ראשי » יהדות » מגזין

הלפיד כבה: כך סולקה מכינה קדם-צבאית לבנות מיישוב דתי

ראשי "לפידות אמונה" עשו הכול כדי לרצות את הגורמים השמרניים במעלה-מכמש. ובכל זאת, התושבים החליטו שהמכיניסטיות לא יישארו שם. "זה מאבק על פניה של הציונות הדתית"

"אין זה חשוב באמת להחליט בגיל צעיר מה בדיוק הנך רוצה לעשות כשתגדל... אם תהיו ישרים עם חבריכם ואם תיקחו חלק במאבקים שטובים לאחרים ולא רק לעצמכם, הרי נדמה לי שזה מספיק! 'מה תהיו' זה כבר פחות חשוב". הציטוט הזה של גולדה מאיר, שרשום בצבע על קיר קרוואן ישן, מקבל את פני הבאים בשעריה של מכינת "לפידות אמונה".

ועוד משפט מופיע שם, הפעם של חנה סנש: "ראיתי דבר גדול בראשיתו ויש לי רצון להשתתף בו". הבנות שצבעו את הקרוואנים בשנה שעברה, לא תיארו לעצמן שהמכינה הזו תמצא עצמה עד מהרה בלב מאבק למען עצמה ולמען אחרים. הן גם לא חשבו שהדבר הגדול שביקשו להיות חלק מראשיתו, יגיע בתוך זמן קצר כל כך אל אחריתו, ויצטרך לחפש התחלה חדשה.
 
המכינה, השוכנת ביישוב מעלה-מכמש שבבנימין, הוקמה לפני שנתיים במטרה להעניק לנערות דתיות הכנה רוחנית-תורנית וגם מעשית לפני גיוסן לצה"ל. "יצאנו למסע המפרך מתוך מודעות למציאות שנוצרה: זרם הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל הולך וגובר משנה לשנה, ואין מענה לרצון שלהן במסלול שיכין אותן לצבא", מתאר הרב ניר יהודה, רב המכינה ומחנך באולפנת עפרה.

"תלמידות מהאולפנה שבחרו בגיוס, ואני עודדתי אותן ללכת למכינות, חזרו אליי ואמרו: 'אתה אומר לנו ללמוד תורה, אבל אין לנו איפה'. המציאות הייתה שקיימת רק מכינה אחת, 'צהלי', ואליה התקבלה רק אחת מתוך שש בנות שביקשו להירשם. ומדובר בבנות איכותיות במישור התורני-הלכתי".

אל הרב יהודה הצטרפה חבורה של אנשי חינוך וחברה - רינטל מילוא, אודליה יצקן, מרב בלונדר, ניצנית ריקלין, עו"ד נצח ברוט ונעמה ירושלמי, שמשמשת היום כמנהלת המכינה. בחיפושיהם אחר מקום מתאים למוסד החינוכי שברצונם להקים, הם הגיעו לבסוף למעלה-מכמש, יישוב שאוכלוסייתו מורכבת מחרד"לים לצד זרמים ליברליים יותר. "היה לי חשוב להיות דווקא כאן, כי יש כאן קהילה דתית מגוונת עם נטייה שמרנית, שיכולה לחבק את המכינה", אומרת יצקן, תושבת מעלה־מכמש בעצמה.

לאחר שהסכימו לדרישת התושבים לקבל למכינה גם בנות המתכוונות לצאת לשירות לאומי, ניתן להם האישור והוקצו קרוואנים. הרב יהודה שאף בשלב ההוא לחבור לכוחות החרד"ליים ביישוב, מתוך מחשבה שהמכינה תהיה חלק מהמיינסטרים הדתי־לאומי, אך לבסוף מצא את עצמו בצד האחר של המתרס.

לפני כשלושה שבועות הכריעה אספת החברים של מעלה-מכמש כי דרכה של "לפידות אמונה" במקום הגיעה לסיומה. ברוב של 178 מול 142 קבעו התושבים כי חוזה השכירות שנחתם לשנתיים לא יוארך, וכי על המכינה לפנות עד סוף השנה את המבנים שהוקצו לה.
 
"פתאום התברר לנו שהסיפור יותר גדול ומורכב, ושיש פה מאבק על פני הציונות הדתית", אומרת יצקן. "הבנות הרגישו שהמגזר מפנה להן עורף, והבנתי שזה משהו שאנחנו צריכים להתמודד איתו ולהיות שם בשבילן. לא יכול להיות שבנות יתעו בדרך בדד".

"יש כאן מאבק סמוי על סל שלם של ערכים ציבוריים", מזדהה איתה הח"כ לשעבר עתניאל שנלר, איש מעלה־מכמש ומי ששימש כמזכ"ל מועצת יש"ע בשנות השמונים. "הדבר שהכי קומם אותי בסיפור הזה הוא שלילת הלגיטימיות של דרך שונה. החשיבות של הציונות הדתית היא בהיותה גשר בין השקפות עולם, תחת הכפיפות למערכת ההלכתית הרחבה ביותר.

"זה היה פשע לא לאפשר את קיומה של מכינת הבנות כאן. דחיית הלגיטימיות של לימוד תורה לבנות הרוצות לשרת את האומה, היא בעיניי חילול השם".

התחושות המורכבות של אנשי מכמש בנוגע להימצאותה של המכינה בקרבם, והדיונים הסוערים סביבה, משקפים את הלכי הרוח הסותרים הקיימים בחברה הדתית. רק בחודש האחרון חתמו עשרות רבנים, ראשי ישיבות ואולפנות על מכתב הדורש משר החינוך שלא להכניס למוסדות הדתיים גורמים המעודדים את הבנות להתגייס.

מנגד, 2,000 מתוך 7,000 בנות דתיות שסיימו כיתה י"ב בשנה האחרונה, הצביעו ברגליים והתגייסו לצה"ל. החרד"לים נגד הדתיים הליברלים ולהפך, תלוי מאיזה צד של המתרס מביטים.
 

במשרד הקטנטן של רב המכינה, באחד מהקרוואנים הפזורים בשטח, מתארים אודליה יצקן, הרב ניר יהודה ורינטל מילוא איך מימשו את החלום שלהם על מכינה קדם־צבאית לבנות – ואיך החיבוק שקיבלו מהיישוב הסובב אותם התחלף בכתף קרה. תחנתם הראשונה הייתה פנייה לרבני המגזר, גם אלה שידועים בהתנגדותם הנחרצת לגיוס בנות לצבא.

"היה לי ברור שאף רב לא יחתום על הקמת המכינה, ולכן פניתי כדי להתייעץ ולא כדי לקבל רשות", אומר הרב יהודה. "נפגשנו עם הרבנים חיים דרוקמן, אבי גיסר, אביחי רונצקי ואחרים, ומחלקם קיבלנו את ברכת הדרך. היו רבנים שהסכימו איתנו שצריך לתת מענה לבנות, אבל חלקו עלינו לגבי האמצעי. החשש המרכזי שלהם היה ממתן לגיטימציה לגיוס בנות".

למרות ההסתייגות המסוימת מצד הרבנים, הרב יהודה וחבריו המשיכו בתהליך, ואף הגדירו את המכינה שלהם כ"תורנית" - כזו שכל בת אולפנה שבחרה להתגייס תוכל להרגיש שם בנוח. השלב הבא היה מציאת יישוב שישמש כבית למכינה החדשה. במקום לפנות כצפוי למחוזות הליברליים של הציונות הדתית, ליישובים שיוכלו לחיות בשלום עם הכנת בנות לשירות צבאי, ביקשו היוזמים להשתכן דווקא באחד מיישובי בנימין, הנחשבים לשמרניים יותר.

"אין באזור רב אחד שרואה ברכה במכינה קדם-צבאית לבנות", אומר הרב יהודה. "פגשנו בתחילת הדרך רב חשוב שהגיב בתנועת נפנוף – 'תקימו את זה בגוש עציון או בקריית־מלאכי, לא אצלנו'. אבל אנחנו רצינו לעשות את ההפך: להביא את הבשורה דווקא לכאן, ולהדגיש שבית מדרש לנשים הוא במיינסטרים".

הרב יהודה, שלמד עשר שנים בישיבת בית-אל, מבקש להדגיש כי תפיסת העולם שלו אינה דוגלת בגיוס בנות לצה"ל כאופציה יחידה. "אני לא פוסק אם צריך ללכת לצבא או לשירות לאומי. שניהם קודש וזה משתנה מבת לבת. אין לנו אג'נדה לבוא ולשכנע אותן להתגייס, אנחנו רק נותנים מענה למציאות בשטח".

ביקשת את ברכתו של הרב זלמן מלמד, ראש הישיבה בבית-אל?
"לא פניתי אליו בנושא. האגדות אומרות שביקשו ממנו לצאת נגד המכינות לבנות, והוא אמר 'אני לא אברך ולא אקלל'".
   
לבסוף נערכה ביישוב מעלה־מכמש הצבעת חברים, והוחלט לקלוט את המכינה. "התחלנו מכלום", מספרת מילוא. "פה לא היה כלום, לנו לא היה כלום. גייסנו קצת כספים, קיבלנו תרומות, ותנועת 'אמונה' נתנה לנו ערבות ותמיכה ניהולית. יצאנו וקראנו לבנות בחברה הציונית־דתית - והן הגיעו. דיברנו על חלום, הצבענו לאופק ואמרנו 'שם יהיה חדר אוכל, ופה חדר לימוד'. ולאט־לאט החלום קרם עור וגידים".

למחזור הראשון התקבלו 27 בנות, רובן בוגרות רשת צביה, הנחשבת לחרד"לית. "זה היה ממש מפתיע", אומרת רינטל. "הגיעו אלינו שמיניסטיות מאולפנות שלא היית מעלה על דעתך. אפילו מחנכות שמתנגדות לשירות צבאי לבנות, החליטו לשלוח אלינו תלמידות כדי שיקבלו את ההכנה הנכונה".

בהיעדר מימון, התגייסו לצוות ההוראה 18 מתנדבים. אסף מלאך, רננה אייזנברג ועוד אנשי חינוך הגיעו למקום מתוך תפיסה של שליחות. הבנות למדו שיעורי אמונה והלכה, השתתפו בפעילות התנדבותית, וכמו מקביליהן הגבריים הן יצאו למד"סים (אימוני כושר) מסביב ליישוב.

תוכנית הלימודים כללה גם סיורים, טיולים ומפגשי היכרות עם הפנים השונות של החברה הישראלית. בתום השנה האינטנסיבית ("קורעת במובן הטוב", מציינת מילוא) פנתה כל אחת מבנות מחזור א' לדרכה. "חיל חינוך, מסלולי 'שחקים' ו'חבצלות' של חיל המודיעין, הטופ שבטופ. השנה יש לנו גם בוגרות במיונים לחיל האוויר", מתפארים ראשי המכינה.

העבודה עם הבנות לא מסתיימת כשהן מתגייסות. ראשי המכינה מקפידים לשמור איתן על קשר במהלך שירותן הצבאי, ומעניקים להן הכוונה הלכתית־תורנית בשאלות הבוערות. "אני חייב לשתף אותך בשאלה שקיבלנו מאחת הבוגרות", אומר הרב יהודה ומציג את הטלפון שלו: "שלום הרב, מה שלומך? איך הולך לך עם מחזור ב'? כפי שאתה בטח יודע פינוי עמונה יתרחש בעוד שבועיים בגזרתי ואני כנראה אהיה בתפקיד. אשמח לעזרתך מה לעשות".
   
התשובה שנתן הייתה: "אם הקב"ה ועמ"י רוצים שיפנו את עמונה, אני רוצה שאת תהיי שם ותעשי את זה ברגישות. המעשה הוא נורא וטעות ונילחם בו עד הדד-ליין, אבל כשאת שם תעשי את זה הכי טוב. כמו שלחילול שבת לא תשלחי חברה".

יהל שרביט מרעננה, בוגרת "לפידות אמונה" שמשרתת היום כמפקדת בבסיס מחו"ה אלון, מספרת גם היא על שמירת קשר הדוק עם המכינה. "כשיש הזדמנות, מיד מגיעים לשם", היא אומרת. "בסוף השבוע האחרון היינו במכינה והשתתפנו בלימוד לקראת חנוכה. בשוטף אני מתייעצת עם הרב, והוא תמיד שם בשבילנו".

לא כל תושבי מכמש, כך מתברר, התרשמו מהעשייה התורנית של המכינה. התוכניות לשלב את הבנות בפעילות ביישוב, נתקלו במכשולים. ברמה האישית התלמידות דווקא התקבלו בסבר פנים יפות, התארחו בשבתות אצל המשפחות, וקיימו דיונים אקטואליים ערים בנסיעות בטרמפים. ברמה היישובית, לא רצו בהן כמתנדבות במוסדות המקומיים. "התחושה הייתה שמצד אחד קיבלנו הרבה עזרה מלמטה, מהורי הבנות ומהמרצים שהגיעו להתנדב, אבל מלמעלה הייתה פחות עזרה", מתארת מילוא.

גם אנשים פרטיים ביישוב החלו להערים קשיים. הרב יהודה זומן לדין תורה, בנימוק שהוא "שולח בנות להתגייס לצה"ל", אך לבסוף התובע חזר בו. ראשי המכינה קיבלו הודעת טקסט נזעמת מאחד התושבים שלא אהב את ריצות המד"ס בחוצות, ובעקבות זאת נדרשו הבנות שלא לקיים אימונים כאלה בשעות היום.
  

בהמשך התקשר תושב מכמש למשרד הביטחון - הבוחן במהלך השנתיים הראשונות את פעילות המכינה - ודיווח שבמקום נעשית גם הכנה לשירות לאומי, וזאת בניגוד לתקנות (ממשרד הביטחון נמסר לנו: "המשרד תומך במכינת לפידות בשל עמידתה בכל הקריטריונים למתן תמיכה, מברך על פעילותה הערכית והמשמעותית, וימשיך לתמוך בה כפי שנעשה עד כה").

"בראייה ראשונית חשבנו שהמכינה מתאימה ליישוב שלנו, כי הוא מאוד הטרוגני", מסביר אהוד ולרשטיין, מזכיר היישוב לשעבר. "יש כאן חרד"לים וגם דתיים-לייט, תלמוד תורה וגם בית ספר ממלכתי־דתי. חשבנו שהמכינה תהיה חלק מההטרוגניות הזו. הוקמה ועדה שהחליטה שהמכינה תוכל לפעול ביישוב בתנאי שתציע מסלול הכנה גם לשירות הלאומי, אבל כשפתחו את ההרשמה, הרוב המוחלט של הבנות שהגיעו לכאן היו כאלה שבחרו בשירות צבאי".

לדבריו, ראשי המכינה עצמם סיפרו באספת החברים כי במציאות הקיימת הם מכשירים רק בנות העומדות להתגייס. "ההתנהלות הייתה מאוד דמוקרטית. לא שרפו את המועדון".

מרגע הקמתה של המכינה, נזכר ולרשטיין, היו בין התושבים מי שביקשו לעצור את פעילותה. "אני זוכר שניסו לפנות לרשם החברות ולתבוע את האגודה השיתופית של היישוב, כי כביכול היא פעלה בניגוד להחלטת החברים, כשאפשרה מכינה בלי מסלול של שירות לאומי. היו גם כאלה שהלכו לאסוף חתימות מרבני הר המור נגד המכינה.

"זה משקף תהליכים של הקצנה שקיימים בקרבנו. מכמש היא מיקרו-קוסמוס של ההתיישבות בגב ההר: דתיי האזור הולכים ומתחרד"לים לעומת דתיי גוש עציון למשל. את יכולה לספור כמה רבנים מארגון 'בית הלל' יש בשומרון, אולי אחד", אומר ולרשטיין. כדוגמה נוספת למגמה השלטת באזור הוא מציין שבשנים האחרונות עוד ועוד בתי ספר וסניפי בני עקיבא עברו תהליך של הפרדה בין בנים לבנות. אפילו בעפרה, שנחשבת מעוז ליברלי, יש היום גם בית ספר נפרד.
 
ולרשטיין, כך טוענים אנשי המכינה, שילם בתפקידו על תמיכתו בהם. הוא עצמו מספר כי התהליכים ביישוב סביב המכינה היו זרז לעזיבתו את המזכירות. "נוצר מצג שווא שלפיו אני הובלתי את המכינה, ולכן אני לא אובייקטיבי בכל מה שקשור אליה. הבנתי שאני הופך להיות האישיו, וזה לא לעניין להמשיך ולהוביל את מזכירות היישוב במצב הזה".

הקש ששבר את גב הגמל, הוא אומר, היו התגובות שקיבל לאחר שפרסם בדף הפייסבוק שלו פוסט התומך במכינה. "פנו אליי וביקשו ממני למחוק את מה שכתבתי. באותו יום הבנתי שאני לא רוצה להישאר שם, אם אני כבן-אדם לא יכול להגיד את דעתי".

לתחושותיו של ולרשטיין באשר לתהליכים העוברים על היישוב, על האזור ועל הציונות הדתית בכללה, שותף גם עתניאל שנלר. חברי הגרעין המייסד של מכמש, אומר שנלר, דיברו על מקום דתי-פלורליסטי, "אך עם השנים הגיעו לכאן אנשים שהציגו עצמם כליברלים, ובפועל הם מובילים את ההתחרדות".

שנלר לא חוסך במילים קשות על הציבור החרד"לי. לטענתו, המגזר הזה רחוק ממנו אידיאולוגית הרבה יותר מאשר החילונים או החרדים. "הציונות הדתית הולכת ומסתגרת בגלל תופעת החרד"לות. בסופו של יום, ברגע שלא השכלנו להעמיד מתוכנו מחנכים ומורים, וקיבלנו אנשי חינוך מישיבות כמו מרכז הרב, הר המור וכדומה - נכשלנו כקהילה כישלון דרמטי".

ניסינו להביא בכתבה זו את עמדתו של הרב אחיקם הלוי, המכהן כרב היישוב מעלה-מכמש, וכן את תגובותיהם של חברי ההנהלה, המזכיר הנוכחי ותושבים שהצביעו נגד הישארות המכינה - אך נתקלנו בחומה בצורה. שלא לייחוס אמר לנו אחד מהם כי "התושבים לא רוצים את המכינה כאן כדי שלא לעודד את בנות היישוב ללכת לצבא. לכן לא שיתפו את התלמידות בנעשה אצלנו, והיה כלפיהן אנטי. הן גם רצו ביישוב במכנסיים. עם כל הכבוד, צריכה להיות מידה של צניעות".

"ההחלטה על המשך פעילותה של המכינה הובאה להצבעת החברים כדי לעצור את התסיסה הפנימית בנושא", טוען תושב אחר. "הרגישו כאן שההקמה הייתה בחטא, כי הובטח שהמכינה גם תכין בנות לשירות הלאומי, דבר שלא קרה לבסוף. התחושה הייתה שנעשתה פה הונאה, ולראיה - מספר התושבים שהצביעו נגד המכינה גדול ממספר החרד"לים אצלנו".

כמה מהתושבים התייעצו לפני ההצבעה עם הרב שלמה אבינר. התנגדותו הנחרצת לשירות בנות בצה"ל תרמה להחלטתם לשלוח את המכינה למקום אחר. לנו אומר הרב אבינר כי הוצגו בפניו חומרים שמהם עולה כי המכינה מעודדת את התלמידות להתגייס.
 

"אם יש בנות שממילא מתגייסות למרות האיסור, והן לא שואלות, יש עניין לחזק אותן רוחנית ולעזור להן לפני שהן הולכות לצבא", הוא מסכים. "אם זה היה תוכן המכינה, זה משהו אחר. אבל המכינה מכריזה ש'יש דעה שבנות ילכו לצבא' - וזה נגד התורה. לכן אסור לתת לגיטימציה ולחזק ידי עוברי עבירה. תחושת שליחות זה דבר יפה מאוד, אבל אנחנו אחרי מתן תורה וצריך לפעול לפי מה שהקב"ה שלח אותנו".

למרות התוצאה הקשה, מובילי המכינה והתלמידות מבקשים להדגיש כי הם לא רואים בה צעד המכוון נגדם באופן ספציפי, כי אם הכרעה אידיאולוגית של קהילה המתנגדת ברובה לגיוס בנות לצה"ל. "היישוב נקרע בשתי ההצבעות. הייתה מחלוקת אמיתית, אידיאולוגית, לשם שמיים", אומרת מילוא.

גם יצקן שבה ואומרת כי המחלוקת שהתגלעה לא מעוררת בה כעס על שכניה וחבריה. "אנשים ברמה היומיומית מאושרים לחיות פה. יש מתח שמתפרץ אחת לכמה זמן, אבל ביומיום לא מרגישים אותו. כשהמתח מתפוגג חוזרים לשגרה, ואנחנו יכולים אפילו להתלוצץ על זה. מכמש הוא יישוב מקסים, וגם אנחנו כמשפחה מסורתית מקבלים בו מענה קהילתי מצוין".

את מסכימה שסיפור המכינה הוא דוגמה לאופן שבו הציבור הדתי מעצב את פניו מחדש?
"אנחנו עומדים על פרשת דרכים, וזו עוד סיבה אידיאולוגית להישאר במקומות שאני לא חייבת להיות בהם, ולנהל שיח בתוך המיינסטרים של החברה הדתית. אנחנו צריכים לחזק את השיח הפנים־דתי, וזה יותר חשוב מהידברות בין חילונים לדתיים. מכמש הוא לא היישוב היחיד שקיים בו המתח הזה, וחשוב שנמשיך לחיות יחד כדי ללבן את הסוגיות האלו ברמה הקהילתית".

לאחר פרסום ההחלטה של היישוב מכמש, פנו אל הרב יהודה תושבים מגבעת-הראל, מעפרה, מגוש עציון וגם מעפולה ומבקעת הירדן, שביקשו לתרום למכינה או לספק לה בית חדש. ראשי "לפידות אמונה" בחרו לבסוף להתמקם ביישוב הסמוך מצפה־דני, שם ההחלטה לקבל אותם עברה ברוב מוחץ. "הפעם זה יהיה הדדי", מבטיח הרב יהודה. "הבנות ירגישו יותר משמעותיות גם ברמה ההתיישבותית, והן יתנדבו ויבלטו ביישוב הקטן".

בינתיים עומדות מול הנוף עוצר הנשימה של מכמש כמה ספות חבוטות, שמספקות לבנות המכינה פינה להתבודדות ולתפילה. אני מתיישבת כאן עם כמה מהתלמידות - ים מנלה ויפעת רייך, שתיהן מאורנית, ותמר ורטיקובסקי מרעננה. המדריכה חן פוריס, ששירתה בשנתיים האחרונות בדובר צה"ל, מצטרפת אלינו גם היא.
 

 
התלמידות נמצאות כעת בשלב המיונים לצה"ל: מנלה ליחידת חילוץ והצלה, ורטיקובסקי לחיל חינוך ורייך מכוונת לחיל האוויר. "הרגשתי שצריך לבוא עם משהו לצבא. לא קיבלנו הכנה לצה"ל באולפנה, ואנחנו כאן כדי ללמוד", מסבירה רייך מדוע בחרה במסלול של מכינה. דברי הרבנים בגנות הגיוס לצה"ל, אומרות התלמידות, כבר לא פוגעים בהן. "פעם זה היה מכאיב לי ומעצבן אותי, אבל היום אני יודע את האמת שלי", אומרת ורטיקובסקי. ומנלה מוסיפה: "גיבשתי במכינה את האמת שלי, ואני כבר לא מפחדת להתמודד עם הטענות האלה".

בערב ההצבעה היישובית התקיים במכינה "משמר", לימוד רצוף אל תוך הלילה. הרב יהודה הכין את התלמידות לאפשרות שהיישוב יצביע נגד שהותן במקום, ובכל זאת כאשר נודע להן על ההחלטה שהתקבלה, הן חשו אכזבה מרה. "כאב לי לגלות שיש כל כך הרבה אנשים לא פתוחים", אומרת ורטיקובסקי. "הם פספסו, וחבל. זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות ליישוב".

"היינו עצובות, ועלו הרבה שאלות. יש בנות שלקחו את זה אישית, לתחושה של גירוש", מספרת רייך. בשבת שאחרי ההחלטה, מוסיפות הבנות, "היו תושבים שניגשו לרינטל וכאילו ניחמו אותה. והיא ענתה להם: 'אתם אלו שצריכים להיות עצובים, אנחנו בסדר'".

ליאורה מינקה, יו"ר תנועת האישה הדתית "אמונה" המלווה את המכינה בצעדיה הראשונים, מביעה אמון מלא בעתידו של המוסד הזה. "יש שם קבוצה של מייסדות ומייסדים שהולכים לעשות רק טוב", היא אומרת. "אנחנו בארגון חושבים שנעשית שם עבודה מדהימה".

על החלטת היישוב מכמש אומרת מינקה: "הופתעתי לשמוע שעדיין יש מי שלא מתאים להם שיהיו בקרבם נשים כל כך איכותיות. אבל מכל רע יוצא טוב. אחרי ההחלטה הזו יש הרבה יישובים שביקשו לקחת את המכינה אליהם, וזה כמובן מסייע. כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".
   
230 בנות נרשמו השנה להשתתפות ב"ימים הפתוחים" של המכינה לקראת ההרשמה למחזור ג', ובשל הביקוש הרב הוחלט להוסיף ימי היכרות כאלה. רק כחמישים בנות יוכלו ללמוד ב"לפידות אמונה" בשנה הבאה. "אנחנו מראיינים אותן ולא יודעים על מי לוותר", מספרת מילוא. "מגיעות אלינו בנות ברמה מאוד גבוהה, וכמעט כולן עומדות בתנאי הקבלה".

מנהלי המכינה מספרים כי העבודה החינוכית שלהם כבר נושאת פרי. "בתחילת השנה הלכנו לטקס סיום קורס של כמה מהבנות", מספר הרב יהודה. "אני יושב שם ואומר לרינטל 'אני לא רואה אף אחת משלנו, אני לא מזהה'. והיא אומרת לי 'תסתכל טוב - אלו הבנות עם החצאיות'. זה עשה לי נחת, כי יש פה קידוש השם.

"מתוך חמש מצטיינות שהוכרזו בטקס – שתיים היו שלנו. פשוט התעלפנו בקהל. אף אחד לא ליווה אותנו ולימד אותנו איך מקימים מכינה, אבל כשראינו שיש לנו שתי מצטיינות, אמרנו 'כנראה עשינו נכון'. אם היו לנו ספקות, זה נתן לנו כוח גדול", אומר הרב יהודה. ורינטל מסכמת גם היא בסיפוק: "אנחנו גאים בבנות ובבית שיצרנו פה. השארנו חותם בעולם".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg