ראשי » יהדות » דעות

גם נשים ראויות להעמקה בתורה

כתיבה תורנית למדנית היא ללא ספק חלק חשוב בשיח תורה שבע"פ אך לא עליה הוא נשען, לא זה הקריטריון לגדלות בתורה. לא שמענו שמציבים בפני ראש ישיבה דרישה למאמר מתפלפל כתנאי קבלה

כאשר היו מתנצחים ר' חנינא ור' חייא, אמר לו ר' חנינא לר' חייא: וכי עמי אתה מתנצח חס ושלום?! אם תשתכח תורה מישראל אחזיר אותה בפלפולי. אמר לו ר' חייא לר' חנינא: עמי אתה מתנצח?! שאני עושה שלא תשתכח תורה מישראל. מה אני עושה - אני הולך וזורע פשתן, ושוזר ממנו רשתות, וצד צבאים, ומאכיל מבשרם ליתומים, ועושה מגילות, וכותב חמישה חומשים, ואני הולך לעיר ומלמד לחמישה תינוקות חמישה חומשים, ומלמד משנה לשישה תינוקות שישה סדרים. ואני אומר להם: עד שאחזור ואבוא לכאן, תלמדו מקרא זה לזה, ולמדו משנה זה לזה, ועל ידי כך עושה אני לתורה שלא תישכח מישראל.

היינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא! (בבא מציעא פה ע"ב)
 
בסיפור זה גלום היסוד והסוד להקניית עולמה של תורה. יסוד מרכזי שכנראה שנתעלם מהרב מיכאל אברהם בהידרשו לשאלת הישגיהן של נשים בהיכל התורה שבעל פה. רבי חייא מלמדנו שבראש ובראשונה יש לדאוג ליצירת שיח תורני; שיח שיצמח בקרב תלמידים בראשית דרכם. התלמידים מלמדים מקרא זה לזה, שונים משנה זה לזה וברבות הימים יעמידו תלמידים הרבה שיידרשו לנשיאת לפיד התורה. זו דרכה של תורה בראשית הקנייתה, וזה סוד המשכיותה בשלבים מתקדמים גם כן.

נשים למדניות כיום, פרי עמל של 25 השנים האחרונות, משוחחות שיחתה של תורה ויורדות לטבורה של עיר ומקנות אותה לדורות הבאים. כתיבה תורנית למדנית היא ללא ספק חלק חשוב ומשמעותי בשיח תורה שבעל פה אך לא עליה הוא נשען; לא זה הקריטריון לגדלות בתורה. חינוך להעמקה שתביא, בין השאר, ליצירה תורנית משמעותית מתחיל קודם כל מאמון בתלמידות ובתהליך הלמידה עצמו.

רבי חייא זורע את זרעי התהליך תוך שהוא סמוך ובטוח ביכולת התלמידים לקצור את הפירות. אלו לא תלמידים בינוניים, חלקם אף יצמחו להיות פלפלנים כר' חנינא ויכתבו מאמרים תורניים ברמה גבוהה. אך החלק הארי שבהם, חריף לא פחות, ידאג לכך שיותר ויותר תלמידים ידברו ביניהם תורה. זה מה שעושות רובן המכריע של תלמידות חכמים כיום. הן מלמדות תורה לחפצים והחפצות ללמוד.

הדרישה במאמר לכתיבה נשית תורנית גבוהה, ובה בעת, הקובלנה שאף אחת מהנשים הלמדניות לא באמת מסוגלת להידרש לה, מפליאה אותי. ולו יצויר שיש אמת בטענה זו, וכי מספר מסוים של מאמרים למדניים והלכתיים (ובכמה אנחנו נסתפק? עשרה? מאה?) ינפיק את תעודת הכשרות ללימודן של נשים? לכל היותר הוא יצביע על יכולותיהן של אותן נשים מסוימות להעלות את חידושי התורה שלהן על הכתב, אבל לא זה מה שיצדיק את תהליך הלמידה הנשי בכללותו.
 
אין לי ספק כלל שבשנים הבאות מאמרים אלו אכן ייכתבו. אך לא שמענו שמציבים בפני כל ראש ישיבה/ר"מ/רב קהילה את הדרישה למאמר למדני מתפלפל ברמה גבוהה כתנאי קבלה. וכי תקצר ידו מלספק מאמר שכזה האם נאמר שכל עולם התורה ממנו הוא צמח היה לשווא? אתמהה.

דווקא רבי חייא שלפי מסורת חכמים הוא הוא בעל התוספתא, ולא נופל ביכולותיו מרבי חנינא, רואה את עיקר הדאגה לחיוניותה של תורה בהרבצתה. עד שאנחנו מתפלפלים, נלמד את התלמידים. וכך גם מזהה רבי, בעל המשנה, הראשון להעלות על הכתב את התורה שבעל פה, את המאמץ העיקרי והעקרוני בהנחלת תורה - להרבות שיח. כך גם ראיתי אני מרבותיי וממספר לא מבוטל של ראשי הישיבות המרכזיות בדורנו את דרכה של תורה, בלימוד אינטנסיבי של כיתות תלמידים. במסירות הנפש האדירה להאהיב את הלימוד על הלומדים ויצירת הצמא לגדול ולצמוח. לא שמעתי כינויי בינוניות וזלזול בשל היותנו נשים, לא נתקלתי בחוסר אמון בתהליכי למידה וצמיחה.

כמה גדולים מעשי חייא שגילה את אוזננו סודה של הקניית תורה בסבלנות והערכה לתלמידים, לתלמידות, לתהליכים והישגים שבעל פה ובעזרתו יתברך, להישגים שבכתב.

הכותבת ראש תכנית מתיבתא ללימודי גמרא מתקדמים במכון תורני לנשים 'מתן' ירושלים וחברת ארגון רבני ורבניות בית הלל.


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg