילדים שחוזרים מחתונה של בן משפחה.

מלבד העובדה שבמרכז האירוע עומדים חתן וכלה שנישאים, אין כל קשר בין חתונה חרדית לבין חתונה במגזר הכללי. לחרדי ממוצע יש מעגלי היכרות נרחבים יותר מאשר בן גילו שמחוץ למגזר: משפחה גדולה, קהילה, חברים מהישיבה והחצר החסידית אליה הוא משתייך. אירועי החתונה שהוא מחוייב להשתתף בהם במהלך השנה לא נגמרים.

במקביל, גם בעלי השמחה מחויבים להזמין קהל גדול הרבה יותר. החתונה איננה אירוע סגור לחברי החתן והכלה אלא מפגש המוני של כל מי שאיכשהו קשור לאבא של הכלה או לאמא של החתן. מרביתם לא ישתתפו בה מהחופה ועד למנה האחרונה אלא יקפצו לכמה דקות, עד שיעברו לחתונה הבאה, שגם אליה "יהיה ממש לא נעים אם לא נגיע".

הקונספט הזה לא הופך את החתונה לשמחה פחות, אלא למאוד שונה בצורתה. ההשקעה בחתונה חרדית איננה פחותה, היא רק מכוונת לאפיקים אחרים. עולם החתונות החרדי תוסס מאוד והתעשייה סביבו לוהטת במיוחד. טרנדים פושטים במהירות, החבר של בן הדוד תמיד יעתיק לחתונה של בן הדוד מהצד השני, ובאותה מהירות הם גם נעלמים. אבל אבני הדרך תמיד יישארו: הצילום, התזמורת, הבגדים, האולם, הקייטרינג, והכי חשוב - כמה קהל היה ואלו רבנים השתתפו.

הצילום הוא אולי הקטגוריה החשובה ביותר. המנות יכולות להיות מקייטרינג של בית ספר, אבל על הצלם לא מתפשרים. גם סטילס וגם וידאו. הכלה לא תוותר בעניין הזה. בקרב הצלמים יש שמות בולטים, כוכבים של ממש בתחומם. במקרים רבים צלמי הסטילס והווידאו יבואו במקשה אחת, אבל המהדרין ייקחו מכל תחום את הטוב ביותר. צלם הסטילס יתחיל לעבוד בשעה מוקדמת מאוד של היום, ויידרש לערוך לכלה "בוק" לרגל יום חתונתה.

למרות שהצד הגברי והצד הנשי בחתונה חרדית מופרדים בצורה מוחלטת, ומדובר כמעט בשני חתונות, עדיין יהיה זה צלם אחד שירוץ בין שני הצדדים. המהדרין ייקחו שני צלמים, כדי לא לפספס שום פרט. הייתה תקופה שבה התפשטה חומרה לקחת צלמת לעזרת הנשים, אבל לפעמים חומרות לא תופסות, וזו אחת מהן. צלמים גברים עדיין מסתובבים חופשי בין כל הוויבערס (נשים, ביידיש). הסיבה המרכזית היא כי באזורים החסידיים השמרנים גם כך ממעיטים מאוד בצילום, כך שקהל היעד המרכזי להחמרה לא נדרש לה.

והגבירים, הגבירים תמיד מחדשים. בשנה האחרונה נצפו כמה מאילי ההון החרדיים מתחזקים צלם משלהם לאורך כל החתונה, כדי שלא תתפספס שום לחיצת יד בינם לבין גדול הרבנים שהגיע לכבדם.

תעשיית התזמורות והזמרים לחתונות פעילה מאוד. בעולם שאין בו להקות צבאיות או תוכניות ריאליטי, אולם החתונה הוא לעתים הדרך היחידה לצעיר החרדי להפוך לכוכב מגזרי. זמרי החתונות הם כוכבים מדרג ב', מוכרים מאוד אך עדיין ללא מנת התהילה המספיקה. מי שיפרסם אלבום או ימלא הופעת קיץ ייחשב לכוכב אמיתי.

מוסד שנעדר לחלוטין מהחתונות החרדיות הוא התקליטן. בתחילה תזמורת הייתה ברירת המחדל. אולי מתוך שמרנות והמשכיות לכלייזמר, חתונה שמכבדת את עצמה התפארה בכמה נגנים. "ישנן כמה סיבות למה אופציית התקלוט לא תפסה אצלנו", מסביר הזמר ישי לפידות, הצעיר הבועט הנצחי של המוזיקה החסידית. "ראשית יש את העניין התרבותי. אדם חרדי שאומרים לו 'תקליטן' – רואה בעיני רוחו דיסקוטק. הוא רואה תרבות חילונית ולא רוצה את זה בחתונה שלו.

יש גם את אופן ההרקדה. בחתונה חילונית, התקליטן אחראי על הקצב. בחתונה חרדיות 'העויילם' (הקהל, מ"ג) יכתיב. פתאום נכנס איזה רב שצריך לשיר לו 'ימים על ימי מלך תוסיף' ואחר כך החברים של החתן יתחילו איזה שיר. שליטה של תקליטן בחתונה כזו הרבה יותר קשה". מלבד זאת, לדברי לפידות, הייתה בעבר גם סיבה טכנית: החומרים שיצאו לאור בעולם המוזיקה החסידית לא אפשרו הוצאות גרסאות רמיקס, ועם השירים עצמם לא היה אפשר להרקיד את הקהל.

במקום תקליטן, מופיע הזמר. הוא מרכיב חשוב מאוד בעולם החתונות, וכאמור, הופך לכוכב בתחומו. הזמר לא צריך רק לדעת לשיר אלא גם לתקשר עם הקהל, להגיב לדרישותיו, ולהתחיל את "היום יום הולדת" ברגע שמודיעים שהסבתא נולדה ממש היום. כיוון שבמת התזמורת והזמר ממוקמת באזור הגברי של האירוע, זהות הזמר חשובה הרבה יותר לחתן מאשר לכלה. מגמה חדשה שהחלה בארצות הברית ומטפטפת לאט לאט לישראל היא אי ההסתפקות בזמר והבאת מקהלה שלמה, זמר ושלושה מלווים בדרך כלל.

לצד הזמר התפתחו גם הקלידנים. עקב אילוצי תקציב החלה במקומות מסוימים במגזר החרדי תופעה של ויתור על תזמורות שלמות והסתפקות בקלידן, אבל הקלידן הפך מהר מאוד מפשרה לבחירה מכובדת. הקלידנים הוכיחו שהם יכולים להקפיץ, מחיריהם עלו והם הפכו לשמות מוכרים בזכות עצמם. ישנם גם קלידנים שמתחזקים מאחוריהם תזמורת מלאה כמו גרשון פריישטט, עמירן דביר ואחרים.

כלי נגינה שהיה בעבר כוכב החתונות החסידיות וחוזר לאחרונה למגזר החרדי דווקא דרך החתונות הספרדיות הוא הכינור. פה ושם עוד רואים אותו בחתונות חסידיות, אבל בגזרה המזרחית מדובר בטרנד של ממש. מיקי בן־עטר, כנר ופייטן שליווה גם זמרים מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית, מספר שלאחרונה הוא מקבל הזמנות רבות מחתונות חרדיות. "בעבר, כל החלק של קבלת הפנים לא בלט במיוחד בחתונה החרדית, אבל זה מתחיל להשתנות. כיום ישנן משפחות חרדיות־מזרחיות שעורכות קבלת פנים מושקעת, עם כנר ומלווים שמנעימים אותה ומלווים גם את החופה". הטרנד הזה מצטרף לחידושים נוספים במסגרת המגמה של חזרה מסוימת לשורשים המזרחיים.

בגזרת חתונות היוקרה, כוכבי הזמר החסידי יופיעו לאורך כל החתונה. בעוד במוזיקה הישראלית זמרים בעלי שם לא יופיעו בחתונה, וגם הזמרים שעושים זאת מגיחים להופעת אורח, במוזיקה החסידית זמרים כמו מרדכי בן־דוד, אברהם פריד או אוהד מוסקוביץ' לא יתביישו להרקיד חתונה שלמה. "בחתונות החילוניות התקליטן הוא כוכב, כך שמלכתחילה מקומם של הזמרים איננו בחתונות", מסביר לפידות. הוא עצמו, אגב, מופיע בחתונות רק כזמר אורח אך לא יופיע במשך חתונה שלמה. בחתונות היוקרה, החופה תהיה הפקה בפני עצמה. סמוך לחומות ירושלים, עם שירי נשמה המבוצעים על ידי ענקי הז'אנר החסידי.

תקציב הביגוד נמצא בשליטה מוחלטת של האמהות והכלה, ומה שיישאר יינתן לביגוד האבא והחתן. דווקא בקרב החסידויות, ההשקעה גדולה יותר. בעולם החסידי השואו הוא מוטיב חשוב, והדבר יתבטא גם בהלבשה אחידה לכל האחיות. ליטאיות אדוקות - "נשות האברכים" - ישקיעו פחות, אבל המודרניות יאזנו את המצב.

משפחות העשירים יתפרו בגדים לפי הזמנה ועיצוב מראש, הממוצעות ישכירו שמלות לערב אחד, והשאר ייגשו לאחד מעשרות גמ"חי הביגוד לחתונות. שמלות אחרי חתונה הן כמו אתרוגים אחרי סוכות, והתופרות לעצמן ימכרו אותן לחברת השכרה או ימסרו לגמ"ח. הטרנדים האופנתיים משתנים כל הזמן. "פעם היה מקובל לענוב עניבה שחורה, היום נראה יותר לבנה. פעם שולי הכובע היו רחבים יותר, היום הם מתכווצים", אומרת שלהבת חסדיאל, אשת תקשורת ועורכת המגזין "פיין", על השינויים דווקא בגזרה הגברית.

שדה נוסף שהתפתח הוא שוק המעצבות החרדיות. אם עד היום הנשים החרדיות קנו ביגוד ממותגים ונאלצו להתאימם לדרישות הצניעות, כיום מעצבות חרדיות מוכרות ביגוד המותאם מלכתחילה לאישה החרדית. כשמדובר בחתונה, רבות יבחרו לעצב לעצמן בגדים לפי הזמנה, אך לאחר החתונה הבגד יישאר ברשות המעצבת שתוכל למכור אותם הלאה. "פעם הביגוד החרדי הנשי היה הרבה יותר שואו, הכול מנופח. היום דווקא אוהבים את הדברים הפשוטים. אפילו שמלת הכלה כבר לא תמיד מנופחת", מסבירה פייגי יורוביץ', סטייליסטית ומעצבת אופנה חרדית. "לא רק הכלה ואחיותיה, אלא גם החברות הטובות שלה ירצו בגד מיוחד לחתונה".

בכל הנוגע לכלה עצמה, יהיו הבדלים בנוגע לדרך שבה זו תכסה את שערה אחרי החופה. אלו שנוהגות ללבוש מטפחת אחרי החתונה, יתחילו בכך מיד אחרי החופה. הליטאיות שחובשות פאה, יסתפקו בערב החתונה עצמה בתוספות שיער שיתערבבו עם השיער הטבעי, ויסתמכו על היתר רבני. המחמירות יותר יחבשו פאה החל משלב חדר הייחוד.

בגלל המשפחות הגדולות וכמות האירועים, המרכיב החשוב ביותר בבחירת אולם הוא שהנ"ל ימוקם באזור מרכזי עם קווי תחבורה סמוכים. הבחירה בגני אירועים יוקרתיים מרוחקים לא קיימת. רמת האולם איננה החלק החשוב בחתונה, והיא ממוקמת הרבה מתחת לתזמורת והצילום. מרבית המשפחות יבחרו באותם אולמות בערי המגורים החרדיות, וההיצע מוגבל.

בעקבות הגישה הזו, התפתח במיוחד תחום עיצוב האולמות בכדי לבדל את האירוע. האולמות פשוטים יחסית, ולכן עיצוב יעניק להם פנים חדשות. אילי הון שיתעקשו גם לערוך חתונה מפוארת וגם להיוותר בתחומי העיר החרדית, עשויים לעצב את האולם מחדש מתחילה ועד סוף. כדי לחסוך, יהיו משפחות שישקיעו יותר בעיצוב האולם בצד הנשי, וישקיעו פחות בעיצוב הצד הגברי. המשתתפים לא מתערבים זה בזה, וכך לא ייחשף הסוד ולפיו צד אחד הרוויח יותר. בכפר חב"ד, למשל, נתלו שתי תמונות של הרבי מליובאוויטש, אחת בכל צד. במכוון או שלא, בתמונה בעזרת הנשים הרבי מחייך יותר.

צריך להודות: ההשקעה בהסעדה בחתונה איננה החלק החזק של החתונה החרדית. הסטנדרט הוא מנות פשוטות – שניצל, אורז ותפוחי אדמה - מנות גורמה יהיו חריגות. מה שכן, בעלי השמחה יידרשו לפתוח לצד השולחנות גם "בר משמחים", בופה עם בשרים ותוספות, שמיועד לכל אלו ש"קופצים" לחתונה בלי להתיישב בה או לבחורי הישיבה שיוותרו על מקומם למבוגרים יותר.

לא כל ההשקעות הן כספיות. אבי חתן המכבד את עצמו ירצה שלשמחתו יטריחו את עצמם כמה רבנים מכובדים, שכן בערב זה כבודם של הרבנים - כבודו הוא. אם מסדר הקידושין יהיה ראש ישיבה חשוב או אדמו"ר, מה טוב. ואם בעיצומם של הריקודים תיכנס אישיות מוכרת, השמחה רק תגדל יותר.

כדי למנוע תחרות התפארות, בחצרות חסידיות שונות תוקנו תקנות הקובעות את הרף המקסימלי להוצאות חתונה, וכך משמרים סטנדרט אחיד שיתאים לכל כיס. התפתחות מעניינת בשנה האחרונה הייתה הדרך שבחרו חסידויות בעלז וויז'ניץ לקבוע את אופי התקנות.

בדרך כלל מנהיגי החסידות קבעו את הרף על פי שיקול דעתם, אולם שתי החסידויות הגדולות הללו ערכו "משאל עם" בנושא. כל חסיד מילא שאלון ששאל מהן לדעתו ההוצאות הנדרשות לחתונה, ואחרי שקלול הממוצע בין כל התשובות נקבעו התקנות. הדמוקרטיה הזו התקיימה באישור האדמו"רים. "בעלז גועשת", נכתב באחד הפלאיירים. "כל אחד משגרירי המשפחות יצא עם נחישות אדירה לגייס את כל בני משפחתו למהפכת החתונות בקהילתנו הק'. לטובתם, לטובת משפחתם ולטובת משפחת בעלזא הגדולה".

מלבד השאלון על אופי התקנות, הציבור גם נדרש לבחור אם הוא בכלל מעוניין בהן ובקביעת רף אחיד. "ביום הזה נחליט יחדיו, כל אנשי שלומנו, האם כל אחד מאיתנו רוצה להישאר עם ההעדפות האישיות שלו, או שכולנו רוצים לקבל על עצמם את המתווה החדש והסופי שבו בחר הציבור ובכך לחולל בכוחות משותפים את מהפכת החתונות הגדולה בקהילתנו הקדושה, למעננו ולמען דור העתיד שלנו".

"כמו בכל נושא, גם בחתונות יש השפעות הדדיות בין החצרות החסידיות השונות", מסביר ישראל כהן, כתב ופרשן באתר "כיכר השבת". "כמו במלחמה בטכנולוגיה, ראינו שכאשר אדמו"ר אחד מחליט לפתוח מחדש את המאבק, חצרות אחרות יצטרפו בעקבותיו. גם בנושא הזה, לא במקרה גם בעלז וגם חסידות ויז'ניץ של האדמו"ר רבי מענדל הגר (בבעלז שני האחים מנהיגים שתי קהילות, מ"ג) בחרו באותה צורה של שאלון בכדי לקבוע את התקנות. זהו חידוש מעניין שמעביר את הכוח לקהל, ואם שתי חסידויות גדולות השתמשו בו ייתכן ונראה עוד אחרות בעקבותיהן".

ואם כבר בגזרת החתונות החסידיות עסקינן, התפתחות שחלה לאחרונה היא כניסת "גראמענים" דוברים עברית לשוק הבדחנות. בחתונה החסידית מקובל, שבסיום ריקוד המצווה ("מצווה טאנץ"), בדחן מספר ביידיש בחרוז ובקצב על משפחות שני הצדדים. הגראמענים דיברו תמיד ביידיש, אבל כיום ישנם חסידים רבים, ובוודאי חסידות, שאינם דוברי יידיש. ולמרות שזה נשמע כנראה פחות טוב, איכשהו גם הגראמען בעברית עובר.

הוצאות החתונה אכן כבדות משקל, אבל כשמדובר בחתונה חרדית צריך לזכור שאלה נשכחות בצל הצורך לעמוד בהוצאה כבדה הרבה יותר - סיוע ברכישת דירה לזוג הצעיר. בציבור הליטאי התפתח בעשורים האחרונים מנהג ולפיו הורי הכלה מעניקים דירה לזוג הצעיר, והיו שנים שהמנהג הזה הפך לרף חרדי כללי. הגידול הטבעי המבורך הפך את המנהג לקשה הרבה יותר, וכיום הוא במגמת ירידה.

ועדיין, בעבור הורים רבים מדובר במעמסה קשוחה במיוחד, ודיונים שקטים ושקטים פחות סביב הנוהל הזה מתקיימים כל העת. אם בעבר הורים ליטאים קנו דירה שלמה, כיום הם יסתפקו בשלוש מאות־ארבע מאות אלף שקל, ויהיו גם שיסתפקו במתן ההון העצמי הראשוני הנדרש לזוג כדי לקחת משכנתא. את הסכום המשמעותי יותר ייתנו הורי הכלה, בעוד הורי החתן יסייעו מהצד. בקרב משפחות חסידיות החלוקה תהיה שוויונית, וגם הסכום הכולל יהיה קטן הרבה יותר - מאה עד מאתיים אלף שקלים.

חתונה חרדית מודרנית, כמו החרדיות המודרנית בכללותה, כוללת הליכה בין הטיפות. הפרדה תהיה, אבל מוחלטת פחות, והכלה עשויה להתיישב ליד החתן בחלק קטן מן הריקודים. ככל שהשעות יתאחרו, המוזיקה תהפוך לעדכנית יותר; נגיעות של מוזיקה ישראלית, להיטים מגויירים ומוזיקת פופ חסידית. חיים שלמה מאייעס, זמר חרדי בועט, אף הפיק קליפ לשיר טראנסי שלו במהלך חתונה, שמציג במדויק את הסיטואציה.

חידוש נוסף שמתחיל להתפשט במעגלים החרדים החדשים הוא ליווי החתן והכלה. הסטנדרט החרדי הוא שאת החתן מלווים לחופה שני האבות, ואת הכלה שתי האמהות. בחתונות חרדיות חדשות נראה את הורי החתן מלווים את בנם, והורי הכלה את בתם.

לחתונות חסידיות מודרניות ישנו שלב נוסף בחתונה שבו אפשר לאוורר קצת יותר את החוקים: "המצווה טאנץ". במרכזו של הריקוד המסורתי עומד ריקודם של החתן והכלה, אבל בחתונות מודרניות נראה גם את האמא והאחיות מצטרפות אל המעגל.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg